הפרופסור משה כהן אליה:
אלטלנה ו"הממלכתיות" שמסרסת את הימין
אחרי 78 שנה, האלטלנה נמצאה בעומק הים מול חופי ישראל. אבל האמת היא שאלטלנה מעולם לא באמת שקעה; היא נשארה עמוק בתודעה של הימין הישראלי.
פרשת אלטלנה יצרה אצל הימין פחד קמאי ממלחמת אחים. כי ביוני 1948 היו שני מחנות חמושים, היו אלו ימיה הראשונים של המדינה, והיו גם נשק, ירי והרוגים. וההחלטה של בגין אז הייתה נכונה, שכן הוא מנע הידרדרות שעלולה הייתה לקרוע את המדינה שזה עתה קמה. ובמדינה דמוקרטית לממלכה צריך להיות מונופול על השימוש בנשק, אחרת היינו כמו לבנון.
אבל מה שהיה חוכמה היסטורית ב-1948 הפך במשך השנים לטראומה פוליטית שמסרסת את הימין. כי בכל פעם שהימין עומד בפני עימות אמיתי עם מוקדי הכוח של ההגמוניה הישנה, מיד נשלפת אלטלנה. כן, הממלכתיים אומרים: אל תחריפו, אל תלכו עד הסוף, צריך אחריות, צריך ממלכתיות, כי עוד רגע ניקלע למלחמת אחים. זה סוג של רפלקס מותנה בימין, ורואים את זה אפילו בתוכנית הנשכנית "הפטריוטים".
וזו הסיבה לכך שהימין נכנע בתקופת הרפורמה, באותו ליל גלנט ובנאום "משפט שלמה" של נתניהו.
אבל יש הבדל תהומי בין אלטלנה לבין הרפורמה. כי באלטלנה השאלה הייתה האם למדינה אחת יהיו שני צבאות, ואילו ברפורמה השאלה הייתה מי קובע את כללי המשחק החוקתיים במדינה דמוקרטית. אז אפשר להתנגד לרפורמה, ואפשר לחשוב שהיא הייתה קיצונית או שגויה. אבל התעקשות על שימוש ברוב פרלמנטרי כדי לשנות את מבנה מערכת המשפט אינה מלחמת אזרחים. היא פשוט פוליטיקה דמוקרטית.
וזו בדיוק הנקודה שבה הממלכתיות הפכה להיות בעוכרי הימין. כי הממלכתיות המקורית פירושה קבלת מרות המדינה, שמירה על החוק והימנעות מאלימות. אבל בישראל של היום היא מקבלת משמעות אחרת: הימין תמיד צריך להיות זה שמרסן את עצמו. אם בג"ץ בולם אותו, שיכבד. אם הפקידות מסכלת, שיתאפק. אם מוקדי כוח בלתי נבחרים מרחיבים את סמכותם, שלא "ישבור את הכלים".
וכך נוצרת א-סימטריה של כוח: בעוד צד אחד נלחם בכל הכלים שברשותו, הצד השני עסוק בלהיות ממלכתי.
אז המסקנה מאלטלנה איננה שהימין צריך להיות אלים. ממש לא. אבל בין כניעה לבין אלימות נמצא מרחב עצום של מאבק דמוקרטי אגרסיבי: ממנגונים שונים של אי-ציות למוסד יוריסטוקרטי שמורד בממלכה (וקיים מנעד רחב של כלים כאלה גם במשפט השוואתי (כמו אי ציות של הנשיא לינקולן לפסק הדין הידוע לשמצה שבו נקבע שעבד איננו אדם), ועד פנייה לעזרה מגורמים בינלאומיים במאבק משותף בדיפ סטייט הגלובלי.
אז אלטלנה צריכה ללמד את הימין לא לירות באחים; אבל היא לא צריכה ללמד אותו לא להילחם, להיות פסיבי, בכייני ולוזר.
אחרת נהיה תקועים בעבדות יוריסטוקרטית לדורי דורות.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.