מלחמה ברוח: צביעות הרמטכ"ל ושקריו וניסיון ניתוק הלוחם
משורשי ישראל
מאת יצחק ברזילי
הלוחם היהודי הניצב בחזית מול אויב אכזר המקדש את המוות בשם דת
רצחנית, שואב את כוחו משורשים עמוקים בני אלפי שנים. עבור רבים מהלוחמים הללו,
הפאץ' עם הכיתוב "משיח" או סמלים יהודיים אחרים אינו "הפרת
משמעת" טכנית, אלא הצהרת כוונות רוחנית ומקור עוצמה במקום שבו המוות אורב בכל
פינה. אולם, כאשר הרמטכ"ל בוחר להטיל את כובד משקלו הפיקודי דווקא נגד סמל
זה, הוא חושף פער מטריד וצביעות זועקת בין הפיקוד העליון לבין הרוח המנשבת בשטח.
מסכת השקרים: משמעת או השתקה?
הטענה כי המלחמה בפאץ' המשיח נובעת משיקולי "משמעת
ואחידות" היא עלבון לאינטליגנציה של הלוחמים ושל הציבור כולו. הניסיון לצייר
את הענישה כעניין טכני הוא שקר שקוף. הצופה מן הצד אינו יכול שלא לתהות: היכן
הייתה ה"אחידות" הזו כאשר סמלים פוליטיים ואידיאולוגיים המזוהים עם ערכי
"הפרוגרס" קיבלו במה, הכלה וסובלנות? נדמה כי רק כשמדובר ביהדות, הופכת
המשמעת לערך מקודש שאין לסטות ממנו.
הרמטכ"ל, שבנאומיו נמנע באופן עקבי מלהזכיר שם שמיים גם
ברגעים הגורליים ביותר לאומה, יורק בפרצופם של חייליו. הוא משדר מסר ברור: האמונה
שלכם היא מטרד שיש למגר, ולא נכס שיש לטפח. עבורו, צה"ל הוא ארגון ביורוקרטי
חסר נשמה שחייב להידמות לצבאות מערביים חילוניים, תוך התנכרות לסמלים העתיקים
ביותר של העם היהודי.
הדרת חב"ד: המצור על היהדות בבסיסים
הביטוי הבוטה ביותר למלחמה הזו ברוח ישראל הוא המדיניות
המכוונת להדרת חב"ד מכל בסיסי צה"ל. חסידי חב"ד, שתמיד היו שם עם
חיוך, תפילין ומילה טובה, מוגדרים פתאום כ"גורם חיצוני מסוכן". המטרה
ברורה: הפיקוד העליון חושש שהחיילים יפגשו יהדות מאירה ושורשית. הם רוצים בסיסים
"סטריליים" מכל סממן של דת, שבהם החייל לא יזכור לשם מה הוא נלחם ומיהו
האלוקים שלו. זהו ניסיון נואש למנוע מהלוחמים להתחבר למקור הכוח האמיתי שלהם.
ייחצון דת הליברליזם לעומת רמיסת המסורת
דובר צה"ל הפך בשנים האחרונות למכונת תעמולה של ערכי
הפרוגרס. בעוד שהיהדות מודרת ונדחקת לפינה, המערכת משקיעה תקציבי עתק בייחצון
שילוב נשים בקווי לוחמה ובקידום אג'נדות להט"ביות בראש חוצות. צה"ל של
היום מעדיף להראות לעולם כמה הוא "נאור" וליברלי, מאשר להראות לוחם
שמתפלל לפני יציאה לקרב.
כאשר משתמשים ביהדות, עושים זאת רק לצרכים פוליטיים – כדי
להראות שחרדים מתגייסים ליחידות כמו "חשמונאים". שם היהדות הופכת לכלי
שיווקי נוח, אך ברגע שהחייל מבקש לבטא את אמונתו באופן עצמאי – הוא נתקל ביד ברזל
פיקודית.
מי שמפחד מ"משיח" – מפחד מהניצחון
מי שנלחם בפאץ' של אמונה סופו שיחליש את הרוח הגדולה של העם.
הצביעות המטכ"לית זועקת: צבא שמאמץ אל חיקו ערכים זרים ומנוכרים אך רודף כל
סממן יהודי, איבד את המצפן שלו. עם ישראל לא שלח את בניו לצבא כדי שיעברו חינוך
מחדש ברוח ליברלית קיצונית, אלא כדי שיגנו על ארצו בכוח האמונה ובצדקת הדרך. הגיע
הזמן שהפיקוד העליון יפסיק להילחם בזהות של חייליו ויתחיל להתמקד בניצחון על האויב
האמיתי.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.