מטפטפים ומטפטפים עד שזה חודר

 יום חמישי ערב חג הסוכות תשפ"ז.

 

לידידיי ומכריי קוראי ומתענגי הגליון 'מעדני הפרשה'.

 

ידועה הבדיחה על קמצן שנכנס עם רכבו לתחנת דלק ושאל: כמה עולה טיפת דלק?

המתדלק ענה: טיפה זה בחינם! 'טפטף לי פול' ביקש הקמצן.

 

אנחנו חיים בדור של חד פעמי, אינסטנט, רוצים חדש כל הזמן, לא חזרה על מה שכבר שמענו.

 

אולי זה נכון לגבי ענייני העולם הזה, אבל ביהדות זה לא כך, אנו חוזרים על אותה נוסח תפילה 3 פעמים ביום, חוזרים על גמרא ומשניות שוב ושוב, קוראים בתורה כל שנה אותם פרשיות ואותו חומש רש"י ותרגום אונקלוס.

 

מטפטפים ומטפטפים עד שזה חודר, כמו רבי עקיבא והמים שטפטפו וחוררו את האבן.

 

אנשים שואלים אותי מאיפה הכוחות לקבל כל דבר באמונה בלי אנחה, הרי לא נולדים ככה.

 

התשובה: כ-18 שנה ישבתי בשיעורו של המגיד רבי מרדכי דרוק זצ"ל והוא היה מטפטף ללא הרף 'אלעס מאכט בורא עולם' שוב ושוב, 'אין עוד מלבדו' עוד פעם ועוד פעם, יום יום בלי גיוון, וזה טפטף פול, אני מכיר כמה וכמה אנשים שישבו בשיעוריו וכולנו חיים את הגישה הזאת שהשפיעה עמוק לתוך מציאות החיים.

 

גם אנשים שהם לא בדרגה כזו, זה השפיעה עליהם, בחינת 'האמנתי כי אדבר' שפירשו צדיקים, שדיבורי אמונה גורמים אמונה, גם אם זה מתחיל בדיבור בלבד, מן השפה ולחוץ, בלי התעמקות המחשבה.

 

לפני כמה שבועות, ניגש אלי יהודי בביהמ"ד ואומר לי בסגנון חז"ל: 'אתה יושב בלייקווד ומצודתך פרוסה בביתר עילית'.

 

מה הסיפור? שאלתי.

 

האיש מספר: מאז שכתבת על הסיפור עם היהודי שקיבל על עצמו שלא לדבר כשהולך לטבול במקווה, בעקבות ברכת הרבי מטאש זיע"א, קיבלתי על עצמי את הקבלה, קרה לי יום אחד, שנכנסתי למקווה הורדתי את החליפה ויהודי שואל אותי איפה המגבות? ועניתי לו ואז נזכרתי בקבלה והתלבטתי מה לעשות? מיד עלה לי הרעיון, הלבשתי את החליפה, יצאתי מהמקווה, חזרתי שוב פנימה והתברר למפרע שהכניסה הקודמת לא היתה הכניסה לטבול במקווה.

 

הוא אשר אמרתי: מטפטפים, מטפטפים ואין לי מושג איפה זה תופס.

 

חג הסוכות הוא החג האהוב עלי, יתכן שזה קשור לעובדה, שלאבי היה מנהג, מדי לילה בחצות, הבית היה ננעל מבפנים וכל הילדים היו צריכים להיות כבר בבית, למעט חג הסוכות, שזה היה השבוע היחיד בשנה שיכולתי להסתובב בלילות ולחזור הביתה מאוחר, הלכנו לשמחות בית השואבה, אבא היה גם הוא חוזר מאוחר משמחות בית השואבה שהיה מנגן שם וגם אז הלך לסוכה לישון.

 

ואולי זה בכלל משהו בגנים שאבי החדיר לנו, אבא ז"ל כמעט לא היה יוצא מהסוכה כל שבעת הימים, בבית הכנסת היה יושב בסוכה, כשניגן בשמחת בית השואבה והיה הפסקה, היה מיד הולך לסוכה, כאן נתגלתה אהבתו העצומה למצוות, בחוה"מ ידענו שאין מצב לבקש שיסע איתנו לטיול, בפסח כן בסוכות לא, וכנראה זה השתרש בי ומידי שנה אני כבר מחכה לחג החביב הזה.

 

ואת כל זה אני מטפטף לכם, שתדעו ותזכרו: מה שאתם עושים, אתם משדרים לילדים שלכם בתת מודע וזה משפיע, לפעמים בכיוון הזה ולפעמים בהיפך הקיצוני, על כן, נשתדל לשמש דוגמא אישית טובה ובעיקר נינוחה ושלווה.

 

חידה אשאל מענייני דיומא:

5 ימי שני בשבוע, בזה אחר זה, בכל אחד מהם קוראים בחומש אחר, כל חמשת החומשים, בלי לחזור על אחד מהם פעמיים. בגליון יש רמזים לתשובה.

 

נ.ב. איך יש לקיים את ה'ושמחתם' בארבעת המינים, איך זה גורם שמחה, מה מיוחד דוקא באלו (כפשוטו)?

      א' דסוכות הוא ראשון לחשבון עוונות, או לחשבון עונות?

      לכבוד יארצייט הגר"א, ווארט נפלא שמרמז הלכות סוכה בפסוק בתהילים.

 

 הדפיסו ותזכו הרבים, maadoney@gmail.comכל זה בעוד בתוככי הגליון מעדני הפרשה המצו"ב.

 

בברכת שבת שלום ומבורך:

 

ישראל אהרן קלצקין