מאת הרב ישראל אהרן קלצקין
בס"ד, ערש"ק פרשת פנחס י"ט תמוז תשפ"ו.
לידידיי ומכריי קוראי ומתענגי הגליון 'מעדני הפרשה'.
כולם מכירים את הווארט על תחילת פרשתנו, שמסופר שם שפינחס קיבל שכר על מעשה הקנאות שעשה, אך עצם הסיפור מה שאירע, שבגללו זכה לשכר, מסופר בפרשה הקודמת 'בלק' ומדוע לא נכתב שם מיד ענין השכר שקיבל, אם בדין שיקבל שכרו, מדוע להמתין עם זה שבוע שלם?
ומתרצים, כי כאשר מישהו עושה מעשה קנאות, יש להמתין כמה ימים לראות מה האינטרס שעמד מאחורי המעשה, האם היה זה התפרצות קנאות, או התפרצות זעם ולכן ביצע את מה שביצע.
רק אחר זמן מה כשאכן מתברר שהאיש לא בא לחפש כבוד או איזו שהיא הטבה על מה שעשה ובאמת התכוון לשם שמים, אז מגיע לו שכר נצחי מאת השי"ת הבוחן כליות ולב.
יש חלק נוסף לווארט הזה עם סיפור שרוב הציבור לא מכירים.
מישהו פעם אמר ווארט זה לרבי מסאטמר זיע"א בהתכוונו לרמז על הקנאים, כי רוב מעשיהם אינם לשם שמים, ענה לו הרבי: אני אסביר לך פשט על מה ששאלת.
ילדי ישראל הקדושים צאן קדשים הרכים, לא מספיקים מידי שבוע את כל הפרשה כולה, ואכן מעשה הקנאות של פינחס מופיע שם בסוף הפרשה והילדים הקטנים אין לומדים על כך ושם אכן מקומו, מיד אחר מעשי מדין ומואב, אבל את השכר שהוא קיבל על מעשה קנאותו, את זה כן צריכים הילדים ללמוד ולדעת, לכן העבירו זאת לראש הפרשה הבאה, כדי שמיד בתחילת השבוע ילמדו זאת כל הילדים וידעו כמה שכר משלמים על כך.
רבינו המגיד הירושלמי רבי מרדכי דרוק ז"ל היה מזכיר כמעט מידי שנה בשנה את הפסוק 'ויקח רומח', אמרו חז"ל 'ראה מעשה ונטל רומח', וכך פירושו, יש אנשים שזה בבחינת 'נוטל רומח ומחפש מעשה', וכמו שמסופר שמישהו נכנס לבית המדרש של תורה ויראה בירושלים, הכה בידיו על הבימה ואמר: יש כסף למודעה, למי יש פירצה?
ר' מרדכי היה מוסיף שהוא עבר פעם ליד הפגנה בשבת על הגבעה בשכונת עזרת תורה שהשקיפה לעבר כביש רמות והוא רואה מישהו מחזיק אבן ביד ומחפש רכב שיעבור על הכביש והוא מחכה ומחכה עד בוש ואז הוא אומר לאיש שעמד לידו: 'א טרוקינע הפגנה' הפגנה יבשה היום, אין רכבים.
על זה מעידה התורה שפנחס לא היה מהסוג שמחפש על מה למחות, אלא שראה מעשה ונתמלא רגש והתלהבות לכבוד קונו ועשה מעשה.
יחד עם זה היה מפליא את קנאותו הקדושה של הרב הצדיק הירושלמי רבי עמרם בלויא זצ"ל שכל כוונתו היתה לשם שמים, וסימנא מילתא היא שנלב"ע בשבוע של פרשת פינחס ומידי שנה, היארצייט שלו חל בפרשת פינחס.
ר' מרדכי היה מסביר במתק לשונו, איך אפשר לדעת ולמדוד אם העומד לפנינו וצועק 'שבת' 'שיקצע' הוא אכן קנאי או סתם ליידיגייער ובלאפער?
פשוט מאוד, בודקים אותו בעניינים של בין אדם לחבירו, אם כאשר מגיע לידו ענין של חסד, הוא רץ לזה לא פחות מאשר לצעקות 'שבת' 'פריצות' וכדומה, אזי יתכן שאכן לשם שמים כוונתו, אבל אם כשצריך את עזרתו הוא לא בשטח, אזי ודאי שאינו אלא צבוע ושקרן.
ר' יודל רבינוביץ בספרו 'כרם חמד' על תהילים, מביא ווארט מר' גרשון שטעמער יו"ר העדה שבבנייני זופניק, ששמע מהגאון מטשעבין זי"ע, שאמר 'רוממות קל בגרונם', כאשר מישהו זועק תדיר עניינים של רוממות הקל, קנאות ותפילה בגרון ניחר וכדו', אזי יש לבדוק האם 'וחרב פיפיות בידם', האם כאשר צריך את ידיו לעזרה או לחסד וצדקה, הוא מתייצב לעזור ולסייע או שגם אז יש שם רק חרב בעל שתי פיפיות.
(במהדורה השניה השמיט ר' יודל את שם בעל המימרא ר' גרשון והשאיר רק בשם הרב מטשעבין ומי יעמוד בסוד קדושים...).
כדי להמחיש כמה גדולה היתה מידת החסד של ר' עמרם בלויא, היה מספר את הסיפור הזה:
יהודי ת"ח היה בירושלים ושמו ר' נח לעווי, כולנו קראנו לו ר' נח קלעפער על שם מקצועו כמדביק המודעות של ירושלים, פיו היה שופע אמרי חן ופנינים על הפרשה וזכורני כילד קטן שהוא היה עומד בביהכ"נ 'זכרון משה' בין קבלת שבת למעריב ומנעים את הציבור באמרות נפלאות על הפרשה והגאון בעל 'אבן ישראל' זצ"ל היה יושב ושותה בצמא את דבריו.
בימי בחרותו שימש כחלבן, היה אוסף מידי בוקר כדי חלב ממחלבת תנובה ומעמיסם על עגלתו ועובר בין הבניינים ונוקש על דלתות מנוייו הקבועים והם יוצאים עם כליהם והוא שופך לתוכן חלב טרי במידה ובמשורה.
בוקר אחד, ר' עמרם פוגש את ר' נח כשמתחיל את מסלולו הקבוע כמידי בוקר ור' עמרם שואל אותו: הלא אמש זכינו לרקוד בשמחת נישואיך וחתן כל שבעה אסור במלאכה?
ענה ר' נח, נכון הדבר, אבל מה אעשה ואתמול בכתובה התחייבתי שאיזון ואפרנס ואכלכל אותה ואין בידי לפורטה אפילו שוה פרוטה.
שאל אותו ר' עמרם: וכמה אתה מרוויח בשבוע מעבודתך זו? ענה ר' נח בערך לירה ליום, דהיינו כ-5 לירות.
שלף ר' עמרם את ארנקו והוציא ממנה שטר של 5 לירות ומסר לידיו ואמר 'יהיה זה מתנת נישואין ושכר שכרתיך בחמש לירות אלו לימי שמחתך, לך אכול בשמחה לחמך ותשמח את הכלה כל שבעת הימים'.
ר' נח הביט עליו בעצב ואמר: לא אוכל לעשות זאת, בנוסף לפרנסתי יש גם כאן ענין של אחריות, ילדים קטנים וחולים ויולדות שמחכים לי בבוקר למעט החלב שאני מביא להם ואיך אוכל למנוע זאת מפיהם?
ר' עמרם ניגש אל עגלתו, שם היה תלוי רשימת המשפחות המנויים הקבועים שלו, וחיווה באצבעו על הפתק ואמר לר' נח: בשבוע הזה, אני אזכה לעשות המצוה הגדולה הזו להגיש חלב למשפחות הזקוקות לכך ואתה לך לשלום לשמוח את שמחתך...
כך נראה קנאי אמיתי המשלב חסד וקנאות וכפי שכל הדור הקודם ידע את נוהגו של הרבי מסאטמר זי"ע, שלמרות קנאותו, היה גדול החסד בדורו והנחיל מידה זו לתלמידיו הרבים הע"י.
בשב"ק הבעל"ט יחול היארצייט השמיני של אחי האהוב והיקר ר' אליהו זצ"ל, הלב נצרב רק לחשוב, לו היה בתוכנו היה כעת בן חמישים והוא היה כל כולו חסד לצד קנאות אמיתית שבערה בלבבו ועשה ככל אשר לאל ידיו להביע את בערתו בלי לפגוע וכמה תחבולות עשה ופעל כדי שעניינים יסתדרו מבלי שיצטרך חלילה לגרום צער למאן דהו, ינוח בשלום על משכבו ותהא נפשו צרורה בצרור החיים ובמהרה ישוב אלינו על כל הצדיקים בתחיית המתים אמן.
maadoney@gmail.com
נ.ב. * הבדחן הגה"ח ר' יעקב מילער מספר שהוא שאל פעם איזה אדמו"ר 'מדוע בד"כ אדמו"ר הוא בן אדמו"ר ולא
מצאנו שבדחן הוא בן בדחן? וענה: להיות בדחן צריך לדעת משהו. ע"כ הסיפור: היכן יש לזה רמז בפרשתנו?
* כל החגים מופיעים בפרשתנו, והיכן מרומז חנוכה ופורים?
* מדוע אין קוראים מידי שבת את פרשת מוסף יום השבת?
כל אלו ועוד בתוככי הגליון המצורף בזה, הדפיסו והפיצו, טעמו וראו כי טוב.
בברכת שבת שלום ומבורך:
ישראל אהרן קלצקין
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.