האיום
המרכזי על גוש הימין: כל המשאבים רק ליום הבחירות כדי למזער את נזקי וינטר ולייטנר
בזמן
שהמערכת הפוליטית מתמקדת במלחמות הגלויות בין המפלגות הגדולות, מתחת לרדאר מתפתחת
דרמה פוליטית חריפה המאיימת לרסק את סיכויי גוש הימין להשגת רוב של 61 מנדטים.
הניסיון לצייר את עופר וינטר כ"תקווה החדשה" של הימין המאמין או כלוחם
שמרני שהודח מהצבא על רקע אידיאולוגי, מתרסק אל מול מציאות פוליטית ומספרית קרה.
האמת, כפי שזוהתה בשלב מוקדם מאוד באתר הפופולארי "בעולמם של חרדים",
היא שאין כאן אידיאולוגיית ימין אמיתית, אלא תופעה מוכרת ומסוכנת של איש צבא המונע
מאמביציה אישית ומגולומניה, המזכירה במידה רבה את הדפוסים הפוליטיים של נפתלי בנט
ואחרים בעבר.
הימין
האידיאולוגי צריך להבין שאין לו מה לחפש אצל וינטר. ריצתו אינה מיועדת לחזק את
המחנה הלאומי, אלא לשמש מנוף אישי ותו לא. במפת הגושים הנוכחית, כל קול שמושלך
לעבר מפלגות שאינן עוברות את אחוז החסימה הוא מתנה ישירה למחנה הנגדי. המטרה
האמיתית של המהלכים הללו, בהובלת גורמים כמו וינטר ולייטנר, אינה להביא בשורה
שלטונית, אלא למנוע מבנימין נתניהו את היכולת להרכיב ממשלה יציבה. עבור וינטר, גם
אם לא יעבור את אחוז החסימה, שריפת עשרות אלפי קולות של הימין שתביא לחסימת הגוש
תיחשב כהישג פוליטי שיאפשר לו להתברג בעתיד במגרש של הגדולים.
מתמטיקה
של הרס: הניסיון למזער את שריפת הקולות
המאבק
הנוכחי מול הרשימה של וינטר אינו מאבק על רעיונות, אלא קרב בלימה מתמטי אכזרי. על
פי הערכות אלקטורליות מבוססות, פוטנציאל הנזק של וינטר עומד על שריפה של כ-60 אלף
קולות ימין יקרים – קולות שיורדים לטמיון ואינם מתורגמים למנדטים. מדובר בשווה ערך
לכמנדט וחצי, ההבדל המדויק בין הקמת ממשלת ימין לאומית לבין שיתוק פוליטי או הקמת
ממשלת שמאל-מרכז.
היעד
האסטרטגי המיידי של מטה הימין חייב להיות הורדת רף התמיכה בוינטר אל מתחת לקו ה-50
אלף קולות, ורצוי הרבה פחות מכך. ככל שהציבור יבין מוקדם יותר שריצה זו היא חסרת
סיכוי אלקטורלי, כך תקטן המוטיבציה לבזבז עליה קולות מתוך "מחאה" או
אהדה אישית לעברו הצבאי. הדה-לגיטימציה של הריצה הזו אינה עניין של יריבות אישית,
אלא צורך קיומי של הגוש. יש להבהיר לבוחר הימני בקול צלול: הצבעה לוינטר היא הלכה
למעשה הצבעה להפלת גוש הימין.
ההיסטוריה
הפוליטית של העשור האחרון רוויה בגנרלים ובאישים שהבטיחו לשנות את המערכת מבפנים,
אך בפועל שימשו כלי שרת לפירוק גוש הימין והעברת השלטון. תסמונת "המושיע
התורן" שמגיעה מהצבא ודורשת את הנהגת המדינה מבלי להבין את רזי המערכת
הפוליטית והפרלמנטרית, מביאה פעם אחר פעם לאותה תוצאה: אכזבה ציבורית קשה ומחיר
אלקטורלי כבד שמשלם המחנה הלאומי כולו.
אדישות
בקלפי: כשל העומק האלקטורלי של הימין
עם
זאת, הסכנה שנשקפת ממפלגות קטנות היא רק חצי מהבעיה. האיום הגדול באמת על עתיד
הימין נובע מכשל עמוק, מבני ומתמשך בהתנהלות הבוחרים ביום הפקודה. תם העידן שבו
העבודה המרכזית של הימין מתמצתת בהזרמת מיליוני שקלים לקמפיינים ביום הבחירות
בניסיון נואש לעורר את השטח ברגע האחרון. הקונספציה הזו קרסה.
הנתונים
הסטטיסטיים לאורך מערכות הבחירות האחרונות מוכיחים אמת כואבת: השמאל והמרכז
מצביעים באחוזים גבוהים משמעותית מהימין. בעוד במעוזי השמאל, בשכונות מבוססות
ובערים המזוהות עם האופוזיציה אחוזי ההצבעה נוסקים ל-75% ו-80%, במעוזי הימין
המובהקים, בערי הפריפריה ובשכונות המצוקה, אחוזי ההצבעה מדשדשים לעיתים סביב ה-55%
וה-60%.
הפער
הזה הוא המקור האמיתי לאובדן השלטון, ולא שום גורם חיצוני. בזמן שהשמאל מנוהל
בצורה צבאית, עם מנגנוני הנעה מאורגנים, מתנדבים ורצון עז להחלפת השלטון, בימין
שוררת לעיתים קרובות שאננות מסוכנת, המבוססת על האשליה שהדמוגרפיה תעשה את שלה או
ש"הניצחון בכיס". המציאות מראה שאפשר להחזיק ברוב אידיאולוגי מוחלט בעם,
אך להפסיד בקלפי פשוט כי הבוחרים נשארו בבית.
שינוי
דיסקט: השקעת כל ההון הלאומי בהנעה לקלפיות
המאבק
הפוליטי הנוכחי הוא אכזרי במיוחד, ואינו משאיר מקום לטעויות או לחובבנות. כדי
לנצח, המחנה הלאומי חייב לעבור מהפכה מחשבתית וארגונית. את כל המשאבים, את כל ההון
הפוליטי והכספי, ואת כל האנרגיה הציבורית – יש להפנות למטרה אחת ויחידה: מבצע הנעה
לקלפיות בהיקף חסר תקדים.
לא עוד
שלטי חוצות יקרים, לא עוד סרטוני תעמולה שמשכנעים את המשוכנעים ברשתות החברתיות,
ולא עוד ויכוחים אינסופיים באולפנים. הכסף הגדול צריך ללכת לניהול שטח קפדני:
מערכות טלפוניה מתקדמות, ניתוח נתונים מדויק ברמת הרחוב והבניין, רכבים להסעת
מצביעים, ורשת של אלפי פעילים שיעברו דלת-דלת ביום הבחירות. יש להביא כל מצביע
ימין לקלפי, גם את אלו שהתאכזבו, גם את אלו שאדישים וגם את אלו שסבורים שקולם אינו
משפיע.
כאשר
מול הימין עומדת מערכת משומנת שמטרתה לפרק את הגוש באמצעות פילוגים מבית (כמו ריצת
וינטר) ומיקסום אחוזי ההצבעה מחוץ, התגובה חייבת להיות מוחצת. נטרול האיום של
וינטר, לצד העלאת אחוזי ההצבעה במעוזי הימין ב-5% עד 10%, הם המפתח היחיד להבטחת
עתידה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ולאומית. המאבק פתוח, המחיר בלתי נתפס,
והאחריות מוטלת על כל בוחר ובוחר שמבין את גודל השעה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.