פניני הלכה מבית ההוראה
מרן החד"ה קוק שליט"א
תשובות אקטואליות בעניני צום בתשעה באב
מעוברת ע"י טיפולים אם תצום
א. שאלתי את מרן החד"ה קוק שליט"א אודות זוג נשוי כמה שנים ללא פרי בטן, ולאחר כמה וכמה נסיונות של טיפולים, הטיפול האחרון צלח בס"ד, ועתה זה כבר שבועיים שהאשה בהריון, ולוקחת כדורים כדי שלא יהיו בעיות והעובר יתפס כדבעי, והרופאים אומרים שלא תצום בתשעה באב, האם לקבל את דבריהם עכ"פ בתורת חשש, או שיכולה לצום ככל ישראל הכשרים.
וכה השיב רבינו שליט"א: אני אומר כן לצום, היא נחשבת מעוברת ככל המעוברות, ואין שום הפרש בינה לבין מעוברת אחרת, ומה שהם ממשיכים לתלות את ההריון ב"כדורים" שלהם, הכל הבל ורעות רוח, ותזרוק את כל הכדורים לזבל, ותצום בתשעה באב יחד עם כל ישראל, [בפרט שהיא רק בשבועיים הראשונים להריונה], אא"כ יש לה חולי מסויים שעל זה יש לדון בלי קשר להריון. [וע' הליכות שלמה על יוה"כ פ"ו].
ב. עוד אמר רבינו שליט"א: לא הכדורים עוזרים ולא הטיפולים, זה סתם מדמה, פשוט עד עכשיו לא היה כתוב לה הריון, זו כפירה ואפיקורסות לומר שה"טיפולים" שלהם הביאו את ה"פרי בטן", וכל מבין קטן רואה בעיניו שהכל שקר, זה דברי שטויות ואפיקורסות, שהרי כבר עשיתם בעבר כמה "טיפולים" ולא עזר כלום, מה שעכשיו נקלטה, זה מפני שעתה הגיע זמנה להתעבר, וכל המאמין בהם ומאדיר את מעשיהם הוא אפיקורוס משוגע. [ועמש"כ במק"א לדרכו של רבינו שליט"א בכל ענין זה של טיפולי פוריות וכו'].
בעיות לחץ דם
ג. עוד נשאל רבינו שליט"א אודות אשה שיש לה בעיות של לחץ דם, ואם אינה אוכלת ושותה יש לה רעדות בשעה 10 בבוקר לערך, האם תצום בת"ב, ואמר רבינו שליט"א, כיון שיש כאן בעיה ביולוגית של רעדות בידים וכו', ודינה ככל חולה שפטור מן הצום, וזה ברור.
קושי רגשי
ד. עוד נשאל מרן שליט"א באשה שבעלה בבית כלא והיא עם הילדים לבד בבית, וקשה עליה הצום, ואמר רבינו שליט"א: אם אין סיבה "פיזיולוגית" אין כח להקל, אא"כ היא מגיעה למצב שמחמת הצער שלה אינה מתפקדת ואי אפשר לדבר אתה, שבזה י"ל דהוי כחולה שנפל למטה שאינו מתפקד, דמה ההבדל אם אינו מתפקד בגוף או ב"אני" שבו. וראה להלן בנספח אות ט.
עוזרת לחולה
ה. עוד נשאל רבינו שליט"א, אודות אשה שעוזרת לאמא שלה המבוגרת שאינה יכולה להסתדר לבד בבית, האם אפשר לה לאכול ולשתות בצום, כי קשה עליה הנסיעה אליה וגם השהיה אצלה, שכרוכה במאמץ מצדה, ומסתמא זה גם ישפיע במידת מה על איכות העבודה עם אמי החולה. והשיב מרן שליט"א: הפטור נאמר דוקא באופן של חולי ישיר, אכן זה לא סיבה מספקת. ולכן צריכה לצום.
נספח
מקור דין מעוברת ומניקה בצום ת"ב
ו. בגמ' בפסחים (נד ע"ב) איתא דמעוברות ומניקות חייבות בצום ת"ב, וצום זה חמור כמו יוה"כ, והכי קיי"ל לדינא. ולכן אין בו קולות כשאר צומות. אא"כ מיירי בחולה, אפי' שאין בו סכנה, וכמ"ש בשו"ע (סי' תקנד ס"ו) ובמשנ"ב (שם ס"ק יא). וע"ש בערוה"ש (ס"ק ז), ובכה"ח (ס"ק לא). ובאגרו"מ הנ"ל. אבל הגאב"ד דטבריה מהר"ר אברהם דב אוירבך זצ"ל היה מיקל טובא לנשים בכל הצומות כולל ת"ב, ובפרט מעוברות ומניקות. וכנראה קיבל זאת מאביו מרן הגרשז"א זיע"א, כמ"ש משמו בס' "הליכות ביתה" (פרק כה אות ב) וב"הליכות שלמה" (ח"ג עמ' תא) שהמנהג היה שאינן מתענות כלל. ע"ש. וע"ע בשו"ת אבן ישראל ח"ט (סי' סב).
ומרן החד"ה קוק שליט"א לא ס"ל הכי, ולדעתו כל אשה שהיא בריאה, אין לנו לומר שהיא בגדר "חולה" מחמת שהיא מעוברת או מניקה, והרי לשון הגמ' מוחלט בזה, ואדרבה, יולדת של זמנם היתה הרבה יותר חלושה מזמנינו, ומה שאומרים שיש חום כבד בזמנינו, מלבד שאינו ברור, הרי סמי בידן ויש מזגנים, ויכולה לנוח, ורק אם יש סיבה מיוחדת מתיר שלא לצום. וכן דעת רוב ככל גדולי ישראל. וכעי"ז מבואר בשו"ת דברי יציב (או"ח סי' רלא).
חשש למיעוט חלב ביום הצום
ז. ושאלו את רבינו שליט"א אודות מניקה שיודעת בבירור שעל ידי הצום לא תוכל להניק הנקה מלאה, ותאלץ ליתן לתינוק גם מטרנה, [ומיירי שאינה רגילה כלל בזה], ואמר רבינו שליט"א, שהוא מסופק אם אפשר בשביל זה להתיר לה לאכול, ונוטה יותר לחייבה בצום. [ומטו הכי משמיה דהחזון איש זיע"א להקל. וצ"ב בנכונות השמועה ובתנאיה]. וע"ע בס' מסורת משה ח"א (אות שעד). ומרן הגרב"צ א"ש זיע"א ב"אור לציון" ח"ג (פכ"ט ס"ב) הורה, לתת מטרנה ולצום, אא"כ התינוק לא מתפייס כי אם בחלב אמו. ע"ש.
קושי שאינו פיזיולוגי
ח. וכשנשאל מרן שליט"א באשה שבעלה בבית כלא והיא עם הילדים לבד בבית, וקשה עליה הצום, ואמר שאם אין סיבה "פיזיולוגית" אין כח להקל, אא"כ היא מגיעה למצב שמחמת הצער שלה אינה מתפקדת ואי אפשר לדבר אתה, שבזה י"ל דהוי כחולה שנפל למטה.
פחד מן הצום
ט. וכן אמר מרן שליט"א שאשה שמגיעה למצב של "פחד" מהצום, לכאורה יש לומר דהויא כחולה, וציין ללשון רש"י ביומא (כט רע"א) בביאור "הרהורי עבירה קשים מעבירה", שקשים להכחיש גופו של אדם. וה"ה הרהורי פחד. [וכמובן שהמושג פחד אינו נמדד בדיבור בעלמא, ויש למורה לשקול בפלס כל ענין לגופו, וכלל זה נאמר לגבי כל הדברים הנאמרים לעיל ולגבי כל הדברים האמורים תמיד, והמורה יזהר מאד לשקול כל דבר בעיון נוסף מכל צד ופינה. ודי בזה הערה].
בברכה רבה
יקותיאל דטבריה
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.