רעש, צלצולים והתאבדות פוליטית בשידור חי: למה איתמר בן גביר חייב פשוט לשתוק

 

רעש, צלצולים והתאבדות פוליטית בשידור חי: למה איתמר בן גביר חייב פשוט לשתוק

מערכת בעולמם של חרדים במערכה להצלת עולם התורה וארץ ישראל

יש רגע שבו המגלומניה מפסיקה להיות כלי שיווקי יעיל והופכת למטען חבלה פוליטי שמאיים להחריב את הבית כולו. עבור איתמר בן גביר, הרגע הזה לא סתם הגיע – הוא מתפוצץ לו ולמחנה הימין כולו בפרצוף. מי שהחל את דרכו הפוליטית כהבטחה הגדולה של הימין האידיאולוגי, כמי שהעז לומר את מה שאחרים גמגמו, מתנהל בשבועות האחרונים כאילו הוא עדיין מנהל קמפיין פרובוקציות בימי "כהנא חי" או בארגון "אייל". החובבנות, הצעקנות והרדיפה האובססיבית אחר כותרות ממיסות את האשראי הציבורי שלו ומבריחות קולות בהמוניהם. המסר לבן גביר ברור, חד ובלתי מתפשר: חלאס. תתאפס על עצמך. אם אתה רוצה להציל את עוצמה יהודית ואת גוש הימין, המעשה הפטריוטי ביותר שאתה יכול לעשות מהיום ועד הבחירות הוא פשוט לסתום את הפה.

האירוע האחרון, שבו הציב בן גביר אולטימטום מגלומני לקבלת תיק הביטחון לידיו ותיק המשפטים לח"כ טלי גוטליב, הוא דוגמה קלאסית ל"תסמונת בנט" בגרסתה הקיצונית ביותר. הציבור הרי לא טיפש. הוא זוכר היטב כיצד נפתלי בנט, עם שישה מנדטים בקושי, סחט את המערכת וקפץ מעל הפופיק אל כס ראש הממשלה – מהלך שהוביל לקריסתו הפוליטית וליצירת ממשלה שנשענה על גורמים אנטי-ציוניים. בן גביר משחזר את אותה טעות בדיוק. הדרישה לקבל את המפתחות לשני המשרדים הרגישים והחשובים ביותר במדינת ישראל, שעה שמפלגתו רחוקה מלהיות מפלגת שלטון, אינה מעידה על עוצמה. היא מעידה על ניתוק מוחלט מהמציאות ועל אגו נפוח שמסכן את יכולת הקמתה של ממשלת ימין יציבה.

ההתנהלות הזו מביאה את מערכת היחסים שלו עם בנימין נתניהו לשפל חסר תקדים, ומי שמשלם את המחיר הוא בן גביר עצמו. העובדה שנתניהו מסרב להצטלם איתו בפומבי במהלך קמפיין הבחירות, ואפילו מונע ממנו לעלות איתו יחד לכותל המערבי, צריכה הייתה להדליק אצל שר לביטחון לאומי נורה אדומה בוהקת. במקום להבין את הרמז ולשנות כיוון, בן גביר ממשיך לנהל את הקמפיין כאילו נתניהו עובד אצלו. הוא מתרוצץ מאולפן לאולפן, מתרעם על החרם התקשורתי של ראש הממשלה, ומייצר מלחמות אגו בלתי פוסקות בתוך הגוש. עבור הבוחר הימני הממוצע – זה שרוצה לראות שלטון יציב, מתפקד ואחראי, ולא סאגה יומיומית של עלבונות וכיפופי ידיים – המופע הזה הפך למאוס. התוצאה היא בריחה מסיבית של קולות. הבוחרים הממלכתיים והדתיים-לאומיים שאטמו את האף והצביעו לבן גביר בעבר, מבינים כעת שהרעש גדול מהמעש, ונוטשים בהמוניהם לטובת בצלאל סמוטריץ', הליכוד או המפלגות החרדיות. אלו האחרונות מצטיירות כשותפות שקטות, רציניות ואחראיות שמביאות קבלות בלי לצווח באולפנים.

ואם כבר מדברים על צווחנות, אי אפשר שלא להתייחס לסיפורה של ח"כ טלי גוטליב. מעברה של גוטליב מהליכוד לעוצמה יהודית נחגג בסביבתו של בן גביר כהישג אסטרטגי כביר, אך המציאות מראה תמונה הפוכה לחלוטין. כעת מתברר שנתניהו עשה לבן גביר תרגיל פוליטי של בית ספר לעסקנות. נתניהו צוחק כל הדרך אל הקלפי: הוא נפטר מהנזק האלקטורלי והפרלמנטרי של גוטליב, שמכרה את עצמה בחצי שקל, ומכר אותה לבן גביר כמוצר פגום במסווה של נכס. בן גביר, בעיניים עצומות ובלהיטות אחר כותרות, בלע את הפיתיון. הוא חיבק את מי שנחשבה לגורם המפלג והאנרכיסטי ביותר בליכוד, ועכשיו הוא תקוע עם פצצה מתקתקת שתתפוצץ לו בתוך הנגמ"ש הפנימי שלו ברגע האמת.

הטרגדיה הגדולה ביותר בכל הסיפור הזה היא שההצהרות הטיפשיות והפרובוקציות של בן גביר מחפות על הישגים אדירים וקונקרטיים שיש לו בשטח. לראשונה מזה שנים, קם שר לביטחון לאומי שביצע שינויים מבניים עמוקים. מהפכת חלוקת הנשק לאזרחים, שהובילה להקמת מאות כיתות כוננות ברחבי הארץ והצילה חיים הלכה למעשה, היא הישג היסטורי. החמרת תנאי האסירים הביטחוניים בבתי הכלא ושבירת הקונספציה של פינוק מחבלי חמאס ופתח הן פעולות שבוחרי הימין ייחלו להן עשרות שנים. אבל במקום למנף את ההישגים המעשיים הללו, במקום להופיע בפני הציבור כרפורמטור שקול ומנהיג ביצועיסט, בן גביר בוחר לחזור למגרש המשחקים המוכר לו מהנוער: מגרש הצעקות, הגידופים והפקת הכותרות הריקות.

הציבור מתחיל להבין שסביב בן גביר הכל רעש וצלצולים. הפער בין ה"פוזה" הלעומתית לבין הצורך הממלכתי לנהל מדינה בזמן מלחמה הופך לבלתי נסבל. ההתנהלות שלו לא רק מזיקה למפלגתו שלו, אלא מהווה סכנה ברורה ומיידית לסיכויי הגוש כולו להגיע ל-61 מנדטים. כל כותרת מתלהמת שלו בקשר לתיק המשפטים או הביטחון מרחיקה מנדטים פוטנציאליים של אנשי מרכז-ימין מתלבטים, ודוחפת אותם לזרועות האופוזיציה.

איתמר, בשבילך, למענך, ולמען עתיד מחנה הימין כולו – הגיע הזמן לרדת מהבמה התקשורתית. שחרר את האולפנים, פטר את יועצי האחיתופל  שלך שמחפשים עוד לייק בטיקטוק, ותן למעשים שלך לדבר בעד עצמם. אם לא תלמד לסתום את הפה מהיום ועד לסיום הבחירות, אתה תגלה מאוחר מדי שביום שאחרי, לא רק שלא תקבל את תיק הביטחון או המשפטים – אתה תישאר מחוץ לכנסת, ותיזכר כמי שהחריב במו ידיו את ממשלת הימין האותנטית ביותר שידעה המדינה. חלאס, תתאפס על עצמך. פשוט תשתוק.