זעזוע: עזב את ישיבת חב"ד ונפצע קשה – העונש השמימי והמכתב המבהיל של הרבי מליובאוויטש

 

זעזוע: עזב את ישיבת חב"ד  ונפצע קשה – העונש השמימי והמכתב המבהיל של הרבי מליובאוויטש

אהרן ט. תושב כפר חב"ד

הגיע הזמן לשים את הדברים על השולחן. אסונות רבים וקשים קרו לחסידי חב"ד שעזבו את הישיבה בשנים האחרונות ובפרט במלחמה האחרונה.

היות ואני מעורב מכמה וכמה סיבות שאיני יכול לפורטן  עם המכתב שאני הולך להביא כעת מהרבי נשיא דורנו לפני למלה מ-60 שנה,  שהיה תמים שהחליט לעזוב את תומכי תמימים ונפצע רח"ל והרבי במכתבו כותב לו שפציעתו הקשה הייתה כי עזב את הישיבה הקדושה שזה הצינור היחיד לברכת ה'. אני מביא את המכתב ואני מתחנן ומזהיר את רבני אנ"ש והמשפיעים תעשו סוף לפשע המתחולל במחננו שמסתובבים "ייבסקציה"  וחוטפים בחורים לצבא ומביאים אסונות ומקרים מזעזעים על כל עדת חסידי חב"ד רח"ל. ומי יודע לאן זה עוד יגיע רח"ל. אנא שמרו על הבחורים שלנו ותשמעו להוראות של הרבי.

תמרור אזהרה: זהו מכתב נוקב ומזעזע מהרבי מליובאוויטש מה קרה לבחור שעזב את הישיבה ונפצע קשה והמסקנה של הרבי שאסור לעזוב את הישיבות הקדושות.  

מכתב נוקב ומבהיל של כ"ק אדמו"ר מנחם מענדל שניאורסון מליובאוויטש זי"ע באגרות קודש מציב תמרור אזהרה חריף מול עזיבת הישיבה הקדושה. המכתב, המופיע באגרות קודש (חלק כ"ג, איגרת ח'תשכו) ונכתב בכ"ט בכסלו תשכ"ד, מנתח באופן גלוי וישיר את המחיר הכבד של עזיבת הישיבה וההליכה לצבא, ומציג את הקשר הישיר בין התרחקות מהישיבה והליכה לצבא לבין האסון הכבד שקרה לבחור מתומכי תמימים שנפצע קשה ונזקק לטיפולים רפואיים מורכבים, והרבי קובע כי הצינור לשפע ובריאות הוא רק מתוך הישיבות הקדושות וקשר בין האסון לבין העזיבה את הישיבה וההליכה לצבא!!!

המכתב נמען לבחור שלמד בישיבת חב"ד המרכזית "תומכי תמימים". הבחור החליט לעזוב את הישיבה מתוך כוונה לעזור להוריו, אך בפועל התגלגלו הדברים לכך שנכנס לצבא, נפצע קשה בתאונת מכונה והפך למרותק לטיפולים רפואיים ממושכים. הרבי מפרק במכתבו את האשליה הכלכלית שעמדה בבסיס ההחלטה, ומבהיר כי התורה היא צינור הברכה הבלעדי לפרנסה ולשמירה.

 

"המלך זקן וכסיל"

הרבי פותח את מכתבו בתמיהה גדולה על חוסר היכולת של הבחור להבחין בסתירה הפנימית העמוקה שבין כוונותיו לבין המציאות שהתרחשה בפועל. הרבי כותב לו ישירות:

"לפלא שכנראה אינו מכיר ורואה הסתירה שבמכתבו גופא שהרי אפילו בהתבוננות קלה נראה עד כמה גדול כח הלעומת זה פיתויו של המלך זקן וכסיל"

בדברים אלו חושף הרבי את מנגנון הפעולה של היצר הרע, המכונה בחסידות ובחז"ל "מלך זקן וכסיל". היצר אינו מפתה את בן התורה לעבור עבירות בצורה ישירה, אלא מתלבש בלבוש של מצווה וחסד – הדאגה להורים והרצון להביא פרנסה הביתה. הבחור קיבל את הטענה הזו כאמת מוחלטת ולא הטיל בה ספק, ובכך נפל ברשת פיתויו של היצר, שכל מטרתו הייתה לנתק אותו מלימוד התורה בישיבה.

 

"מאז שעזב את הישיבה קרה התנקשות במכונה וכו' ומתעסק ברופאים וטיפולים:

כדי לפקוח את עיניו של הבחור, הרבי מציג בפניו את השתלשלות המאורעות כפי שהיא עולה ממכתבו שלו. הרבי מראה לו כיצד הצעד המוטעה הוביל למדרון חלקלק שבו לא הושגה אף אחת מהמטרות המקוריות:

"כוונתי לתחילת מכתבו שזכה והצליח ללמוד בישיבה הק' תומכי תמימים אלא שהיה צריך לצאת מהישיבה וכנ"ל שאינו מכיר ואינו מטיל ספק בזה שהי' צריך לעזוב בכדי לעזור לההורים ותומ"י בהמשך מכתבו מודיע שמה היה ההמשך לדבר שכשיצא מהישיבה לאחרי עבודה איזה זמן נכנס לצבא שמובן וגם פשוט שלא היה בזה כל עזר לההורים, ורק שהיה קיים היציאה מהישיבה"

הרבי מדגיש את האבסורד: הבחור עזב את הישיבה באמתלה של עזרה להוריו, אך לאחר תקופת עבודה קצרה התגייס לצבא – מסגרת שבה אין שום אפשרות להרוויח כסף או לסייע למשפחה. נמצא שכל התכלית המוצהרת של העזיבה התפוגגה, וכל מה שנותר בפועל הוא עצם הניתוק מהישיבה.

לאחר מכן הגיעה הפגיעה הפיזית הקשה, שהפכה את הקערה על פיה לחלוטין:

"לאחר זה לא עלינו ולא עליכם קרה התנקשות במכונה וכו' ומאז ועד עתה מתעסק ברופאים וטיפולם. שמובן וגם פשוט שגם בזה אין עזר להורים ואדרבה"

במקום להפוך למשען ומקור תמיכה להוריו, הבחור נפצע קשות בתאונה ("התנקשות במכונה"), והפך בעצמו לנטל רפואי וכלכלי הדורש טיפול, דאגה ומשאבים. המציאות הוכיחה בצורה כואבת כי הדרך הגשמית שבה בחר לא רק שלא הועילה, אלא החמירה את מצב המשפחה באופן דרסטי.

 

המסקנה הנוקבת: התורה היא צינור השמירה והפרנסה

בשלב זה של המכתב, הרבי מטיח בבחור את המסקנה הבלתי נמנעת ומבהיר כי לולא עזב את הישיבה, הפציעה והפגעים הרפואיים הללו לא היו מתרחשים כלל. הברכה וההגנה של האדם תלויות לחלוטין בהתמדתו בתורה:

"ולאחרי כתבו בעצמו כל האמור אינו רואה המסקנה המידית שלא רק שלא היה צריך לצאת מהישיבה אלא מוכרח היה ללמוד בהתמדה ושקידה תורתנו הקדושה ולהדר בקיום המצות ולהיות דוגמא חיה לכל סביבתו בזה, וביחוד להאברכים מאחינו בני ישראל הספרדים"

הרבי מעמיד יסוד אמוני מוצק: עולם הטבע והחוקים הכלכליים אינם עצמאיים. הפרנסה, הבריאות והביטחון האישי אינם מושגים על ידי עזיבת המרחב הרוחני, אלא להפך. הלימוד בישיבה הוא הצינור הממשיך את שפע הברכה העליונה:

"ולא רק שלא היו אז כל הענינים הפגעים הנ"ל אלא שזהו רק זה הוא הדרך והצינור לקבלת ברכת נותן התורה שהוא גם הזן ומפרנס לכל בטובו בחן ובחסד וברחמים לכל העולם כולו"

הקביעה פסקנית: אילו היה הבחור נשאר בישיבה והוגה בתורה, הוא היה מוגן מכל פגע, והוריו היו מקבלים את פרנסתם בדרכים אחרות מידיו של הקדוש ברוך הוא, שהוא הזן ומפרנס לכל. עזיבת הישיבה קטעה את צינור הברכה והשאירה את הבחור חשוף לחוקי הטבע ולפגעי המציאות.

 

השליחות שלו קריאה לנוער הספרדי ללמוד בישיבות קדושות

למרות חריפות הדברים והמבט הנוקב על העבר, הרבי אינו משאיר את הבחור בייאושו. מתוך תפיסה תורנית שאין צועקים על העבר לשם דכדוך, הרבי מתווה לו דרך מעשית להפיכת האסון האישי למנוף של תיקון, השפעה ותשובה. התיקון של הבחור צריך להתבצע באמצעות השפעה על בחורים אחרים שלא יחזרו על אותה טעות:

"ואף שאין צועקין על העבר יהי רצון שעל כל פנים יזכה ויצליח עתה לפרסם בין הנוער של אחינו בני ישראל הספרדים שמכמה וכמה סיבות אין רגילים כל כך בלימוד התורה בישיבה כי אם זמן קצר שמה שלא תהיינה הסיבות בעבר הרי אין להם מקום עתה וילמדו בישיבות הגדולות כמה וכמה שנים"

הרבי מתייחס למציאות החברתית של אותם ימים, שבהם בקרב חלק מקהילות הספרדים לא היה נהוג להישאר שנים ארוכות בישיבות גבוהות, אלא נטו לצאת לעבודה בגיל צעיר מסיבות שונות. הרבי קובע כי לסיבות הללו אין עוד שום תוקף, וכי חובה על הנוער ללמוד בישיבות גדולות במשך "כמה וכמה שנים".

מאחר שהבחור חווה על בשרו את התוצאות המרות של עזיבת הישיבה, יש לו כוח השפעה ייחודי. דבריו לא יישמעו כהרצאה תיאורטית, אלא כעדות חיה ומטלטלת:

"ובמילא יהיו דבריו יוצאים מן הלב מפנימיותו ונכנסים ללב השומע"

הפציעה והסבל שעבר הבחור הופכים במכתב זה לכלי של שליחות. דרך סיפורו האישי הוא יכול להציל בחורים אחרים מפיתויי היצר, ולחזק את עולם הישיבות.

מכתבו של הרבי מליובאוויטש משמש כתמרור אזהרה נצחי בעולם התורה. הוא מבהיר בצורה שאינה משתמעת לשני פנים כי הישיבה היא מקום השמירה והברכה של הבחור ושל משפחתו, וכי ניסיונות לפתור בעיות גשמיות באמצעות נטישת בית המדרש מובילים לתוצאות הפוכות וקשות. הדרך היחידה להבטחת הקיום הגשמי והרוחני היא דבקות מוחלטת בתורה, מתוך אמונה שלמה שהיא מקור החיים והצינור לכל השפע.