גט שניתן מחמת איומים של בית משפט אזרחי האם הגט כשר - חלק ג

מצו״ב חלק שלישי מדברי הרב גדליהו אקסלרוד שליט״א אב״ד חיפה

 גט שניתן מחמת איומים של בית משפט אזרחי האם הגט כשר

גט שניתן בעל כרחו של הבעל כאשר על פי הלכה אינו מחוייב לתת גט הגט הוא פסול ובטל והאשה נשארת אשת איש והמקור לזה הוא בשלחן ערוך אבן העזר סי' קל"ד סעיף ח' זה לשונו אם הערכאות כפו אותו (הכונה שכפו אותו לתת גט לאשתו עיי"ש) ולא אמרו עשה מה שבית דין של ישראל אומרים לך הגט פסול וכיום רוב המשפטים שבין איש לאשתו נידונים בבתי הדין החילונים וכאשר מחליטים על מתן גט מאיימים על הצדדים לתת גט

ועל הבעל מאיימים בדרך כלל שיפסקו לו מזונות עונשים כספים שאינו יכול לעמוד בהם והכינוי המפחיד הוא שהוא סרבן גט והכונה שלמרות שעל פי הלכה אינו חייב לתת גט יש סמכות לשופט החילוני להחליט שהוא חייב לתת גט ומחמת האילוץ שאינו יכול לעמוד בתשלום המזונות נותן את הגט ועל פי ההלכה גט שניתן בכפיית ממון אינו גט יעויין בספרי מגדל צופים חלק א' סימן מ"ה

גם בתי הדין נוהגים הרבה פעמים לחייב את הבעל לתת לאשה עבור מזונות הילדים סכומים שמעבר ליכולת הבעל לשלם ומתפשר עם בית הדין לתת גט על מנת שינמיכו את סכום המזונות והיסוד לפסוק מזונות לילדים ולתת לאשה שהילדים נמצאים אצלה לאחר הגירושין הוא עד לגיל שש שנים של הילד הוא מתקנת אושא המוזכרת בגמרא אך לאחר גיל שש שנים אין מקור לחייב את האב לתת מזונות ומדין צדקה אי אפשר לכפות את הבעל לתת מזונות כי אין כופין לתת צדקה כך נפסק בשולחן ערוך

ושמעתי שיש טוענים שהרבנות הראשית עשו תקנה שיש כח לכפות את האב לתת מזונות מדין צדקה והרי המזונות שבית דין פוסקים הוא הרבה מאוד מחיובו לתת צדקה ועוד זאת לא ראיתי תקנה זאת באף מקום ואפילו היתה תקנה כזו אין סמכות לרבנות הראשית לתקן תקנות בזמן שיש גדולים מהם בחכמה ומנין ולא הצטרפו לזה ממילא לא חלה התקנה

וכתבתי בספר "שורת הדין" היוצא מאת מחלקת בתי הדין והצטרף אלי הרב הגאון ר' ברוך רקובר ע"ה שכאשר האשה עובדת יש עליה חיוב מזונות כמו על איש כי האשה גם חייבת ליתן צדקה כי היא לא מצוה שהזמן גרמא ומשום מה לא ראיתי מהדיינים שכותבים על זה  

על כל פנים מחמת החשש הגדול שהרבה גיטין ניתנים שלא כדין ע"י כפיה של בתי המשפט החילוניים והם גיטין פסולים והאשה נשארת אשת איש זו סיבה מספקת להפסיק לערוך חופה וקידושין על ידי חוק נישואין וגירושין וכאשר יינשאו אזרחית לא יהיה חשש אשת איש כאשר ייפרדו זה מזה ולעיל כתבנו שאלו שיורדים מארצנו הק' לחו"ל ונפרדים שם ללא גט כדמו"י וגם אלו שיוצאים לחו"ל לזמן קצר ונפרדים שם אזרחית כאשר לא ינשאו כדמו"י לא יהיה עליהם חשש אשת איש לאחר שייפרדו על כן יותר טוב שיינשאו אזרחית

ובמקום אחר כתבנו שלדעת רוב הפוסקים פילגש מותרת להדיוט והאיסור הוא מה שמובא ברמ"א בתחילת הל' קידושין בשם הרא"ש שאדם לא יקרב לאשה ללא חו"ק שמא תתבייש לטבול ויעבור על איסור נדה אך מן הדין מותרת אשה לאיש ללא חו"ק ולאור השיקולים שכתבנו ברור הדבר שיותר טוב במצבנו שאלו שאין חפצים בחו"ק יקחו נשים בלי חו"ק

וכמובן מי שהתחתן בחו"ק ישאר החוק שהאשה ניתרת על ידי גט כשר לפי דין תורה ובמקום אחר כתבנו שאלו ששייכים למסורת ורוצים בחו"ק מחמת פירצת הדור כדאי להסתמך על תקנת רבני קושטאנדינא לקדש בתנאי שאם אחד הצדדים ירצה בהמשך חיי הנישואין להיפרד על אופן זה לא התכוונו מלכתחילה להנשא וממילא לא חלו הקידושין

                                                        (ה)

               היתר המכירה של אדמת ארץ ישראל לגוי למשך שנת השמיטה        

                       האם יש בו ממש או שהאדמה נשארת אדמת ישראל

הנהוג למעלה ממאה וארבעים שנה שהשטח החקלאי ששייך ליהודים נמכר לגוי למשך שנת השמיטה ומצאו היתרים שבאופן זה מותר ליהודי לעבד את האדמה לזריעה בשנת השמיטה הראשון שנתן הסכמה למכירה הוא הגאון ר' יצחק אלחנן ע"ה רבה של העיר קובנה שנחשב לגדול הפוסקים בדורו ועליו מסתמכים עד היום בהיתר המכירה

אך גם המשיב הגדול היום בודאי שלא היה מתיר למכור את הארץ מכיון שבזמנו לא היה שלטון יהודי והיו כמה מושבות חקלאיות וטענו לפניו שזה ממש פיקוח נפש אם ישביתו את האדמה בשנת השמיטה

אך מאז נשתנו העתים מכיון שהיום יש שלטון יהודי ממטולה ועד אילת הכולל בתוכו הרבה שטחים חקלאיים שעולי בבל לא ישבו שם בעת בית שני וכמובא בגמרא שהגבול הצפוני של שטח ארץ ישראל בזמן עולי בבל היה עכו והגבול הדרומי היה אשקלון וגם בית שאן לא נחשבת לגבי שמיטה כארץ ישראל ושטחי בקעת הירדן הגדולים גם הם כנראה דינם כבית שאן

ואם יעבדו בשטחים אלו את האדמה על מנת לעבד ירקות יספיקו שטחים אלו בשפע לספק את צרכי הישוב ופירות העץ הרי מותר לאכול בשביעית גם אלו הגדלים בשטח שעלו עולי בבל והמרחקים היום בזמן שלכל אחד בדרך כלל יש רכב פרטי הם לא גדולים ולא מונעים להגיע אל השדות שמותר לעבוד בהם בשביעית

ועוד זאת שבזמן העבר עיקר ההכנסה היתה ממרעה צאן וחקלאות והיום נחשבת ההכנסה מחקלאות לאחוז קטן מהתוצר הלאומי ועיקר ההכנסה היא מהייטק ויצוא נשק וגז ונפט ואפשר לחיות בשנה השביעית בלי דוחק ובפרט כשהממשלה תסבסד את החקלאים ובודאי באופן זה לא היה הגרי"א מקובנה מתיר את המכירה

ועוד והוא העיקר שהיום המכירה היא מכירה שמדינה יהודית מוכרת קרקעות לגוי וזה לא מצוי בעולם ואף מדינה לא מסכימה לזה וראיה מוכחת יש ממדינתנו שאדם ששמר שמיטה ודרשו ממנו מסעל הקרקע שלו לשנת השמיטה והוא טען בבית המשפט האזרחי שמכרו את אדמתו לגוי והוא שמר שמיטה

והשופט פסק שהוא חייב במס מכיון שהמכירה שמוכרת הרבנות הראשית היא מכירה דתית כמו תפלה ולא מכירה קנינית ואחר פסק כזה מבית המשפט אפילו היינו חושבים שאפשר למכור את הקרקעות לגוי פסק דין של שופט אזרחי זה קעקע את המחשבה הזו

הציבור החרדי אמנם אינו אוכל מהחקלאות שבהיתר המכירה ומקבל אספקה מחו"ל ומערבים ביהודה ושומרון אך הרבנות הראשית מכריזה בריש גלי שהמכירה תקפה למרות שכל הציבור מבין שאין כאן מכירה כלל ולאור מה שכתבנו שהרבנות יכולה לנהל את עניניה שהוא ייצוג היהדות כסמל קדוש לאזרחים ועוד פעולות חשובות כהופעות של חיזוק האמונה באלוקי ישראל

מדוע היא צריכה להתבטל מול הממשל החילוני ולנסות שלא להרגיזו בדרישות לתת סובסידיות לשומרי שמיטה וכדומה היא יכולה לדרוש להכשיר שטח חקלאי במקומות שמותר לעבוד שם בשנת השמיטה והכריז בריש גלי שמי שלפי מצות התורה צריך לקנות ירקות רק משטח שלא כבשו עולי בבל או לאכול רק מתוצרת מיובאת מחו"ל או מישוב ערבי והתנהגות תכבד אותה משא"כ כיום שכולם רואים את ההתנהלות ומבינים שיש כאן שלא צריכה להיות.