יעקב נ. מומחה לתורת הרבי מליובאוויטש
כאשר עלה הרבי מליובאוויטש, רבי מנחם מענדל שניאורסון, לכס
הנשיאות בשנת תשי"א (1951), העולם היהודי עמד על פרשת דרכים גורלית. לאחר
השואה הנוראה, נראה היה כי הפרויקט הציוני-חילוני הצליח להפוך ליורש הבלעדי של
הזהות היהודית. הדימוי של "היהודי הישן" – הגלותי, שומר המצוות – נדחק
לקרן זווית, בעוד "היהודי החדש" – החלוץ, הלוחם והצבר – תפס את קדמת
הבמה. אך בחוכמה מרחיקת לכת, ובאסטרטגיה רוחנית חובקת עולם, הצליח הרבי לבצע מהפכה
נגד-ציונית חסרת תקדים, לא באמצעות הפגנות או מלחמות רחוב, אלא על ידי החזרת
היהדות האותנטית למרכז התודעה הציבורית כאלטרנטיבה משיחית חיה ובועטת.
המודל המשיחי: שגרירויות של נשמה מול ריבונות של שטח
הציונות ביקשה להציע ליהודי בית לאומי וטריטוריה כפתרון למצוקת
הגלות. הרבי הבין כי כדי להביס את התפיסה הזו, עליו להציע מודל חזק יותר: ריבונות
יהודית שאינה תלויה בטריטוריה. הוא הקים את מפעל ה"שלוחים", שהפך
לאימפריה של אלפי שגרירים הפזורים בכל נקודה על פני הגלובוס.
בעוד שהציונות ריכזה את היהודים בתוך גבולות המדינה, השלוחים
של חב"ד "כבשו" את העולם עבור הקדוש ברוך הוא. השליח בבנגקוק,
בקוסקו או בפריז אינו מייצג אינטרס פוליטי; הוא מייצג את "מלכות שמיים".
בדרך זו, הרבי הפך את המושג "יהודי" לכזה שאינו זקוק להגדרה
לאומית-חילונית כדי להתקיים. הוא יצר רשת בינלאומית שנתנה ליהודי המודרני תחושת
שייכות וגאווה יהודית שאינה עוברת דרך הממסד הציוני.
טנקי המצוות: הפלישה הרוחנית למרחב הציבורי
אחד הכלים הנועזים ביותר במהפכה של הרבי היה "טנקי
המצוות" שהושקו בשנת תשל"ד (1974). השם עצמו – "טנק" – היה
קריאת תיגר ישירה על המיליטריזם הציוני. בעוד שישראל התגאתה בכוחה הצבאי, הרבי
הראה כי הכוח האמיתי טמון במצווה אחת של יהודי.
הטנקים לא היו רק אמצעי להנחת תפילין; הם היו כלי לכיבוש המרחב
הציבורי. הם הוציאו את היהדות מהבית הכנסת הסגור ומהשטייטל הגלותי אל מרכזי הערים
המודרניות ביותר. בכך, הרבי ביטל את המחיצה שהציונות ניסתה להקים בין "החיים
המודרניים" לבין "הדת המיושנת". הוא הראה שהיהדות יכולה להיות
"קולית", נגישה ואקטיבית, ובכך החזיר אותה לקדמת הבמה ככוח תרבותי
משפיע.
תהלוכות ל"ג בעומר: חינוך דור העתיד לגאווה יהודית
המהפכה לא עצרה במבוגרים. הרבי זיהה כי הציונות השתמשה בחינוך
ובסמלים לאומיים כדי לעצב את הדור הבא. בתגובה, הוא הורה על קיום "תהלוכות
ל"ג בעומר" – הפגנות עוצמה של ילדי ישראל.
אלפי ילדים הצועדים ברחובות בסיסמה "יחד כל ילדי
ישראל" ומכריזים פסוקי תורה, יצרו חלופה למצעדי צה"ל או לטקסים
הלאומיים. התהלוכות הללו נטעו בילדים גאווה יהודית בלתי מתפשרת, כזו שאינה מתנצלת
ואינה מנסה להידמות לגויים. הרבי השתמש במושג "צבאות השם" כדי לגייס את
הילדים למאבק רוחני, ובכך יצר דור של יהודים שהזהות הדתית שלהם קודמת לכל זהות
אחרת.
הניצחון הסופי: היהדות כמרכז העולם
בחוכמתו, הרבי לא נלחם בציונות בשלילה (כפי שעשתה סאטמר), אלא
על ידי יתור. הוא הפך את הציונות ללא-רלוונטית עבור מאות אלפי יהודים שמצאו
בחב"ד את כל מה שהציונות הבטיחה – גאווה, שייכות, הגנה ובית – אך בגרסה
האותנטית והנצחית שלה.
כיום, כאשר יהודי מחפש את זהותו בפינות הנידחות ביותר של
העולם, הוא לא מחפש שגרירות של מדינת ישראל, אלא "בית חב"ד". זוהי
ההוכחה הניצחת להצלחת המהפכה של הרבי: הוא הצליח להחזיר את היהדות להיות הציר
המרכזי סביבו סובב העולם היהודי, ולהפוך את התורה והמצוות לכוח המניע של האומה,
מעבר לכל הגדרה פוליטית חולפת.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.