הכותל הוא מקום לתפילה יהודית

 מאת הרב אליעזר שמחה ווייס

הכותל הוא מקום לתפילה יהודית

אפשר לעמוד יחד – בלי להתפלל יחד

מדוע אני כותב את הדברים הללו?

כחבר מועצת הרבנות הראשית לישראל, ומתוך תחושת אחריות למעמדו של הכותל המערבי ולגבולות שעלינו לשמור בענייני המקומות הקשורים למקדש, הרגשתי חובה שלא לעבור בשתיקה על אירוע תפילה נוצרי עולמי המתוכנן ליום כ״ו בתשרי תשפ״ז, 7 באוקטובר 2026, ואשר על פי פרסומי המארגנים קשור באופן ישיר לכותל המערבי.

חשוב לי להבהיר כבר בתחילת הדברים: זהו מאמר אישי, המשקף את עמדתי ואת תחושת האחריות שלי. אין לראות בדברים אלה החלטה או עמדה רשמית של מועצת הרבנות הראשית לישראל.

הדברים אינם נכתבים מתוך עוינות כלפי נוצרים, ובוודאי שלא מתוך כפיות טובה. ישנם נוצרים רבים ברחבי העולם שעמדו לצד ישראל ולצד העם היהודי, במיוחד בתקופות הקשות ביותר. רבים מהם יצאו נגד האנטישמיות, תמכו בישראל בשעות קשות והתפללו לשלומו של העם היהודי. אנו מכירים להם טובה על כך מאוד.

דווקא משום שאנו מעריכים את הידידות הזאת, אנו צריכים להיות מסוגלים לדבר בכנות ובכבוד על הגבול שאותו אין לעבור.

על פי פרסומי המארגנים, מדובר בכינוס תפילה עולמי של 24 שעות, שבו מאמינים מכל אומות העולם יתאחדו בתפילה למען ישראל. באתר האירוע נאמר כי הוא ישודר “מהכותל המערבי (הכותל), ירושלים, ישראל”, ובפרסום נוסף הוא מתואר כ־“Anchored at the Western Wall in Jerusalem”.

מכאן עולה שאלה שאי אפשר להתעלם ממנה:

האם הכותל המערבי, המקום המזוהה יותר מכל עם תפילת עם ישראל, צריך לשמש מוקד לאירוע תפילה נוצרי עולמי?

הגבול ההלכתי

התורה מזהירה:

״הִשָּׁמְרוּ לָכֶם פֶּן יִפְתֶּה לְבַבְכֶם, וְסַרְתֶּם וַעֲבַדְתֶּם אֱלֹקִים אֲחֵרִים וְהִשְׁתַּחֲוִיתֶם לָהֶם״
— דברים י״א, ט״ז

היהדות מחייבת אותנו להיות ברורים בזהות האמונה והתפילה שלנו. יש הבדל בין שיתוף פעולה בעניינים משותפים לבין שותפות בענייני אמונה.

חז״ל אומרים בעבודה זרה (כ״ז ע״ב):

״שאני מינות דמשכא, דאתי למימשך בתרה״.

חז״ל מזהירים מפני האפשרות שאדם יימשך אחר אמונות שאינן דרכה של היהדות.

אין פירוש הדבר שיהודי אינו יכול לקיים יחסי שלום וידידות עם בני דתות אחרות. ניתן לפעול יחד בעניינים רבים, ובוודאי להכיר טובה למי שמסייע לישראל.

אבל תפילה דתית היא עניין אחר.

השאלה ההלכתית במקרה שלפנינו אינה רק אם יהודי רשאי להצטרף לתפילה נוצרית. השאלה הרחבה יותר היא:

האם מקום המזוהה כל כך עם תפילת ישראל יכול לשמש כמוקד וכרקע לאירוע תפילה דתי של דת אחרת?

הכותל המערבי אינו מקום ציבורי רגיל. במשך דורות הגיעו אליו יהודים כדי להתפלל, לשפוך את לבם לפני הקב״ה ולהתפלל על עם ישראל ועל בניין בית המקדש.

לכן יש כאן שאלה הנוגעת לא רק ליחסי כבוד בין בני דתות שונות, אלא גם לאחריות שלנו על אופיו של המקום.

ההלכה מכירה גם באיסורים הנוגעים לסיוע לעבודת עבודה זרה. כך נפסק בשולחן ערוך, יורה דעה (קמ״ז, ג׳):

״אסור לגרום לעובד כוכבים שידור או שישבע בשם אלילים״.

אין מכאן לומר שכל פעולה של יהודי ביחס לדתו של נכרי אסורה. רבותינו דנו בהרחבה במעמדן של הדתות השונות וביחסים המעשיים עם בני אומות העולם.

אך יש להבחין בין יחסי שלום וכבוד, לבין סיוע או יצירת מסגרת לפולחן דתי שאינו שלנו.

מה אומרת ההלכה על הנצרות?

הדיון ההלכתי ביחס לנצרות מורכב, ובין הראשונים קיימים חילוקים שונים.

הרמב״ם מתייחס לנצרות בלשון ברורה. בהלכות עבודה זרה (ט׳, ד׳) כתב:

״הנוצרים עובדי עבודה זרה הם״.

וכן בפירוש המשניות למסכת עבודה זרה (א׳, ג׳) הוא מתייחס לנוצרים שבזמנו כעובדי עבודה זרה.

לצד זאת, ראשונים אחרים הבחינו הבחנות שונות ביחס לאומות הנוצריות שבתקופתם. המאירי, למשל, מדבר על אומות ״הגדורות בדרכי הדתות״ ומתייחס ליחסי שלום ושיתוף פעולה עמהן.

אין צורך להכריע כאן את כל שאלת מעמדה ההלכתי של הנצרות.

הנקודה הנוגעת לענייננו פשוטה: כיבוד אדם מדת אחרת אינו מחייב אותנו להשתתף במנהגי דתו.

ומה בדבר ״שיתוף״?

התוספות בסנהדרין (ס״ג ע״ב) כותבים:

״ואע״פ שמשתפין שם שמים ודבר אחר, לא אשכחן דאסור לגרום לאחרים לשתף, ולפני עור ליכא, דבני נח לא הוזהרו על כך״.

זהו מקור חשוב, אך יש לקרוא אותו בהקשרו.

התוספות עוסקים בחיובי בני נח ובשאלה האם יהודי עובר על איסור בכך שהוא גורם לנכרי להישבע באופן זה. אין הם אומרים שיהודי רשאי להשתתף בפולחן הדתי של דת אחרת.

יש כאן שתי שאלות שונות:

מה מותר לבן נח לעשות בענייני אמונתו, ומה מותר ליהודי לעשות או לסייע בו.

אין לערבב בין השתיים.

לכן הדיון בעניין שיתוף אינו פותר את השאלה העומדת לפנינו: האם מקום המזוהה עם תפילת ישראל צריך לשמש כמוקד של תפילה נוצרית עולמית.

הכותל – מקום של תפילת ישראל

חז״ל אומרים בשמות רבה (ב׳, ב׳):

״אף על פי שהוא חרב, הרי הוא בקדושתו״.

ובהמשך נאמר:

״אמר רבי אחא: לעולם אין השכינה זזה מכותל מערבי״.

דברים אלה נתפסו במסורת ישראל מדורי דורות ביחס לכותל המערבי. במשך דורות נשאו אליו יהודים את עיניהם ולבם בתפילה.

הכותל אינו רק אתר היסטורי. הוא מקום של תפילת ישראל, מקום שאליו מגיעים יהודים מכל העולם כדי להתפלל, לבקש ולשפוך את לבם לפני הקב״ה.

משום כך יש משמעות גם לאופן שבו המקום מוצג לעיני העולם. כאשר אירוע תפילה נוצרי עולמי מציג את הכותל כמרכז האירוע וכמקום שממנו הוא משודר, אין זו רק שאלה טכנית של מיקום המצלמה. יש לכך משמעות ביחס לאופיו ולמעמדו של המקום.

גם אם ישתנה המיקום

ייתכן שהמארגנים ישנו את המיקום המדויק של האירוע.

אם האירוע יעבור לכותל הדרומי או למקום אחר באזור הר הבית, אין לומר שהמקומות זהים בכל הבחינות. הם אינם זהים.

אבל שינוי הנקודה המדויקת אינו בהכרח מסיר את השאלה העקרונית: האם מקום הקשור למקדש ולתפילת ישראל צריך לשמש מקום לאירוע תפילה דתי נוצרי עולמי?

לכן הדיון אינו צריך להיות תלוי רק בשאלה היכן בדיוק תעמוד המצלמה.

מילה אישית

אני חוזר ומדגיש: הדברים הללו הם עמדתי האישית, ואינם החלטה או עמדה רשמית של מועצת הרבנות הראשית לישראל. אני כותב אותם כחבר המועצה, מתוך תחושת אחריות למעמדו של הכותל המערבי ולמקומו בתפילת ישראל.

אני מכיר טובה לנוצרים רבים העומדים לצד ישראל ומעריך את ידידותם. דווקא משום כך אני מאמין שאפשר לשתף פעולה בעניינים משותפים, ובו בזמן לשמור בבירור על הגבול הדתי שלנו.

הכותל המערבי הוא מקום של תפילת ישראל מדורי דורות, ועלינו לשמור על אופיו ועל מעמדו.

אפשר לעמוד יחד, לפעול יחד ולהכיר טובה לידידינו – אך את הכותל המערבי, מקום תפילת ישראל וכיסופיה מדורי דורות, עלינו לשמור כבית תפילה יהודי, נאמן למורשת ישראל ולמעמדו המיוחד.

הרב אליעזר שמחה ווייס
חבר מועצת הרבנות הראשית לישראל