מלחמת ירושה שהרסה את פונוביז' והעולם הליטאי

קרה עוד משהו שגרר את הישיבה לחורבן והרס וזו הירושה. לר' יוסף כהנמן זצ"ל היה בן יחיד ולא היו מחלוקות, אבל לר' אברהם כהנמן זצ"ל היו בן ובת, ואת הבת הוא חיתן עם שמואליק מרקוביץ שחלם כי הוא יהיה ראש ישיבת פונוביז' בעתיד, הוא בנה בדמיונותיו בניינים שלמים איך הוא כובש את הישיבה ומשתלט עליה ודוחק את גיסו לצד, הוא ביקש להיכנס לכל עמותה ולכל מקום שהוא רק יכל, ובשביל להשיג זאת הוא היה צריך הרבה עזרה מהרב שך. חמיו מאוד לא אהב את מה שהוא עושה, במיוחד כאשר מינו את רבי בערל פוברסקי לר"מ בישיבה, זה הקפיץ את שמואליק מרקוביץ מחשש שהוא יאלץ להתחלק בראשות הישיבה עמו. באותו זמן כבר היו שלשה  ראשי ישיבות, הגאון רבי דוד פוברסקי שהיה ראש הישיבה הרשמי לאחר פטירת הגר"י כהנמן, השני היה רבי שמואל רוזובסקי, ומאוחר יותר צירפו את הרב שך כשלישי. מרקוביץ הסית את הרב שך כי אסור לצרף לישיבה רמי"ם שהם בני משפחה, וככה התפתחה מלחמה בין הרב שך לרבי דוד פוברסקי נגד מינויו של רבי בערל כר"מ, כאשר מן העבר האחר נשיא הישיבה רבי אברהם רצה אותו, מדובר באחד מגדולי וטובי הרמי"ם שהיו באותו זמן, ולא היה מוכן לקבל את דעת הרב שך כי אין לצרף בני משפחה

ר' אברהם אז הציע להרב שך לצרף את בנו אם ירצה, אבל בנו של הרב שך היה פרופסור באמריקה ולא ראש ישיבה, והוא לא הסכים להצעה, והתפתחה מלחמה, וזאת בנוסף למחלוקות מאז הרב שך הגיע לישיבה, שלשת ראשי הישיבה לא יכלו להסכים כמעט בדבר כלשהו, ובכל ענין כמעט היו שנים נגד אחד, רבי דוד ורבי שמואל אמרו כך, והרב שך אחרת, וכך התפלגה הישיבה בין ראשי הישיבה התלמידים כל אחד ניצב לצד אחר עד כדי שהמחלוקת בערה כל כך, שהשחירו את ראשי הישיבות שם, כל פעם שהרב שך היה נגד רבי דוד תלמידיו חירפו וגידפו את רבי דוד, הדברים הגיעו עד לכדי מעשים מכוערים, הוציאו מן הישיבה את כל הכסאות והסטנדרים והשאירו את רבי דוד לבד בישיבה. במקרה אחר, תלמידי הרב שך פגעו בשמחת תורה ברבי דוד פיזית, והוא צעק עליהם 'מחבלים' מאז תלמידי הרב שך מכונים מחבלים

להבין את המחלוקת הפנימית בשנים ההם, כאשר רבי שמואל רוזובסקי חלה ונסע לחו"ל לטיפולים, וכשהוא חזר ביקשו תלמידיו לנסוע ללוד לקבלו, והרב שך הזהיר כי מי שיסע לקבלו יסלקו אותו מן הישיבה

בין הרב שך לרבי דוד היה קרע נורא לא דיברו זה עם זה, עד שפייסו ביניהם ורבי דוד הזמין את הרב שך לשמחה משפחתית בשידוך עם משפחה מבריסק, כשהרב שך הגיע לשם וראה את שנואי נפשו שם, שלא מוכנים היו ללחוץ את ידו, הוא עזב את המקום. צריך לזכור שהרב שך הסתכסך קשות עם משפחת רבה של בריסק בשל ההיתר מאה רבנים שהוא סידר לראש ישיבת לייקוואוד שהיה נשוי לנכדת רבה של בריסק, היא לא רצתה לקחת גט, הרב שך סידר את ההיתר מאה רבנים והוא התחתן עם אחרת. הסיבה שהיא לא רצתה לקחת את הגט, מפני שהיה תנאי קודם למעשה לפני החתונה שהיא לעולם לא תצא מארץ ישראל כי זה אסור על פי הלכה, ורק  כשרבי שניאור זצ"ל ורעייתו הרבנית הסכימו שלא תבא אליהם ללייקוואוד התחתנו, ועתה בעלה רצה לעבור לגור ללייקוואוד והיא לא הסכימה - הפרשה הזו יש לה הרבה פרטים - נשאיר זאת להזדמנות אחרת כשנעסוק בפרשת ההיתר מאה רבנים. כאן אנו עוסקים במחלוקת הקשה בפונוביז' ורדיפות הרב שך את משפחת פוברסקי בשירות שמואליק מרקוביץ שרצה שרבי בערל יעזוב את הישיבה וישאיר אותה לו בלבד, הוא רצה להיות ראש ישיבה יחיד בישיבה. זו הייתה התכנית המקורית שלו

על רדיפות הרב שך את רבי דוד ואת בנו רבי בערל רק ומפני שהוא בנו של רבי דוד כתבתי במשך שנים, וקיבצתי אותם בספר שייצא אי"ה, זה אחד מן הספרים שמוכנים ב"ה להדפסה, המצב הזה גרר את הישיבה למחלוקת כפולה, בין תלמידי הישיבה ובתוך המשפחה בין הגיסים. ההורים היו קרועים אבל כתבו בבירור שהיורש הוא הבן אליעזר והוא ינהל את הישיבה. שמואליק מרקוביץ ביקש להשתלט על הכל גם על הישיבה וגם על הכספים במטרה לדחוק את הגיס אליעזר מן הישיבה. הוא בטוח היה שברגע שהוא יהיה ראש ישיבה יהיה לו קל לעשות זאת, מפני שהבחורים יהיו עמו, וזו הסיבה מדוע הגיס אליעזר לא נתן לו להתמנות כראש ישיבה ובודאי שלא כשליט יחיד למנוע ממנו את היכולת לסלק אותו מהישיבה ששייכת למשפחת כהנמן ולא לשמואליק מרקוביץ שאינו יורש על פי הלכה. אליעזר הציע לגיסו לבנות לו מכספי פונוביז' ישיבה חדשה גדולה ויפה ואף יחזיק לו את הישיבה כמה שנים, והוא לא רצה, הוא רוצה את פונוביז' ולזרוק את גיסו אליעזר לכלבים

שמואליק מרקוביץ במחלוקת הפנימית גייס לצידו את צד המחבלים מתוך אמונה כי הם ינהיגו בעתיד את העולם הליטאי. ואכן מנהיגי המחבלים עמדו לצידו, הנושא הגיע להכרעת הרב אלישיב שהורה לעשות זבל"א אבל לא יכלו להגיע להסכמה על שליש. הרב אלישיב הציע את הרב צימבליסט, וכאן אליעזר כהנמן עשה טעות פטלית. משפחת פוברסקי ובמיוחד רבי בערל הזהירו אותו שלא יסכים מפני שהרב צימבליסט לא יוכל לעמוד מול טרור מחבלי ויכנע להם, אליעזר כהנמן ברגע של חולשה הסכים, וכאן התחילה המהומה הגדולה, וכדברי הרב פוברסקי שהרב צימבליסט פחדן ולא יעמוד בלחץ כך קרה, והנושא עבר לבית המשפט, ומאז זה התגלגל עד לשבוע הזה, שההוראה היא שעל מרקוביץ לעזוב תוך 45 יום את המקום. יש לציין שהוא קיבל חצי שנה למצוא מקום אחר הוא לא מיהר מתוך תקוה שיוכל לדחות את הגזירה עוד ועוד

כאן צריך לזכור שהמחלוקת הזו פילגה הרבה משפחות. ראשית את משפחת כהנמן, והדברים הגיעו לידי כך שכאשר נפטרה האמא של הרב כהנמן ושמואליק מרקוביץ הגיס שאשתו גם ישבה שבעה הסתפק אם לנחם את גיסו, הוא נכנס לכמה דקות ויצא. המשפחה הזו קרועה מאז מלחמות הירושה בפונוביז'. ולא רק משפחת כהנמן, משפחת פוברסקי סבלה סבל בל יתואר, מפני שירדו לחיי כל מי שקשור אליה למרות שהם קשורים למשפחת כהנמן. קחו לדוגמא את הרב חיים פרץ ברמן שהקשר שלו לפונוביז' הוא משולש, הוא בנו של אביו רבי שלמה ברמן זצ"ל שהיה מרמ"י וראשי הישיבה, הוא גיסו של רבי אליעזר כהנמן הנשוי לאחותו, והוא חתן רבי בערל פוברסקי. כאשר מינו אותו לר''מ, מרקוביץ קרא למלחמה נגד המינוי

מי שיעבור על כל השנים כל מינוי וכל צעד שנעשה בפונוביז' היו עם מחלוקות בלי סוף, וכל נסיון של פשרה נדחתה על ידי מרקוביץ מפני שהוא חלם להיות ראש ישיבה יחיד בפונוביז' ושהוא יהיה בעל השליטה המלאה בה כראש ישיבה וזה לא הלך. ראש הישיבה רבי גרשון אדלשטיין לא מוכן היה לתת יד למרקוביץ הוא היה חברו הטוב של רבי בערל שעמו התחלק בשיעורים כל אחד שבוע באותו שיעור, ולא שכח את מה שהרב שך עשה לו כאשר העביר לרבי בערל את ה'קדיש דרבנן'

למי שלא יודע במה מדובר. בפונוביז' נהוג ש'קדיש דרבנן' אומר הראש ישיבה, ולאחר פטירת רבי דוד פוברסקי זה עבר להרב שך. וכאשר הרב שך חלה וכבר לא יכל לעלות יותר לישיבה הוא העביר זאת לרבי גרשון אדלשטיין שלא רצה זאת בטענה כי זו ירושה מרבי דוד וזה צריך לעבור לבנו, והוא ביקש מרבי בערל שמעתה יאמר הוא את ה'קדיש דרבנן'. - מרקוביץ מיהר לספר להרב שך כי רבי גרשון העביר את ה'קדיש דרבנן' לרבי בערל פוברסקי, הרב שך קרא לרבי גרשון וצעק שה'קדיש דרבנן' שייך לו והוא לא נתן לו רשות להעביר זאת לרבי בערל. לא הייתה ברירה לרבי גרשון והוא אמר את ה'קדיש דרבנן'

אני מדלג כאן על עשרות סיפורים כאלו בפונוביז', אזכיר בקיצור מה שהיה עם ה'שלישי' שאמור היה לקבל רבי בערל פוברסקי כשחזר מאירופה בשליחות הישיבה. והרב שך ביקש להענישו מפני שאיחר בכמה ימים על פי הוראת נשיא הישיבה רבי אברהם שבשבילו הוא נסע ל'ירחי כלה' של פונוביז' באירופה ונסע אחר כך ליומיים בשליחותו של רבי אברהם כהנמן. הרב שך קרא לגבאי של הישיבה והורה לו שבשבת לא יתן לרבי בערל שלישי כעונש על שאיחר ביומיים לשוב לישיבה. הגבאי לא רצה לעשות זאת, ואמר להרב שך כי הוא לא יהיה בשבת וכי מישהו אחר יהיה הגבאי. הרב שך ראה שהבחורים לא רוצים לעשות זאת, הוא קרא לגבאי ואמר לו כי בשבת יתפלל בישיבה רבי חיים שאול קרליץ הוא יהיה אורח וממילא לתת לו את ההעליה 'שלישי'. רבי חיים שאול קרליץ לא ידע כי הרב שך ביקש ממנו שיבא להתפלל בפונוביז' בשבת לשם איזו מטרה, והבטיח להגיע

הדבר נודע לרבי בערל, שהחליט לא לבא לישיבה באותו שבת, וכאשר נודע הדבר לרבי חיים שאול קרליץ שהרב שך השתמש בו נגד רבי בערל פוברסקי הוא הסתובב שבור ימים וביקש לבקש מחילה מרבי בערל, אבל חשש מהרב שך שמינה אותו כרב של הליטאים בבני ברק, בפרשה הזו יש עוד חלקים אבל על כך תקראו אי"ה בספרי שם ליקטתי עשרות מחלוקות שהיו בפונוביז' בשנות הרב שך בישיבה

המחלוקות האלו הרסו לא רק את הישיבה הרבה יותר את היהדות החרדית שסבלה ממנה נורא. מרקוביץ שהקים ישיבה מחבלית משלו בישיבה חינך את תלמידיו להכות את השונאים, ובמשך שנים באלול היו זורקים סטנדרים אלו על אלו, המלחמות בישיבה הפכו להיות חלק מצביון הישיבה, ועתה התקוה היא שהמחבלים ייצאו ויחפשו מקום אחר, ולפחות האלימות תיפסק. רבני המחבלים עלו לנחם את שמואליק מרקוביץ על שהפסיד במלחמתו בגיסו, ולא יוכל יותר להשתמש בשם ובסמל של פונוביז'. יצויין כי שם ישיבתו 'מסורת התורה' על שם העמותה שהקים במאבקו בגיסו על ישיבת פונוביז'

פונוביז' עשתה היסטוריה תורנית מצד אחד ופוליטית מצד האחר, כשאליה מתחברת מלחמת ירושה שתזכר בהיסטוריה היהודית כאחת שגרמה הרס וחורבן בעולם הליטאי שמצד אחד התפתח הקימו הרבה ישיבות, אבל מן העבר האחר, הצד המכוער שנמשך שנים וגם עתה לא ברור אם זו הסתיימה, ימים ידברו

חיים שאולזון