היום זה היארצייט של הרה"ח חיים מנחם ע"ה טייכטל מזקני אנ"ש בירושלים, ובנו של הגאון הרב ישכר שלמה טייכטל הי"ד אב"ד פישטיאן
היות וראיתי שבבימה החשובה שלכם (בעולמם
של חרדים) מפרסמים את דעתו האמיתית של הרבי נשיא דורנו לגבי הציונות, ראיתי לנכון
לעלות על כתב סיפור ששמעתי בזמנו (בהתוועדות בשיכון חב"ד בירושלים) מהרב חיים
מנחם טייכטל לרגל 12 שנים להסתלקותו.
אחד הספרים שהציבור הדתי לאומי מנופף בו,
הוא הספר "אם הבנים שמחה" ספר העוסק במעלת ישוב ארץ ישראל, הרעש הגדול
הוא בעיקר סביב מחבר הספר הגאון הרב ישכר שלמה טייכטל הי"ד. שהיה מתלמידיו המובהקים
של 'המנחת אלעזר' האדמו"ר ממונקאטש זצ"ל שהיה גדול הלוחמים בציונות.
הספר הודפס בתקופת השואה בשנת תש"ג בבודאפעסט.
בשנת תש"מ רצו הוצאת ספרים "פרי
הארץ" (של המזורחניקים) להדפיס את הספר במהדורה מחודשת, משפחת הרב טייכטל ביקשה
שלא ידפסו את הספר, מפני שהבינו שמטרת ההוצאה המחודשת, היא להראות, שהרב טייכטל
הי"ד שהיה בשיטה נגד הציונות וראה את מה שקורה בשואה, ובתוך עמק הבכה בשואה האיומה,
כתב את חיבור זה, האומר שאין ברירה כי אם לעלות לארץ ישראל ולבנות מדינה, וכאילו
שינה את דעתו נגד הציונות.
הרב חיים מנחם טיכטל שהוא בנו של מחבר הספר
הרב טייכטל הי"ד, שרד את השואה עלה לאה"ק והתגורר בירושלים. הוא זכה להיות
יחד עם אביו עד גיל 16 אז נפרדו במהלך השואה האיומה בפלישת הצורר הנאצי לעירייה פישטיאן.
שבנו של הרב טייכטל הי"ד, ראה מה עושים
מהחיבור של אביו, ואיך שמשייכים אותו כאילו תמך ברעיון הציוני של הקמת מדינה. התקומם
ע"כ ולא הסכים שיוצאו את הספר.
כחסיד חב"ד פנה לרבי, ושאל עצה מה לעשות
על מנת לתקן ולמנוע את פרסום זה. הרבי אמר שיזמין את אותה הוצאת ספרים לדין תורה
ברבנות הראשית, הדין תורה היה אצל הרב אברהם שפירא (הרב הראשי), והוא פסק שדברי
תורה מותר לכל אחד להדפיס, אבל הם כן צריכים לתת לבן המחבר לכתוב ההברה בתחילת
הספר.
להלן ההברה של בן מחבר (הרב חיים מנחם
טייכטל) להקדמת הספר 'אם הבנים שמחה' (בהוצאת 'פרי הארץ'):
להיוודע
ולהיגלות
עם הופעת הספר המופלא 'אם הבנים שמחה' ע"י
הוצאת הספרים פרי הארץ, מהאי קדוש הגאון המפורסם ענק הרוח, אאמו"ר רבי ישכר שלמה
טייכטל זצוק"ל הי"ד, בעהמ"ס שו"ת משנת שכיר. מגדולי ההוראה ורבני
אירופה. מוצא אני לחוב קדוש להבהיר דברים מספר על מחבר הגדול ועל מגמת הספר.
הספר, שיסודתו בהררי קודש – ממעינה הטהור
של תורתנו הקדושה ומפי חז"ל בש"ס ובבלי וירושלמי, מדרשים וזוהר הקדוש ומשאר
ספרים הקדושים הקדמונים, ראשונים ואחרונים – נכתב ע"י המחבר בשלהבת אש דת, בעיצומה
של השואה האיומה והנוראה בשת תש"ג בבירת הונגריה, בודפסט המעטירה, בהסתתרו מפני
חמת המציק, תוך ים של צרות, כאשר לבו הטהור שתת דם על עם ה' הקדוש, שכרע תוך תוקף חבלי
הגלות, תחת מגפיהם האכזריים והטמאים של הצוררים
הגרמניים הנאצים ימ"ש.
ורק למי שלא התנסה בעידן ההוא, בגיהנום עלי
אדמות, ורק למי שלא התייסר בעינויי התופת הגופניים והנפשיים בימים ההם, מעוררים כמה
דברים בספר תמיהה ותסיסה, ויש שאף התעטפו באיצטלה דקנאות ולא ידעו השקט עד שסילפו את
דמות דיוקנו הקדוש והטהור של המחבר זצוק"ל הי"ד. ואף שיש ביניהם שהתכונו
לשם שמים, קנא קנאתי קנאת ה' צבאות להאי גברא קדישא אאמו"ר זצוק"ל הי"ד
ואשא קולי ואקרא בקלא דלא פסיק: "שלו נעליכם מעל רגליכם !" בדברכם על איש
מופלא זה המרום מעם, שכל מסכת חייו היתה שזורה, כל כולה, קדושה וטהרה ומסירות נפש עילאית
לה' ולתורתו ואת נשמתו הטהורה מסר ג"כ על הגנת יהודי בחירוף נפשו.
ובהתבוננו בטבעת החנק שנכרכה מסביב לצווארה
של היהדות הגיע לידי מסקנה כי הגולה והגלות הן מקור כל הצרות והתלאות אשר פקדו את עמינו
בעוונותינו הרבים ולכן לא הרפה בסוף שנותיו מלתבוע להימלט מארצות הדמים, לא להוסיף
תת כחינו ואוננו לפיתוח ושיכלול אדמות הגויים, אלא להתמסר במקום זה לבנין ארצנו ברוח
התורה והמסורה.
לאחר שהגזירות בארצו התגברו ביתר שאת וביתר
עוז, נאלץ להסתתר מפני קלגסי השלטון ועלה עם קבוצת אנשים, נשים וטף לעלית גג של בית
המדרש עד יעבור זעם. דרך חרכי עלית -הגג עלה בגורלם לראות את בני הקהילה האהובים והיקרים
שאולצו באכזריות לעלות על כלי רכב שעמדו ליד השער, על מנת להובילם ליעד – שהיה אז
– לא ידוע. לבו של הגה"ק התפלץ בראותו מחזות אימים אילו ונשא עיניו לשמים בתפילה:
מי יתן ועם ה' המעונה יזכה להיחלץ מן המיצר ולהיות אך ורק בין יהודים בארץ ישראל, באדמת
הקודש בין יהודים...
הרהורים אלה אפפו אותו מני אז ללא הרף ולא
נתנו לו מנוח, הגורל המר שפקד את בית ישראל העסיק את מוחו ולבו הטהור ללא הפסק, ושם
בעלית הגג של בית מדרשו השכיל להתרומם ולהתעלות והגה עמוקות והתחיל לדבר ולכתוב בשבחה
של ארץ ישראל, תוך ריכוז מחשבותיו וכוחותיו ומאמצים על אנושיים. ממש.
הצרות שעלו למעלה ראש, גורלו המר של עם ה'
הנתון למשיסה היסורים שבאו עליו במידה יתירה וגדושה הציתו בקרבו את שלהבת אהבת ארץ
ישראל שהיתה חבויה בקרבו ובאה לידי ביטוי בחיבורו "אם הבנים שמחה" שתוכנו:
ישובה ובנינה של ארץ הקודש על ידי עליה המונית של החרדים לדבר ה'.
ביטויי החיבה של הגה"ק לבנין הארץ וכמיהתו
הבלתי פוסקת להגדיל את היישוב על ידי עליה חרדית המונית, שהופגנו על ידיו בכל הזדמנות
מפני קהל ועדה. דבריו חוצבי להבת אש שנאמרו ונכתבו בלהט הקדושה מלאי חיבת הקודש
בשבח כל מה שנשתבחה בו ארץ ישראל הוצגו לא פעם בראי עקום, ונתפרשו על ידי חוגים שונים
שלא כהלכה בכונה תחילה, ומכאן הרתיעה של בני המשפחה לההדרת הספר הקדוש הזה תקופה ממושכת,
וזאת מתוך חרדה לכבודו של האי גאון וקדוש הי"ד, ואמנם חזה בעיני קדשו מה שעלול
להתרחש וחששותיו הביע באחד ממכתביו האחרונים לבו הח"מ במכתבו: "לצערי הרב
ולדאבון ליבי יש שלא ירדו לסוף דעתי בכתיבת ספרי "אם הבנים שמחה" שהוצאתי
בהיותי ב"עמק הבכא" בבודפסט, וסהדי במרומים! כי בכתבי על ישוב ארץ ישראל
ע"י אחינו, עיני עיני יורדה מים מעין הפוגות על עם ה' הנאנחים והנדאכים מתוקף
חבלי הצרות שאין לתאר. וראיתי בארץ ישראל קרן אורה ועוגן הצלה, ואם כי ידעתי וחששתי
שמא יתלו בי דברים שלא אמרתי ולא התכוונתי אליהם, הרי יודע תעלומות יעיד עלי כמה שפכתי
שיח בפני בוחן לבבות, שדברי לא יהוו להם לפוקה ולמכשול. ובטוחני כי זכותה של אדמת הקודש
תעמוד לכל המחוננים את עפרה לבלתי ידח ממנו כל נידח. ותמכתי יתודתי בדברי רבותינו הקדושים
– אשר רבינו הגה"ק הרה"צ בעל "מנחת אלעזר" האדמו"ר ממונקאטש.
היה רגיל לשננם: הרמב"ם בהל' תשובה אין ישראל נגאלין אלא בתשובה, וכבר הבטיחה
תורה שסוף ישראל לעשות תשובה בסוף גלותן ומיד הם נגאלים" ובכח הבטחה זו כתבתי
את ספרי "אם הבנים שמחה".
כעת לאור הופעת הספר ע"י הוצאת
"פרי הארץ" מוצא אני לחובה להזים ולהפריך את דיעותיהם למיניהם שייחסו למחבר
ע"י הוצאת דברים מהקשרם, למען דעת כי מגמת
הספר היא להרבות כבוד שמים ולעשות למען ישוב ארץ ישראל...
לצערנו נטפלו חוגים שונים לדברים הנ"ל
וכיוצא בהם בספרו למצוא בהם קשר לרעיון הציוני החילוני, כשם שהאשימו את הגה"צ
המקובל רבי עקיבא יוסף שלזינגר זצ"ל וכל אלה שדגלו בהתיישבות חרדית באה"ק,
בציונות. וברור ומובן לכל בר בי רב שהמחבר בדברו בספרו בשבח בוני הארץ ומתיישביה לא
התייחס כלל לתנועה הציונית החילונית שחרתה על דגלה: "ארץ ישראל ללא תורת ישראל"
ואשר סיסמתה: להיות גויי ככל הגויים, והתוצאה
של הדוקטרינה הזאת הרי ידוע לכל: הרס הנוער והעם – שהתחנכו ברוח זו – מבחינה רוחנית
וגשמית כאחד, המסכן עצם קיומו של עם הארץ, והמתבטאת בירידה – תרתי משמע – ירידה מוסרית
וירידה מן הארץ, ולבסוף התנכרות לא לתורת ישראל בלבד אלא גם לעמם ולארצם, והמחריד ביותר
"ונוספו גם הם על שונאינו".
ואמנם פונה המחבר לתושבי הארץ לבסס את חיינו
באדמת הקודש על התורה אשר בלעדיה אין לנו כל קיום וכל זכותנו בארץ ישראל היא רק מכח
הבטחת ה' לאבותינו לתת לנו את הארץ וללא קיום התורה אין לנו חלק בירושה הזאת, והתורה
בלבד ערובה שאויבנו לא יקחו את ארצנו מידינו, משא"כ לאומיות מעורטלת מתורה, לא
זו בלבד שלא ניבנה על ידה, אלא היא מהוה גורם לחורבנינו, ח"ו. ועל כן פונה המחבר
בקריאה לבוני הארץ לכייף עצמם לחכמי גדולי הדור, נושאי דגל התורה ולפתור כל הבעיות
עפ"י הוראתם, לפי תורתינו שהיא תורת חיים. ואזי ההצלחה מובטחת בס"ד.
אין צורך להוסיף על הדברים הנ"ל, המדברים
בעד עצמם ולא באתי אלא לשוב ולהתריע" הזהרו בגחלתו! כי איש קדוש הוא שכל מחשבותיו
דיבוריו ומעשיו קודש היו לה'. וכדברי קודשו של כ"ק האדמו"ר מליובאוויטש
שליט"א אלי, על אבא מרי זצוק"ל: כאשר יבוא להדפיס את כתבי אביו ויפרסם
"דער טאטע איז געוועהן אעהרליכער איד און וויט פון ציונות" (כי אבא היה יהודי
ירא שמים ושלם ורחוק מציונות).
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.