מדוע אין מקום לתפילות משותפות של יהודים ושאינם יהודים בכותל ובסביבתו

 

מדוע אין מקום לתפילות משותפות של יהודים ושאינם יהודים בכותל ובסביבתו

הכותל וההלכה

בימים אלה מתוכנן בירושלים אירוע המכונה "24 שעות של תפילה עולמית", ביוזמת ארגונים נוצריים ובהשתתפות מאמינים נוצרים מרחבי העולם. על פי פרסומי המארגנים, מדובר באירוע תפילה בינלאומי הנמשך 24 שעות ומשודר מירושלים, כאשר הכותל המערבי הוא המקום המרכזי שסביבו מתקיים האירוע. המארגנים מתארים אותו כאירוע תפילה עולמי, שבו מאמינים מרחבי העולם יתאחדו לתפילה למען ישראל, ירושלים ושלום ירושלים.

אני מתנגד לכך.

אנו זקוקים לידידים נוצרים, ובוודאי בתקופה שבה האנטישמיות גואה בעולם. אנו מעריכים את מי שעומד לצד ישראל והעם היהודי ותומך בנו בשעה קשה זו. אבל ידידות אינה מחייבת אותנו לוותר על העקרונות שלנו. אפשר לכבד את ידידינו ולהעריך את תמיכתם, ובד בבד לומר בבירור: הכותל הוא מקום התפילה של עם ישראל, ואין מקום לאירוע תפילה נוצרי מאורגן סביבו.

אם איננו מכבדים את עצמנו, איש לא יכבד אותנו.

הכותל אינו אתר תיירות בלבד. זהו מקום תפילה יהודי, מקום שבו יהודים מכל קצות העולם עומדים ומתפללים לפני הקב"ה. האתר הרשמי של הכותל המערבי מגדיר אותו כמקום קדוש המשמש לתפילה בציבור, ומציין כי מאז חורבן בית המקדש שימש הכותל מקום של תפילה וכיסופים של העם היהודי. הנהלים הרשמיים קובעים גם כי הכותל המערבי ורחבותיו כפופים לחוק השמירה על המקומות הקדושים ליהודים ולתקנות שנקבעו מכוחו.

לכן אין להפוך את הדיון לשאלה טכנית של כמה מטרים. אם אירוע תפילה מתקיים במרפסת, בגג, ברחבה סמוכה או בנקודת תצפית, כאשר הכותל הוא מוקד האירוע והרקע לתפילה המשודרת, שינוי המקום המדויק אינו פותר את השאלה העקרונית. גם הנהלים הרשמיים מתייחסים למתחם הכותל המערבי ולשטחים השונים הקשורים אליו כחלק ממכלול שיש לנהוג בו בכבוד הראוי למקום ולמתפללים.

אבל חשוב להדגיש נקודה נוספת: אין לי התנגדות לכך שנוכרי יבוא להתפלל אל ה' ליד הכותל. להפך. כבר בתפילתו של שלמה המלך בחנוכת בית המקדש אנו מוצאים התייחסות מפורשת לנוכרי הבא להתפלל אל ה':

"וְגַם אֶל הַנָּכְרִי אֲשֶׁר לֹא מֵעַמְּךָ יִשְׂרָאֵל הוּא וּבָא מֵאֶרֶץ רְחוֹקָה לְמַעַן שְׁמֶךָ. כִּי יִשְׁמְעוּן אֶת שִׁמְךָ הַגָּדוֹל וְאֶת יָדְךָ הַחֲזָקָה וּזְרֹעֲךָ הַנְּטוּיָה וּבָא וְהִתְפַּלֵּל אֶל הַבַּיִת הַזֶּה. וְאַתָּה תִּשְׁמַע הַשָּׁמַיִם מְכוֹן שִׁבְתֶּךָ..." (מלכים א ח, מא–מג).

כלומר, תפילה של נוכרי הפונה אל הקב"ה במקום הקדוש אינה דבר זר ליהדות. אדרבה, שלמה המלך עצמו ביקש שהקב"ה ישמע את תפילתו של הנוכרי המגיע מרחוק ומתפלל אל ה'.

גם בדורות האחרונים מוכרים סיפורים רבים על גויים שהגיעו לכותל, התפללו וביקשו ישועה, ונושעו. אין צורך להיכנס לפרטי הסיפורים כדי להבין את העיקרון: אין מניעה מעצם העובדה שאדם שאינו יהודי מגיע למקום ומתפלל אל הקב"ה.

אבל תפילה של נוכרי היא דבר אחד, ותפילה משותפת ומאורגנת של יהודים ונוצרים היא דבר אחר לגמרי.

כאשר יהודי ונוצרי עומדים יחד במסגרת דתית משותפת, אומרים פסוקים יחד ומוצגים כמי שמתפללים תפילה אחת, כבר לא מדובר בשני אנשים המתפללים באותו מקום. נוצר כאן אירוע דתי משותף. כאן עובר קו ברור שאיננו יכולים לטשטש.

השאלה איננה כיצד היו היחסים בין יהודים לנוצרים בעבר. השאלה היא מה נכון לעשות היום. דווקא היום, כאשר יש לנו קשרים טובים עם נוצרים רבים, כאשר יש בינינו שיתוף פעולה בנושאים חשובים וכאשר רבים מהם עומדים לצד ישראל, עלינו לדעת גם היכן עובר הגבול. אין מקום לתפילה משותפת של יהודים ונוצרים.

גם פסוקים מספר תהילים אינם הופכים לתפילה משותפת רק משום שיהודים ונוצרים אומרים אותם יחד. דוד המלך אומר: "שאלו שלום ירושלים", "עומדות היו רגלינו בשעריך ירושלים", וממשיך לדבר על "כסאות לבית דוד". עבור יהודי, המילים הללו נטועות בתפילה, בירושלים, במקדש ובמלכות בית דוד. כאשר בני דת אחרת אומרים את אותן מילים מתוך תפיסתם הדתית, אין הכרח שהם מתכוונים לאותו דבר. לכן עצם אמירתם המשותפת של פסוקים אינה יוצרת תפילה אחת בעלת משמעות אחת.

ההלכה מכירה בהבדל שבין שיתוף פעולה עם בני דתות אחרות לבין שיתוף דתי. אפשר לעבוד יחד למען מטרות משותפות, לסייע לנזקקים, לעמוד יחד נגד אנטישמיות ולפעול למען שלום וביטחון. כל אלה אינם מחייבים יצירת מסגרת של תפילה משותפת או טשטוש הגבולות שבין הדתות.

הכותל צריך להישאר מקום שכל יהודי יכול להגיע אליו ולהרגיש שהוא בבית. חרדי, דתי־לאומי, מסורתי או יהודי שאינו שומר מצוות — כולם צריכים לדעת שזהו מקום התפילה של עם ישראל. דווקא במקום בעל משמעות כזאת, עלינו להיזהר מכל צעד שעלול לשנות בהדרגה את אופיו.

גם אם האירוע יועבר למקום המכונה "הכותל הדרומי" או לאזור סמוך אחר, אין בכך תשובה אוטומטית לשאלה. למיקום המדויק יש כמובן משמעות מבחינה הלכתית ומשפטית, ואין לקבוע את מעמדו של מקום בלי לבדוק את גבולותיו המדויקים. אבל מעבר לשאלת המטרים, יש כאן שאלה עקרונית: האם אנו רוצים שאירוע תפילה נוצרי מאורגן, המשודר לעולם ומציג את הכותל כמוקד וכרקע שלו, יהפוך לחלק מן המציאות הדתית סביב המקום?

עלינו לחשוב גם על התקדים. אם תפילה דתית מאורגנת של קבוצה נוצרית סביב הכותל תאושר, עלול להיווצר תקדים שיקשה בעתיד להסביר מדוע בקשות דומות של קבוצות אחרות אינן אפשריות. איננו צריכים להמתין עד שהגבולות ייטשטשו כדי להבין את הסכנה.

והנזק האפשרי אינו מסתיים באירוע עצמו. כאשר מטשטשים שוב ושוב את הגבולות בין היהדות לבין דת אחרת, עלול להיווצר במשך הזמן מסר שההבדלים אינם משמעותיים עוד. תהליך כזה עלול להשפיע גם על היחס לנישואי תערובת ועל הניסיון להציג אותם כדבר טבעי או לגיטימי בחיים היהודיים. אין לומר שאירוע אחד מוביל ישירות לנישואי תערובת; אבל גבולות של עם, אמונה ומשפחה אינם נעלמים ביום אחד. הם נחלשים כאשר מטשטשים אותם שוב ושוב.

מי שתומך באירוע הזה צריך להבין את גודל האחריות. בעיניי, אין מדובר רק בתמיכה באירוע שיש בו בעיה הלכתית. תמיכה באירוע כזה עלולה לגרום נזק עצום, לשנות בהדרגה את אופיו של המקום, לטשטש גבולות שהיו ברורים במשך דורות, ולהביא לתוצאות רחבות ובלתי צפויות על החיים הדתיים, על הזהות היהודית ועל המשפחה היהודית.

אין כאן חוסר כבוד לנוצרים. אפשר וצריך להמשיך בידידות, בשיתוף פעולה ובמאבק משותף באנטישמיות. אבל ידידות אינה דורשת טשטוש של הגבולות הדתיים שלנו. אנו מכבדים את האחר, ובאותה מידה מכבדים את עצמנו.

הכותל הוא מקום מיוחד לעם היהודי. דורות של יהודים נשאו אליו את עיניהם, שפכו שם את לבם וביקשו רחמים וישועה. דווקא במקום כזה אנו צריכים לדעת מי אנחנו.

זה אינו חוסר כבוד לאחרים. זהו כבוד לעצמנו.

בימים אלה, כאשר אנו עומדים בפתח שנה חדשה, עלינו לזכור: אנו זקוקים לידידים, אנו מעריכים את תמיכתם, ואנו זקוקים לכל תמיכה שאנו יכולים לקבל. אבל דווקא משום כך עלינו לדעת גם לעמוד על העקרונות שלנו.

אם איננו מכבדים את עצמנו, איש לא יכבד אותנו.

תפילה יהודית ותפילה נוצרית אינן צריכות להתאחד סביב הכותל ובסביבתו.

עלינו לשמור על ירושלים, על הכותל, על התורה, על המשפחה היהודית ועל הגבולות הברורים של חיי היהדות.

תכלה שנה וקללותיה, תחל שנה וברכותיה.

*הרב אליעזר שמחה וייס* *חבר מועצת הרבנות הראשית לישראל*