חיים של אשליה: למה יהודי חרדי שומר תורה ומצוות פשוט לא יכול להצביע לסמוטריץ' ובן גביר

במשך שנים ניסו למכור לרחוב החרדי אשליית שווא מפתה, סיפרו לנו שחבישת הכיפה הסרוגה, הדיבורים הגבוהים על ארץ ישראל והרטוריקה המתלהמת נגד מערכת המשפט והשמאל, הופכים את בצלאל סמוטריץ' ואיתמר בן גביר לאחים לצרה. אבל הקדנציה האחרונה קרעה את המסיכה מעל פניהם סופית. היא הוכיחה, באותיות של קידוש לבנה, שהציונות הדתית המודרנית על גלגוליה הפופוליסטיים לא רק רחוקה מרחק מזרח ממערב ממושגי הימין האמיתי, אלא שהיא זרה, מנותקת ומנוכרת לחלוטין לעולמו של הציבור החרדי ולקודשי ישראל.

איש מאיתנו אינו עיוור, ואין בכוונתנו לזלזל בדברים הטובים שהם כן עשו. אנחנו רואים ומעריכים את הפעילות החשובה של סמוטריץ' למען הפיתוח וההגנה ביהודה ושומרון, ואת הצעדים הנהדרים והיפים של בן גביר בבתי הסוהר ובהחמרת התנאים של מחבלי הנוח'בה. אלו אכן מעשים ראויים לשבח. אבל בואו נסתכל לאמת בעיניים: מול גודל האסון והשבר של מעשי הטבח, הפעולות הללו הן אפילו לא כדור אקמול לחולה אנוש.

אנחנו נמצאים היום, בשנת 2026, שלוש שנים תמימות לאחר הטבח הנורא מכל – היום שבו נשחטו, נשרפו ונטבחו יהודים חפים מפשע ביישוביהם. הלב עדיין שותת דם. והנה, שלוש שנים חלפו, ומה השתנה בשטח? היכן אותן הבטחות רעשניות על "בעל הבית"? היכן הדיבורים על שינוי המשוואה ונקמה ציונית גאה?

אפילו יישוב יהודי אחד לא קם בעזה מאז אותה זוועה. התירוצים נגמרו, והאמת העירומה נחשפה: סמוטריץ' ובן גביר הם לא ימין. הם אפילו לא מפא"י של פעם. ההיסטוריה מלמדת שראשי השמאל הציוני הישן ידעו להקים יישובים, לקבוע עובדות בשטח ולהגיב בעוצמה וביד ברזל מול אויבינו. היום, באופן אבסורדי, חלקים נרחבים בשמאל הציוני מדברים בגלוי על הצורך הביטחוני והאסטרטגי בהקמת צפון הרצועה מחדש וביצירת רצועת ביטחון התיישבותית. ואילו שני גיבורי המקלדת הללו, שמחזיקים בתפקידי מפתח בקבינט ובממשלה, נעלמו כלא היו. אם אין התיישבות יהודית בעזה, ואם התוצאה הסופית של השביעי באוקטובר היא שמחכים ומכשירים את הקרקע לתת לערבים את עזה מחדש – מדובר בפשע לאומי היסטורי שלא יסלח לכם לעולם ועד. אם זו התוצאה, אתם פשוט גרועים יותר מיצחק רבין ושמעון פרס ביחד! לאן נעלמתם, בן גביר וסמוטריץ'? היכן הריבונות? מתברר שכשההגה בידיים שלהם, הברקסים הם הדבר היחיד שעובד.

אך פשיטת הרגל הזו אינה נעצרת בגבולות עזה. עבור יהודי חרדי, הכאב הגדול והבלתי נסלח ביותר נמצא ביחסם של השניים הללו לעולם התורה וללומדיה. המציאות המתרחשת ברחובות מדינת ישראל היא חרפה שאין כדוגמתה. בחורי ישיבה קדושים, שכל פשעם וכל חטאם הוא שלמדו תורה והגנו על עם ישראל ברוחניותו, נעצרים ונרדפים. ומה עושה "הימין" השלטוני? האם הוא זועק? האם הוא מרעיד את אמות הסיפים של הקואליציה? לא מיניה ולא מקצתיה.

במקרה הטוב, נציגי הציונות הדתית מצקצקים בלשונם באמפתיה מזויפת. במקרה הרע והשכיח יותר, מרוב טיפשות ועיוורון פוליטי, הם מתגייסים בעצמם לקמפיין ההסתה של השמאל. הם מאמצים את דפי המסר של עוכרי הדת, מדברים על "שוויון בנטל" במושגים חילוניים לחלוטין, ומפנים גב למי שמחזיקים את העולם בלימודם. המסקנה כאן היא חותכת: הם פשוט אידיוטים שימושיים, ובחוסר האחריות שלהם הם הופכים למסוכנים ממש לעם ישראל ולקיומו הרוחני.

כדי להבין את התופעה הזו, חייבים לצלול אל עומק ההיסטוריה של התנועה הזו. שיהיה ברור לכל בר דעת: בן גביר וסמוטריץ' הם בדיוק אותו המודל של נפתלי בנט ועופר וינטר. אין כאן שום דבר חדש. המזרחי וגרורותיו היו, נשארו ויהיו תמיד הסמרטוט רצפה של השמאל. זהו טבעם האמיתי. תעברו על כל ההיסטוריה הפוליטית של מדינת ישראל – מהברית ההיסטורית של המזרחי עם מפא"י החילונית והאנטי-דתית, ועד לימינו אנו. בכל פעם שהשמאל או המערכת החילונית זקוקים למישהו שיכשיר את השרצים, שיבצע את המשימות המלוכלכות או שישמש כעלה תאנה דתי – אנשי הכיפות הסרוגות מתייצבים ראשונים.

הם לא השתנו במילימטר. הדבר היחיד שמשתנה אצלם הוא הסיסמאות. פעם זה "תורה ועבודה", פעם זה "בית יהודי", פעם זה "ציונות דתית" ופעם "עוצמה יהודית". המילים מתחלפות בקצב של קמפיין בחירות, אבל המהות נשארת אותה מהות נחותה של התבטלות בפני הממסד החילוני והרצון הנואש לקבל מהם ליטוף על הלחי ואישור שהם "ישראלים טובים". הם מוכנים למכור את הערכים הכי מקודשים, להפקיר את עולם הישיבות ולשתוק מול אוזלת יד ביטחונית מחפירה, ובלבד שימשיכו לשבת בכיסאות העור ולהרגיש חלק מהאליטה.

מנגד, איש אינו טוען שהרחוב החרדי ונציגיו חפים מטענות. יש לנו ביקורת פנימית נוקבת, יש אכזבות, וישנן טענות קשות ומוצדקות כלפי הנציגות החרדית שלא השכילה לעמוד בפרץ או לנהל את המאבקים בצורה הנכונה. אולם, כאשר שמים את הדברים על מאזני השקילה, אין שום מקום להשוואה.

היהדות החרדית, עם כל חסרונותיה הפוליטיים, מונחת על יסודות של אמת. היא נאמנה לתורה, לגדולי הדור, ולשמירה על גחלת היידישקייט ללא פשרות וללא רצון למצוא חן בעיני הפריץ החילוני. הציבור החרדי מבין שהכוח שלנו אינו טמון בהתלהמות ברשתות החברתיות או בהצהרות לוחמניות חסרות כיסוי, אלא בדבקות בבורא עולם ובתורתו.

לכן, התשובה לכל אותם פיתויים פוליטיים היא חד-משמעית. הציבור החרדי עדיף מכל הבחינות. מי שרוצה לדאוג לעתיד ילדיו, מי שרוצה שקול התורה ימשיך להדהד בארץ הזו, ומי שמחפש יציבות, ביטחון אמיתי מתוך אמונה, ויושרה פנימית – לא יכול לתת את ידו ואת קולו למקסם השווא של סמוטריץ' ובן גביר. הגיע הזמן לחזור הביתה, אל המקורות, אל גדולי התורה, ולהפסיק להשתעבד לאשליות של מי שהוכיחו פעם אחר פעם שהם רחוקים מאיתנו כרחוק מזרח ממערב.