השיבה
למבצר: המפנה ההיסטורי של מנהיג הדור והניתוק מהשלטון המשמד
ההחלטה
הדרמטית של מרן ראש הישיבה, הגאון רבי דב לנדו שליט"א, מסמנת את סופה של
אשליה שנמשכה עשורים. בעוד המערכת הפוליטית והצבאית מנסה לכפות "מכסות"
ו"יעדים", הניף מנהיג הדור את נס המרד הרוחני. זוהי שיבה למדיניות
הניתוק המוחלט מהשלטון, ימין ושמאל כאחד, וחזרה לימי המאבק המזוקק על נפש הילד
היהודי.
חשיפת
ערוותו של הצבא המחלן
האירועים
האחרונים הוכיחו כי הצבא אינו רק גוף ביטחוני, אלא מכונת חילון אגרסיבית. כאשר
לוחם נשלח לכלא בגין פאץ' "משיח", ומפקדים גוערים בלוחמים שלא לומר
"שמע ישראל" אלא לזעוק סיסמאות לאומניות "טוב למות בעד ארצנו",
נחשפה התהום. צבא שמעדיף את הריטואל הלאומני על פני זעקת האמונה של יהודי ברגעיו
האחרונים, הוא צבא שבמהותו מבקש לעקור את הדת.
המלכודת
ההיסטורית: שורשי הכרסום
כדי
להבין את גודל השעה, יש להביט לאחור אל הנקודה שבה החלו החומות להיסדק. הכרסום
במעמדה העצמאי של היהדות החרדית החל כאשר הותר לראשונה לקחת חלק פעיל בשלטון.
המהלך שבו הותר לאשכנזים לקחת תפקידי סגני שרים, ולש"ס לקחת תפקידי שרים
מלאים בהוראת הרב שך, יצר תלות הרסנית.
מה
שהחל ככלי להשגת תקציבים, הפך למלכודת דבש שהפכה את נציגי הציבור לחלק בלתי נפרד
מהממסד. כעת, היהדות החרדית משלמת את המחיר המלא על אותה שותפות: הממסד מרגיש כעת
בעל בית על עולם הישיבות, ומנסה להפוך את בני התורה לחיילים במפעל החילון שלו.
הלכה
מול יעדים: אין ויתור על אף נשמה
עמדתו
של רבי דב לנדו חותכת ומכריעה: אין סמכות הלכתית לוותר על אף ילד חרדי. המושגים של
"מכסות" ו"יעדים" הם תועבה הלכתית. גם אם מדובר בבחור שאינו
"לומד הכי טוב" או שאינו נמנה על עילויי הישיבות, אין לאף מנהיג רשות
למסור אותו לידי מערכת שתחלן אותו ותנתק אותו משורשיו.
התפיסה
הצבאית המבקשת "למיין" את הנוער החרדי היא ניסיון לחסל את עולם הישיבות
מבפנים. מנהיג הדור הבהיר כי הגנה על עולם התורה פירושה הגנה על כל בחור ובחור,
ללא קשר לרמת התמדתו. מסירת בחור לצבא המשמד והמחלן היא בבחינת מסירה לשמד, ודבר
זה אינו בר ביצוע הלכתית בשום פנים ואופן.
חזרה
לתקופת ההתבדלות
החלטתו
הנועזת של רבי דב לנדו מחזירה אותנו לימי קום המדינה – ימי המאבק של החזון איש
והרב מבריסק. זוהי הכרזה על התנתקות טוטאלית מהקואליציות ומהמשרות הממשלתיות.
הציבור החרדי חוזר להיות יחידה אוטונומית שאינה נשענת על חסדי השלטון או על שותפות
עם ה"צבא המשמד".
הפרישה
מהשלטון היא הדרך היחידה להבטיח שקול התורה יישמע ללא מורא. לא עוד
"הסדרים" שמכרו את נשמות הבחורים עבור כסאות ותקציבים. מהיום, היהדות
החרדית ניצבת כחומה בצורה – מנותקת מהשלטון המחלן, אך מחוברת בעבותות של מסירות
נפש לתורה הקדושה.
כדי
לחדד את הדברים צריך להבין שלממשלה כיום אין בכלל כח לחוקק חוק וכל מי שמחליט זה
רק בג"צ, כך שממילא המאבק כאן היא של היהדות החרדית מול מדינת ישראל ממש כמו
שלטון מפא"י העליזים.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.