רגעי השבוע - פרשת בהר ובחוקתי, חזק
שינוי מסלול לימוד שהביא להידור בתפילין של ראש / מזוודה שהורדה מעליית גג הצילה ילד קטן / פנקס ישן שהתגלה וגילה את מספר השנים של בית הכנסת הוותיק / תהלוכת ל"ג בעומר בשמורת טבע יהודית מרתקת
א. מרובה מידה טובה
"כשלמדתי לפני כשבוע את הלכות תפילין ברמב"ם, הוצאתי את התפילין שלי מהנרתיק, בכדי להראות לחברותא את התפילין עצמן, על מנת שהוא יבין היטב את דברי הרמב"ם"...
"הרי את הלכות תפילין ברמב"ם, כבר למדנו לפני מספר חודשים ולא לפני שבוע" - הגיבו לו מיד, והוא כמתנצל מסביר את עצמו: "אומנם במסלול לימוד ג' פרקים ביום, למדו זאת מכבר, אך מזה מספר שנים יש לי חברותא שאני צריך להסביר לו כל מושג לאט ובהרחבה, לכן אני לומד במסלול של פרק אחד בלבד ליום, ובלימוד זה למדו את הלכות תפילין לפני כמה ימים".
אופייני כל-כך להרה"ח ר' שניאור זלמן פרקש, שבשביל הזולת הוא ישנה את תוכנית הלימודים שלו, ובלבד לסייע ולשמח יהודי אחר. וכך הוא ממשיך ומספר אמש, עת ישבנו בתחילת שמחת השבע ברכות לצאצאינו שיחיו:
"הראיתי לו את ההבדלים בין תפילין של רש"י ותפילין של ר"ת, ואני מגלה לפתע כי יש בתפילין שלי בעיה שלא שמתי לב אליה. התברר כי לאחר ששלחתי את התפילין לבדיקה, התפירה לא נעשתה כראוי".
ידוע שההבדל בין שיטת רש"י לשיטת רבנו תם בתפילין, יוצר גם הבדל במקום יציאת קצוות שיער העגל (הכרוך סביב פרשת 'והיה אם שמוע'). לפי שיער העגל הנראה בתפילין של ראש מבחוץ, ניתן בקלות להבחין גם לאחר סגירת בתי התפילין בין תפילין של רש"י לתפילין של רבנו תם. בתפילין של רש"י, שיער העגל נראה בין הבית הרביעי לבין הבית השלישי; ואילו בתפילין של רבנו תם, שיער העגל נראה באמצע הבתים של ראש.
"מיהרתי לטלפן לבודק, והתברר כי המסייע בעדו אכן טעה, והעניין סודר מיד על פי ההלכה. וכך, בזכות ההסברים לחברותא, התפילין שלי כעת שבו להיות מהודרות" - סיים את סיפורו הקצר.
אביו, הפוסק הנודע מירושלים הגאון רבי יקותיאל פרקש שליט"א, ששמע זאת גם כן, הגיב על-כך בקצרה את הפתגם ששמע רבות מחמותו ע"ה: "מה שנותנים לשני, רק זה נשאר אצלנו" - מילים מעטות עם עומק חזק ונכון לחיים של כל אחד מאיתנו.
כששמעתי סיפור זה, נזכרתי בסיפור יפה ששמעתי השבוע מידידי בארה"ב הרב יצחק שפריי, וברשותו אני מביא את הסיפור לכאן: "אצלנו בבית כנסת מתפלל חב"דניק שגר באזור, לומד ומתוועד הרבה בשבתות.
בהתוועדות אחרי התפילה, סיפר על שליח כלשהו שהתמודד עם מצב כלכלי קשה, עד שכמעט שנזרק מביתו, כיוון שלא שילם שכירות במשך תקופה. עד שלמד שיחה מהרבי בעניין הביטחון, והחליט לקחת את זה אליבא דנפשיה, ואז ראה ישועה גדולה.
בהתוועדות נוכח מישהו ששאל מיד את האברך היכן השיחה הזו, אך הוא לא ידע, ואמר שיבדוק ויחזור אליו עם תשובה.
לאחר השבת מצא האברך את השיחה המדוברת, ורצה לחזור לאותו אחד ששאל, אך לא היה לו את מספר הטלפון שלו. הוא חיפש, עד שאחד ענה לו שיש לו כנראה את מספרו של האיש, אבל אינו בטוח שזה אכן של אותו אחד שהוא מחפש, ובכל זאת הציע לו לנסות.
הוא מתקשר ואומר לו: "מצאתי את השיחה שחיפשת בעניין הביטחון". האיש מהצד השני של הקו שואל בתמיהה איזו שיחה? אין לי מושג מי אתה ועל מה אתה מדבר... והאברך הבין כי כנראה טעה והגיע למישהו אחר.
הוא התנצל ואמר כי זו כנראה טעות בכתובת. אך לפתע מגיב האדם ההוא ואומר לו: בבקשה אל תנתק. אני רוצה לשמוע מה יש לך לומר בעניין הביטחון, כי אני בדיוק מתמודד עכשיו עם בעיה כלכלית רצינית...
החב"דניק חזר לו על השיחה, ואז הוא ביקש להיפגש והם למדו יחד את השיחה. בסיומו הוא אומר לו 'זה ממש הציל אותי'! לאיש לא היה קודם שום קשר לחב"ד, וכלל לא ידע בכלל מה זו 'שיחה', והנה הרבי הגיע אליו על ידי טעות, לכאורה, בכתובת"...
ב. יסוד שביסוד
הגענו ב"ספירת העומר" לספירת "יסוד", היא הספירה השישית מבין שבע המידות. עניינה הוא ההתקשרות והחיבור של המידות, והבאת המידות לידי תמצית. כשישבתי אמש בצלו של מורי וחמי הרה"ח ר' מרדכי הלוי הורביץ שיחי' עסקנו מטבע הדברים, בספירת "יסוד שביסוד" שתחול ביום רביעי הקרוב, כ"ו באייר, יומא דהילולא קדישא של הרה"ק רבי שלמה מזוועהיל זכר צדיק וקדוש לברכה, משלושת הצדיקים שאבותיו של חמי היו קשורים אליהם בעבותות אהבה ואמונה טהורה.
סיפורים ומופתים אין ספור מסופרים עד היום בפי בני ירושלים שזכו בצדיק זה, לאחר שבשל רדיפות השלטון הקומוניסטי עלה לארץ הקודש והתגורר בירושלים מבלי לגלות את זהותו. רק לאחר שלוש שנים בהן למד והתנהג בצניעות, הגיע יהודי שהכירו מהעיר זוועהיל, וגילה לכל הנוכחים את זהותו הקדושה.
חמי עצמו מלא וגדוש בסיפורים ששמע וקרא, מהם שמעתי כבר רבים במשך השנים, והפעם בחר לספר לי שני סיפורים אותם שמע מאנשים נאמנים שהסיפורים התרחשו עמם עצמם.
"היה זה בשבע ברכות של הרב אשר רוזנבלט ע"ה, שנערכה בשילוב סעודת מלווה מלכה במוצאי שבת. הסבא ר' מוט'ל זלוטניק ע"ה שהשתתף בסעודה, החל לשאת דברים ואמר לנוכחים: 'הרי החסידים נוהגים לספר סיפור חסידי במוצאי שבת, אספר לכם סיפור חסידי שקרה אצלי בבית':
'כשהבן שלי היה בגיל 3, היה לו גידול ל"ע ועשו לו ניתוח, ובסיומו עדכן הד"ר שהמצב לא השתפר. אמרה לי זוגתי, הרי יש את הצדיק רבי שלומקע, פנה אליו לברכה. אך לא רציתי, כי אני לא חסיד ולא הולך בדרך הזו, אבל היא לא עזבה אותי.
הלכתי אליו לביתו בחוסר ברירה. נכנסתי אליו לביתו הקטן, וראיתי איך שהוא מכין לעצמו כוס תה. הוא שאלני למטרת בואי, ולאחר ששמע את מצוקתנו עם בננו, ענה שאגיע אליו למחר. יצאתי ממנו בפחי נפש על המענה והדחייה למחרת.
חזרתי לזוגתי וסיפרתי לה על תגובת הרבי, והתבטאתי: 'ראי איזה יחס מעניק הרבי שלך למצב כה קשה'... אך היא לא ויתרה לי, ולמחרת בבוקר הגעתי שוב אל הרבי, ואז הוא ביקש שאמתין לו עד שיחזור מ'יישוב'".
רבי שלומקע הקפיד על טבילה במקווה, אותה כינה 'יישוב', בשל יישוב הדעת שהיתה מעניקה לו. בעת שהייתו במי המקווה, השיב לשאלות שנשאל. ביציאתו מהמקווה הקפיד מיד לכסות את ראשו, ולא לנגב את שאריות מי הטהרה.
'הוא חזר מהטבילה ואמר לי 'קח את בנך לעיר יפו לעשרה ימים, והכל יהיה בעזרת-השם בסדר'. המצב הכלכלי היה אצלי כה קשה באותה תקופה, לא היה לי כמעט מה לאכול, וחשבתי איך אסע כעת ליפו?
לא חולפות מספר דקות מאז שחזרתי לביתי, ופתאום שכנה שלנו דופקת ושואלת אם אפשר לקבל בהשאלה 'צ'אמעדאן' (מזוודה), עליתי ל'בוידעם' (עליית הגג) והורדתי לה מזוודה שמצאתי. שאלנו אותה מדוע לפתע היא זקוקה לזה, והיא ענתה שהיא נוסעת היום לעשרה ימי חופשה בעיר יפו...
התעשתנו במהירות מההלם, ושאלנו אותה אם היא מוכנה לקחת את הבן שלנו איתה. היא הסכימה בשמחה, והילד חזר מיפו בריא ושלם'!
עוד סיפר לי חמי שיחי': "היה יהודי בירושלים בשם שיינקר, אותו הייתי תמיד פוגש בסעודת ההילולא שעורכים בחסידות זוועהיל ביום ההילולא של רבי שלומקע, כשהוא חריג במראהו לעומת שאר החסידים. שנה אחת שאלתיו מה הקשר שלו לצדיק ומדוע מקפיד הוא להגיע בכל שנה, וכך השיב לי:
'אני חי בזכות רבי שלומקע, ומעשה שהיה כך היה: בילדותי חליתי במחלת הטיפוס, שהייתה שכיחה לצערנו באותן שנים ורבים חללים הפילה רח"ל. הרופא ציווה לאשפז אותי במהירות, בכדי לא להדביק חלילה את שאר האחים והאחיות בבית.
כולם הבינו, שאשפוז פירושו מצב כמעט בלתי הפיך רח"ל, ואמי שהייתה טבחית בישיבת 'עץ חיים' בירושלים, מיהרה אל הצדיק רבי שלומקע שהפתיע אותה בתשובתו, וכך אמר לה:
השאירי אותו בבית, המצב יהיה יותר ויותר גרוע. הניח על מצחו תחבושת להורדת החום, עד 12 בלילה, ואז הכל ישתנה לטובה. אמי חזרה אל הרופא וסיפרה לו את דברי הרבי, וזה הגיב כי היא נוטלת על עצמה אחריות גדולה ומסוכנת, אך מחר יגיע לביתה לראות בעצמו את המצב שלי.
למחרת הגיע הרופא עם שני רופאים נוספים וראו אותי יושב ליד השולחן, אוכל עם האחים, בבריאות מלאה. כעת אתה מבין מה אני עושה פה כל שנה?!'
ג. מקום שהתפללו בו אבותיי
"בדורנו איבדו המלים כמעט את משמעותן וחשיבותן. כל אירוע מוגדר היום כ"אירוע רב רושם אפוף הוד קדומים", שיחה בין שני אישים מתוארת כ"שיח סוד", וכל מקום או אדם ותיק מכונה 'מיתולוגי' (מונח פסול הלקוח מתרבות עובדי אלילים). אולם יש פעמים שהתיאורים נכונים ואף אינם ממצים את המציאות. כזה הוא בית הכנסת הוותיק "אוהל יצחק" דחסידי חב"ד ליובאוויטש בשכונת מאה שערים בעיה"ק ירושלים תובב"א״.
במילים אלו נפתחת ההקדמה של חוברת חדשה תחת השם "בעל התניא שול", לתולדות בית הכנסת הוותיק "אוהל יצחק" דחסידי חב"ד בשכונת מאה שערים בעיה"ק ירושלים, לרגל מלאות 130 להיווסדו.
יצירה נפלאה זו מתעטרת בכריכתה בדמויות של מספר אישיים חשובים, ובראשם מצד אחד סבא-רבא מצד אבי שליט"א, החסיד ר' שמואל קירשנבוים ע"ה, שאבי מורי שיחי' קרוי על שמו; וממול דמותו של סבא-רבא מצד אמי תחי', החסיד ר' שייע ציינווירט ע"ה, שאני קרוי על שמו ובתווך עוד שני סבים - כל אלו, מדמויות ההוד של בית כנסת חשוב ומיוחד זה.
את החוברת קיבלתי השבוע בהפתעה ביום שלישי, שעה קלה לפני כניסתו של בני החתן שיחי' לחופתו - מתנת 'דרשה געשאנק' מפוארת של אחי היקר והמסור הסופר הדגול הרב מתתי' שיחי' שזה לו ה'כותר' מספר 37 שהוציא לאור תחתיו ידיו האמונות, כשעוד פרויקטים רבים מחכים בתורם בע"ה למעשי ידיו להתפאר.
החוברת בעובי ספר הודפסה בארה"ק והובאה כנהוג לחלק 'תשורה' למשתתפים בחתונה, והיה זה לשמחת הרבים שנהנו מיצירה מיוחדת המתארת בין דפיה את ירושלים של אז בכלל, ושל חסידות חב"ד הירושלמית בפרט. ולשמחתי ושמחת המשפחה, שזוכים לראות מאוגדים יחד זכרונות אבותינו ע"ה ממייסדי ומראשי בית כנסת זה, ולהבדיל לחיים ארוכים של אבינו שיחי' - המסור למען בית כנסת זה כל השנים, במסגרת תפקידו הק' בניהול "כולל חב"ד" בירושלים.
וכך ממשיך אחי בהקדמתו היפה: "הנכנס אליו חש באמת באווירה אפופת הוד קדומים, ניחוח של דורות העבר, וכולו ספוג טעם זקנים כאילו הזמן עצר מלכת. בית הכנסת הינו פנינת חמד בכתרה של ירושלים בכלל ושל חב"ד בפרט, מרכז תורה תפילה וחסידות ספוג בהווי הקדום של יהודי ירושלים הוותיקים, אשר די להם בקב חרובין וכל מאווייהם לעבוד את הבורא יתברך בצניעות ובתמימות, בלי להחזיק טובה לעצמם.
קשר מיוחד לנו בני המשפחה עם בית כנסת זה, כצאצאים לדור המייסדים והמתפללים לאורך השנים, וזכות היא לי לתעד ולשמר לדורות את תולדות "המקום שהתפללו בו אבותיי".
כבר עברו 130 שנה מאז נוסד ביהכ"נ, ועדיין לא נעשה עד כה ניסיון לתעד את ההיסטוריה המפוארת שלו ושל מתפלליו במרוצת השנים.
כעת, לקראת השמחה הגדולה בבית אחי הגדול, בנישואי בנם המצוין הרב מנחם מענדל נ"י, עב"ג הכלה החשובה פריידא ברכה תחי' לבית פרקש בשעה טובה ומוצלחת, אמרתי אגישה נא מנחה זו, לרגל החתונה במזל טוב, ולכבוד האורחים הנכבדים שיחיו.
בסייעתא דשמיא עלה בידי לאתר את פנקס החשבונות האבוד של ביהכ"נ, שבו נרשמו ההוצאות וההכנסות בצורה מסודרת למופת במשך יותר מארבעים שנה, החל מיום ייסוד ביהכ"נ בשנת תרנ"ז, ועד שנת חצר"ת. הפנקס מהווה אוצר בלום של ממש, ורק בזכותו התגלה עכשיו לראשונה כי שנת ייסוד ביהכ"נ היתה כבר בשנת תרנ"ז, ולא בשנת תרנ"ט כפי שסברו עד היום וכפי שנרשם בכל מקור שעסק בתולדות השכונה ובית הכנסת; והוא שופך אור על מאות המתפללים והלומדים שבביהכ"נ בעשרות השנים הראשונות עד מלחמת העולם השנייה, תקופה שעד עתה לא נותר בכתובים מאומה מתולדות ביהכ"נ.
מובן שאין כאן אלא עבודה בסיסית וניסיון ראשון לתעד את קורות ביהכ"נ הוותיק, ובס"ד אקווה להרחיב את היריעה לתפארת אבות, לְמַעַן יֵדְעוּ דּוֹר אַחֲרוֹן בָּנִים יִוָּלֵדוּ יָקְמוּ וִיסַפְּרוּ לִבְנֵיהֶם".
ולתמונת השבוע שלי: כדאי ר' צבי
רגליי נשאו אותי בבוקרו של יום שלישי ל״ג בעומר, יום שמחתו של רשב"י, לעבר פארק ילדים גדול במרכז שכונת "אונסע" ('אחת עשרה' בספרדית), שכונה שרוב בנייניה ישנים, מדרכות לא מטופחות בגשמיות כמו שכונות אחרות בעיר בואנוס איירס, אך גדושה ביהודים מכל עבר, בתי כנסיות בכל רחוב וקול התורה נשמע ממוסדות החינוך הרבים בשכונה זו.
כעת ל"ג בעומר, ומאות תלמידים ותלמידות משתתפים בתהלוכה לכבודו של רבי שמעון בר יוחאי זי"ע, כהוראתו הקדושה של הרבי. תהלוכה ססגונית, רב-גונית ומלאת גאווה יהודית.
הקהילה היהודית בעיר זו, בירת מדינת ארגנטינה, היא הגדולה ביותר בדרום אמריקה. כרבע מיליון יהודים גרים בה, פזורים בהרבה שכונות ובקהילות רבות, ואוהבים את העיר בה מתגוררים. אומנם כל המוסדות עם שמירה הדוקה, והכניסה לתפילה היא רק עם קוד או אימות של שומר, אך כולם מסתובבים בה ברוגע ושלווה ארגנטינאית נפלאה.
הפעם הראשונה שביקרתי כאן ליומיים, היתה עת נערכה כאן חתונת בן הרב הראשי הרב לאזאר לפני מספר שנים, עם בתו של המשפיע הראשי בישיבה גדולה הגה"ח ר' אשר פרקש. וכבר אז התפעלתי מהקהילה המיוחדת.
כעת, כשאני שוהה בבואנוס איירס מספר ימים לרגל השמחה במשפחתנו, אני מביט בהשתאות בשמורת טבע יהודית מדהימה, שהעולם הגדול כמעט לא יודע עליה כלום. מאות משפחות חב"דיות, עשרות מוסדות חינוך, בתי חב"ד בשכונות רבות, רבנים, משפיעים, ארגונים, מקוואות וחנויות רבות לאוכל כשר, מסעדות ובתי קפה כשרים למהדרין ומלאים ברוב שעות היום.
וכשהתבוננתי בהתכנסותם של המשתתפים הרבים לכבוד ל"ג בעומר, התמלאתי שמחה עצומה לצד סקרנות רבה, איך ומתי זה נוצר ואיך כל זה מתנהל. על הבמה עלה השליח הראשי למדינה הרב החסיד ר' צבי גרינבלאט שנשא נאום נלהב בספרדית. לא הבנתי מאומה, אבל הילדים הגיבו מדי פעם בתשואות רבות.
יום אחר כך, שיגר לי מאן דהו כמה תמונות שלי משתתף בתהלוכה. התכתבתי עמו, ומתברר שאנו מכירים וידידים מאז ביקורי הראשון בעיר. זהו השליח הרב לוי זילברשטיין, המנהל את ארגון צא"ח, ואחראי על פעולות, אירועים, והמבצעים המרכזיים שעושים כל השלוחים בשיתוף פעולה.
הוא עצמו הגיע לכאן לפני 15 שנים, וממשיך את קודמיו בתפקיד ניהול התהלוכה שנערכת פה כבר במשך 40 שנה, מאז הרב גרינבלאט שהתחיל בכך, וממשיך זאת הרב זילברשטיין במסירות ובהצלחה רבה.
הוא לא שוכח את השלוחים המסורים שעשו זאת במשך השנים, כמו הרב יואל מגדל, הרב שיקע בירמאן ועוד, ולצדם עשרות רבות של שלוחים העושים עבודה נפלאה וקדושה למען מאות אלפי יהודי ארגנטינה בכלל ובואנוס איירס בפרט.
גוט שבת!
שייע
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.