רגעי השבוע - פרשת אמור
מקום הנחת נרות השבת על פי קבלה או לדעת האשה / השיחה המפתיעה על תפקידו של הבעל בבית / הספר הנדיר השימושי ביותר בעולם / נס העברת הגבולות אז והיום
א. נרות השלום
הוא תמיד שופע אופטימיות ושמחה, כזו המדביקה את כל הסביבה. לא משנה אם פורים היום או סתם יום של חול. תמיד הוא ימצא לנכון לספר ולשתף אימרה שנונה או עדכון מרענן. הפעם טלפנתי אליו לנחמו, עקב הסתלקות אביו לפני מספר ימים.
מתברר שהתפוח לא נפל מהעץ. שמוליק הבן, איש חרוץ המתחיל את יומו ועיסוקו מוקדם בבוקר, נהנה מיגיע כפיו וקובע עיתים לתורה, וממה שסיפר לי בשיחתנו הקצרה, עולה דמות של אב בעל אישיות מרתקת, שעבר מסלול חיים שוקק, כשתמיד דאג לא לבטל את זמן ולא להיות חלילה בעצבות. תדיר היה שגור על לשונו: 'הבטלה מביאה לידי חטא', כשהוא עצמו היה מופת לכך. בכל עת היו רואים אותו עם ספר פתוח לפניו, וכך אף חינך והנחיל לצאצאיו ותלמידיו, לבל יבטלו זמן בהבלי העולם הזה.
"אבא שלי, הרב ישראל נחמן לנדאו ע"ה, היה במשך חייו מחנך, מרפא ברפואה טבעית, חסיד ומקושר לצדיקים רבים. איש משפחת למופת" - אומר לי בנו, ידידי ר׳ שמואל.
"אני רוצה לספר לך סיפור ששמעתי ממנו, מראשית חייו. סיפור עמוק ומלמד", מסיים שמוליק את שיחתנו בדברו על אביו המנוח.
"לאחר חתונתו היו לאבא כוונות שונות בהעמדת נרות שבת קודש לאמי".
בכדי להבין את הרקע לסיפור, אקדים בקצרה את העניין הגדול של הדלקת נרות בערב שבת קודש, אותו תיקנו חכמים, שיהיה לכל אדם נר דולק בכל חדר שהוא משתמש בו בשבת, משום שלום בית, שלא ייכשל בעץ או באבן (וזאת אפשר לקיים גם על-ידי אור המאיר מבחוץ, או מחדר אחר, או מנורה חשמלית). אבל עיקר המצווה של הדלקת נרות, משום כבוד שבת ועונג שבת, היא בנר המאיר את שולחן השבת.
המנהג בחב"ד כדברי הרמ"א, שיש להניח את הנרות, ולפחות אחד מהם, במקום שאפשר לראותו בשעת הקידוש, כי מצווה להביט אז בנרות ובשעת הסעודה, במיוחד יש להקפיד על כך בנרות שהודלקו בערב יום-טוב. כל זה כשאין בכך בעיית בטיחות, או שאין זה גורם טלטול מוקצה.
לעומת זאת, בספר 'כף החיים' כתב, שלא להדליק על השולחן עצמו: "לפי הזוהר והאר"י ז"ל צריך להדליק נגד השולחן, דהיינו 'מנורה בדרום, ושולחן בצפון'... ואף אם אינו יכול לעשות כסדר הזה, מכל-מקום לפי סודם של דברים... אין נכון לערבם ביחד, כידוע". וכן מנהג הספרדים והמקובלים.
"בשבועות הראשונים שינה אבא שלי בכל שבוע את מקום העמדת הנרות, למורת רוחה של אמי. בערב שבת אחת, לאחר שהוא יצא להתפלל בבית הכנסת, אמי שהייתה פולנייה אמיתית, מיהרה להעביר את פמוטי הנרות במקום שנוח ומתאים לה...
כשחזר אבי וראה את הנעשה, חרה לו הדבר מאוד, אך לא אמר מילה, אלא עזב מיד את הדירה. הם היו אז גרים בעיר בני-ברק והוא נכנס לבית כנסת קרוב ללמוד, משם המשיך לבית כנסת אחר וגם שם עיין בספרים שונים, ולאחר מכן יצא והתהלך ברחובה של עיר עד שקול זמירות עלו מבית כנסת לא מוכר.
נכנס וראה את האדמו"ר מלעלוב רבי משה מרדכי בידרמן זצ"ל יושב בראש השולחן, ומסביבו עדת חסידים השרים בדבקות את הזמר 'כל מקדש'. לפתע הוא שומע את האדמו"ר אומר: "נרות שבת נועדו לשלום בית". אבי התעלם, וחשב לעצמו כי כנראה האדמו"ר מתבטא כך לפעמים תוך כדי שירה.
לפתע מרים אליו האדמו"ר את עיניו, מביט בו בחזוקה ואומר לו: "דו הערסט יוגנערמאן? שבת לעכט איז פאר שלום בית!". בשומעו דברים כדרבנות אלו, עזב חיש את המקום, שב לביתו, קידש על היין, ומאז לא התערב יותר בכל מה שאמי ביקשה לעשות"...
ב. עזר כנגדו
דברי הזוהר הנ"ל, מבוססים על הנאמר במסכת בבא בתרא דף כ"ה: "אמר רבי יצחק (הוא כנראה הקבור בפתח המערה במירון) "הרוצה שיחכים ידרים ושיעשיר יצפין, וסימנך שולחן בצפון ומנורה בדרום".
וכעת, בעודי מכין עצמי בס"ד לנסיעה למדינת ארגנטינה הנמצאת באמריקה הדרומית, ודרומית לארץ ישראל, לרגל שמחת נישואי בני שיחי', מה נאה ומתאים יותר מלשמוע דברי הכוונה והכנה ראויים בהקמת בית יהודי חדש, מתוך המטרה הנעלית שיהיה הבניין בניין עדי עד, כפי שקבעו חז"ל בנוסח ברכת הנישואין שהוא היסוד לכל הקמת בית בישראל - שיהיה 'בנין עדי עד'.
ובעודי יוצא בהתרגשות גדולה ממעמד "תפילת מנחה בסידורו של הרבי", פניתי לחפש ללגום כוס קפה ולהשיב את נפשי הסוערת ולסדר את מהלכיי קדימה, בעקבות כמה דברים שכמעט וטרדו את מנוחתי, כדלקמן בהמשך.
החתן עצמו פנה למי שפנה לקבל דולר, שאותו יהודי נפלא זכה לכך בשנות האור, וכעת ניאות למסור אחד מהם לכבוד ולרגל החתונה כ"דרשה געשאנק". אני עם זוגתי ישבנו ללגום משקה חם להרגיע את נפשנו, ולפתע התקרב אלינו מאן-דהו, שניכר שמזלו לא שפר עליו, עם כוס קפה מהביל משלו בידו, והחל להתעניין בנו ובמעשינו.
"אתה מביא עוזרת לסייע לאשתך בבית?" - שאל אותי, כאלו אנו ידידים ותיקים משכבר הימים. כיהודי השבתי לו בשאלה, מדוע לדעתך זה חשוב ונצרך?
דוק של עצב עלתה על דמותו המיוסרת, והוא אף מחה מפעם לפעם דמעה מעל פניו. אומנם הוא עצמו טרם זכה להתנסות בכגון זה, בינתים חי הוא בגפו, אך זיכרונות רבים לו מהוריו שהם כבר שניהם שוכני עפר. ילדות בצל אבא שהיה חייל של הרבי באחת המדינות הסמוכות לאמריקה.
"הרבי ציווה לאבי להביא מזמן לזמן עוזרת הביתה, בשביל להקל מעל אמי את עול הבית והטיפול בי ובשאר אחיי ואחיותיי. הרבי לא רוצה שהאם היהודייה תכרע תחת הנטל חלילה, אלא שיהיו לה כוחות והיא תהיה בריאה וחזקה לטפל בביתה ובילדיה".
כאותו אחד שקיבל באופן חד-פעמי שופר לידו ותקע בהמשכים, המשיך האיש את דיבורו שמעט קשה היה להבינם, אך נאמרו מתוך לב עם נשמה סוערת: "צריכים לקיים את המצוות מתוך שמחה, לכן עליך לעזור לאשתך בעצמך או בממונך, והכי טוב להביא עוזרת לעבודת הבית כמו שהרבי אמר לאבי".
יש לקבל את האמת מכל מי שאומר זאת, הודיתי לו על הדברים הנפלאים שאמר, תוך כדי שהחלקתי לידו שטר הגון לצדקה והערכה על המילים ונפרדנו לשלום.
חז"ל הרי הפליגו מאוד במעלת השלום בכלל, ובשלום בין איש לאשתו בפרט, כפי הנלמד בשבועות אלו בהם לומדים הרי גם את מסכת סוטה, ובהשגחה פרטית למדו הלכות אלו השבוע גם ברמב"ם היומי. בכל אלו רואים שהקב"ה אומר: מוטב יימחה שמי על המים, בשביל לעשות שלום בין איש לאשתו!
היחס בין הבעל והאשה משפיע על הילדים, מצב רוחם והצלחתם, וכאשר זוכרים זאת - קל יותר להתייחס בצורה הנכונה ולא להיסחף לרצון רגעי חלילה להתנצח. השלום בין האיש והאשה קודם על פי תורה אפילו למצות כיבוד אב ואם.
ייתן הקב"ה, והחתן יפנים את מה שמסרתי לו בשמו של אותו הלך מעניין, ומתוך כך שיחכים החתן שם בדרום העולם, יזכה גם להתעשר, כי בהמשך הגמרא נאמר: "ואמר רבי יהושע בן לוי, לעולם ידרים, שמתוך שמתחכם - מתעשר. שנאמר אורך ימים בימינה בשמאלה עושר וכבוד". ואם כן יזכה בע"ה לכל הברכות יחד.
ג. סידור בסדר מסודר
גרם מדרגות צר מוביל מהרמפה המחברת בין הכביש לכניסה הצדדית לבניין 770. במקום זה בקביעות היה מגיע רכבו של הרבי להסיעו לתפילה באוהל חמיו הרבי הריי"צ, ולהשיבו לאחר שעות של שהייה שם. באמצעות מדרגות אלו, היו עולה קומה אחת, פונה ימינה ומגיע לחדרו הקדוש.
מול המדרגות נמצא 'כוך' קטן ד' על ד', ולשמאלו חדר קטן המכיל שולחן, ארון ומדפים עמוסי ספרים. בתקרתו גגון נפתח, כאן נכנס הרבי לשתות מעט, במהלך ימי חג הסוכות.
במשך ימות השנה זהו חדרו של 'המזכיר' הרב לייבל גרונר ע"ה. מקום שהציבור בכללות לא הכיר במשך כל השנים. עד לתקופה בו המזכיר עצמו, החל להעניק לחתנים את הסידור של הרבי.
הכל החל עם הגעתו של הרבי לחופי ארצות הברית, לאחר שהצליח להימלט מאירופה הבוערת בתקופת השואה. הרבי הוזמן לערוך סידור קידושין בשמחות החתונה החב"דיות שהתקיימו בסמוך ל-770, ופעמים רבות אף השתתף גם במעמד ה'קבלת פנים' ונשא דברים.
בשנת תש"י, לאחר הסתלקותו של חמיו הרבי הריי"צ, נמנע הרבי מלהשתתף בשמחות, וכתחליף לכך החל להעניק את הסידור האישי שלו לחתנים, על מנת שיתפללו בסידור זה את התפילה האחרונה שלהם קודם החופה, בהתאם למופיע בספרים הקדושים, שיש להתפלל תפילה זו בכוונה עצומה.
בדרך כלל נהג הרבי לומר לחתן בעת נתינת הסידור: "זאלסט אויסבעטן אַלע גוטע זאכן" (תפעל בתפילותיך כל טוב).
על פי הוראת הרבי לחתנים, החתנים מתפללים תפילה זו בחגירת אבנט כשהוא חגור, ומאז לכל החיים כל התפילות וקיום מצוות ייערכו בחגירת אבנט.
עם התרבות החתנים, הפך הדבר לנוהג של קבע, ומספר פעמים במהלך השבוע נעמדו החתנים ובני משפחותיהם בסמיכות לחדר הרבי לפני יציאתו לתפילת מנחה, וכאשר הרבי יצא לתפילה - העניק הרבי בעצמו את הסידור לחתן, וכן העניק מטבע לצדקה לחתן ובני משפחתו.
נברתי בתמונות שבטלפון הנייד שלי, ומצאתי תמונה לפני מספר שנים, עת גם התלוויתי לאחד מבניי שיחיו בהיותו לפני חתונתו, בכדי לקבל את הסידור מידי הרב גרונר המזכיר. צילמתי אותם באותו מעמד, מה שהתברר לי בדיעבד, שהיה זה בניגוד להסכמתו של הרב גרונר, כך שעד להיום התמונה הייתה גנוזה בארכיוני.
לצערנו, בתקופת הקרונה נלקח הרב גרונר לבית עולמו, ואת מקומו ממלא יבחלט"א הרב בערל גאנזבורג, אחיין של הרב שלום בער גאנזבורג ע"ה, ששימש משב״ק שנים רבות בבית הרבי. ר' בערל משמש אף כגבאי בחדרו הק' של הרבי בתפילות הנערכות בו בשבת קודש, מועדי ישראל, ראש חודש, וימי שני וחמישי באמצע השבוע. בתבונה וברגישות הוא מנווט את חלוקת העליות לחתנים הרבים מכל העולם, לחתני בר-מצווה או העולים לרגל הולדת בן או בת. בכבוד רב מתייחס לפניות מכל העולם לאברכים המבקשים שיעשה 'מי שברך' לרגל הולדת הבת, ויעניק את השם היהודי דווקא במקום קודש זה.
ידיו של הרב גאנזבורג עמוסות לעייפה, במיוחד בהענקת הסידור של הרבי לחתנים, המגיעים בדחילו ורחימו לאחר הכנה נפשית ראויה, למקום בו הוד קדומים חופף, וקדושה שקידשה אז לא זזה כלל ממקומה.
"קח את ספר התניא שהרבי העניק, ולמד בו פרק כ"ה בכוונה גדולה, כפי הוראת רבי לוי יצחק לבנו הרבי, לעשות לפני תפילת המנחה ביום החופה" - אומר ר' בערל לבני החתן, וכל ההדרכה שלו למעמד המרגש שלוקח כשעה - מלווה בהסברים ואווירה נינוחה ומכבדת, הכל בכדי להקל את הלחץ שהחתן נתון ברגעים אלו.
קשה לתאר את האווירה. התבוננתי 'לקלוט' את הסיטואציה שלכאורה הייתה נראית רגילה למדי. חתנים נכנסים בזה אחר זה, על אף שמדובר בשבוע וחצי לפני ל"ג בעומר ואין יחסית הרבה חתנים. אבל מתברר שגם בשגרה הזו כביכול, יש הפתעות.
לפנינו בתור עומד חתן עם פנים עדינות, ניכר על פי לבושו שהוא אינו בא מבית חב"די. לא יכולתי להסיר עיניי מתפילתו הנרגשת, מתייפח מפעם לפעם באמצע שמונה עשרה. אכן, היה ניכר עליו כעומד בתפילת מנחה שלפני יום הכיפורים. סקרנותי לא נתנה לי מנוח. למחרת פניתי לאלו שאמורים לדעת, והתברר לי כי החתן עשה דרך ארוכה לליובאוויטש, דרך כלל לא סוגה בשושנים. וה' אינה לידו ענבי הגפן בענבי הגפן. בתקווה ובתפילה שהעסקנים היקרים והמסורים שלקחו על עצמם לשלם את כל הוצאות החתונה, יצליחו להרגיע את האב הכועס על בנו, וישנה את החלטתו העיקשת שאינו רוצה רח"ל להשתתף בשמחת נישואי בנו, בעוון היותו חסיד חב״ד...
והחתן נוסף שעמד בתור, מתחתן אף בע"ה בל"ג בעומר, ומקום חתונתו לא אחר מאשר בארגנטינה...
ולתמונת השבוע שלי: חסד שבהוד
אם יבואו נציגי ספר השיאים של גינס, ימצאו לנכון לתעד את הסידור הזה של הרבי כספר הכי שימושי בעולם. ולא סתם שאנשים מתפללים בו, אלא רק מגדר אחד בלבד: 'חתן לפני או לקראת חופתו'. לכאורה אין עוד ספר בעולם שהתפללו בו אלפים רבים, כמו סידור קודש ונדיר זה.
פניתי לרב גאנזבורג בבקשה אם יאפשר לי להתפלל בו גם תפילה אחת, וסורבתי. "זה רק לחתנים"! אמר לי, אך עלה לו רעיון נפלא: "כשהחתן הבא יתחיל להתפלל מנחה, אתן לבנך החתן לומר קאפיטל תהלים באחד הדפים, ותוכל להצטרף ולומר עמו". וכך הווה.
בסידור זה הרי לא מצורף ספר תהלים, ויש בו בלבד מזמורים המופיעים בתפילות השונות. רק בצאתי התבוננתי שבהשגחה נפלאה, מכל המזמורים שחיפש, מצא את הקאפטיל לפי מספר שנותיי והיה זה לפלא גדול. כך הרגשתי את המובא על היום - פסח שני - ״נישטא קיין פארפאלן״. תמיד יש הזדמנות שנייה!
באותו זמן, כשהרב גאנזבורג מסר את כל הסבריו לחתן על ההנהגות השונות, קיבלתי הודעה דחופה שהטרידה את מנוחתי. אחד מבניי נקלע למבוי סתום בקשר לבקשה לגייסו לצבא באחת המדינות שהוא אזרח שם, ולכן לא יוכל לצאת את הגבולות בשבוע הקרוב. לא ידעתי מאין יבוא עזרי.
לפני שנפרדתי מתוך הודיה לרב גאנזבורג, ולאחר שביקש למסור דרישת שלום חמה לאאמו"ר שליט"א - ידיד בית אביו באיטליה, אמר שברצונו לספר לי שתי עובדות נפלאות הקשורות לסידורו של הרבי. ובסיומו לספר, ידעתי שקרובה ישועתי.
"לאחר בואה של הרבנית חנה לפריז, הגיע הרבי לקבל את פניה ולהביאה לניו יורק, ובאותם חודשים בהם היה בפריז - התוועד עם החסידים. סיפר על כך החסיד ר' בנציון שם-טוב, כי כאשר דיברו עם הרבי על הקשר של החסידים ברוסיה עם הרבי הריי"צ, סיפר הרבי לחסידים על השייכות של הרבי עם החסידים ברוסיה'.
באחד הימים, ראה הרופא של הרבי הקודם כי ראשו הק' שעון על ידו. הוא סבר שהרבי התעלף וניסה לדבר עימו, אולם הרבי הקודם לא הגיב. הרופאים מיהרו לקרוא לרבי, הרבי נכנס לחדר וביוצאו הרגיע את הרופאים. לאחר מכן, כאשר נכנס שוב לחדרו של חותנו, ראה שהרבי הקודם אומר את שירת 'אז ישיר' ובסיימו אמר: 'הם עברו' - - -
הרבי סיפר שהרבי הקודם אמר שלוש פעמים 'אז ישיר' - לשלוש הרכבות שיצאו באותם ימים. התברר שהבריחה ב'עשאלונים' (רכבת משא) אכן אמורה הייתה להסתיים בצורה עגומה, אך הרבי חולל מופת, ומעבר הגבול עבר בשלום".
"את השירה הזו, אמר הרבי הקודם בסידור זה" - אומר לי הרב גאנזבורג, וממשיך לעניין היסטורי נוסף בקשר לסידור, לא לפני שמבקש ממני לעיין בהזדמנות קרובה בשיחה שנאמרה על ידי הרבי במוצאי פסח שני שנת ה'שי"ת.
וכך בקצרה דברי הרבי: "עניינו של פסח שני בספירת העומר הוא חסד שבהוד. בהסידור שבו התפלל כ"ק מו"ח אדמו"ר בשנים האחרונות, נדפס בטעות "הוד שבחסד", וכ"ק מו"ח אדמו"ר תיקן בסידורו וכתב "חסד שבהוד".
וע"פ תורת הבעש"ט שכל דבר הוא בהשגחה פרטית ויש בו לימוד והוראה בעבודת ה' - יש לבאר תוכן העניין שבהשגחה פרטית נדפס בהסידור הוד שבחסד, וכ"ק מו"ח אדמו"ר תיקן לחסד שבהוד".
כאן מגיע הסבר נרחב מהרבי בעניין הספירות, ואז מסיים בדברים נפלאים אלו: "העובדה שבהדפסת הסידור נחסר בהשגחה פרטית החסד שבהוד, מוכיחה, שהי' איזה קטרוג - בגלל התגברות חושך הגלות - על התגלות החסד שבעניין הגבורות. והתיקון על זה נעשה ע"י כ"ק מו"ח אדמו"ר, הנשיא דישראל בסוף זמן הגלות - שבכתבו בסידורו "חסד שבהוד", פעל שתהי' התגלות החסד שבענין הגבורות, שתתגלה הכוונה הפנימית של ההעלם, שעל ידו באים לגילוי נעלה יותר".
"בוא וראה את התיקון בכתב ידו של הרבי הריי״צ בסידור, אומר לי הרב גאנזבורג. הפעם אני לא מתחכם, אלא מבקש ומקבל רשות לצלם את הדף ובו דברי הרבי "חסד שבהוד". הרגשתי וידעתי שקרובה הישועה לבוא.
ואכן, ביום שלישי בצהריים, באופן פלאי ביותר, קיבל בני שיחי' את הפספורט הנכסף, ובע"ה יעבור את הגבול ונודה לה' באז ישיר גדול מאוד.
גוט שבת!
שייע
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.