‏״הבנאליות של הרוע״

 

הפרופסור משה כהן אליה:

‏״הבנאליות של הרוע״

‏חנה ארנדט לימדה אותנו בספרה המונומנטלי ״אייכמן בירושלים״ שהרוע הגדול ביותר אינו תמיד מופיע כפשע דרמטי. לפעמים הוא מופיע במערכות בירוקרטיות בכל הנוגע לטפסים, לנהלים, לחקירות ולהליכים, של אנשים שעושים את עבודתם, ומכוח המערכת דורסים אדם.

‏גלי בהרב-מיארה איננה נאצית, כמובן. אבל פרשת רואי כחלון (הדיווח של אבישי גרינצייג מאתמול על החלטתה המסתמנת להעמידו לדין משמעתי סביב טענה על ניפוח לכאורה של מספר עובדים שהיו ניהל במסגרת עבודה סטודנטיאלית במכון כושר מלפני 22 שנה) מראה כמה ארדנט צדקה בכל הנוגע לפעולת מנגנון בירוקרטי דורסני.

‏וזה כמובן אירוני במיוחד כשנזכרים בפרשת קורות החיים של בהרב-מיארה וההמלצה שיוחסה לשופטת ענת ברון, שכלל לא הכירה אותה מקצועית ולא הסכימה להמליץ עליה.

‏רק ניזכר במקרה של ד״ר יפעת בן-חי שגב: מי שהיתה עדה בתיק 4000 ועדותה בבית המשפט לא סיפקה את היוריסטוקרטיה ומאז היא נתונה לרדיפות, בגיבוי יצחק עמית, שחסם את מינויה כיו״ר הרשות השניה.

‏הרוע בישראל של 2026 הוא רוע בירוקרטי ויוריסטוקרטי, של מערכות שמשמרות את כוחן תוך רמיסת אזרחים טובים ומסורים על הדרך, כסוג של נזק אגבי.