רגעי השבוע - פרשת תזריע ומצורע, ר"ח אייר

 

רגעי השבוע - פרשת תזריע ומצורע, ר"ח אייר

 

אשה מתאבלת לפתע לאחר שתי לוויות ביום אחד / שלושה חלומות ברצף וההוראה המפתיעה מהצדיק הירושלמי / עשור להחלטה של שיעבוד המוח הלב והפה / השמחה האמיתית להפסקות האש

 

 

א. כאילו ילדו

 

התבקשנו להוסיף עוד תפילות, והדאגה סובבה את כל משפחתנו, עד שהגיעה הידיעה המרה בערב שביעי של פסח, כי נשמתה של האשה החשובה והיקרה מרת נעמי דבורה כ"ץ, עלתה השמימה, לאחר שנתיים של התמודדות בגבורה במחלתה. כלל בני המשפחה עזבו את ההכנות לקראת החג הקרב ובא, והגיעו לחלוק כבוד בדרכה האחרונה של המחותנת היקרה והחשובה ע"ה, אמו של גיסי היקר והמסור הרב דוד הכהן שיחי'.

 

מהצד הגיחה מכונית, והיא נעצרה בסמוך לרכב ה'חברה קדישא'. לאט ובזהירות ומתוך יראת כבוד ומסירות, התבוננתי איך הנהג ומלוויו מוצאים אשה שהביאו, הסבתא הרבנית כ"ץ תחי', שרצתה להשתתף בהלווייתה של כלתה ע"ה. היא עצמה כבר מעל גיל 100 בלעה"ר. על ידה מספר שהנאצים ימ"ש קעקעו באושוויץ, שם עברה את התופת הנאצי, אך התנערה מהחורבן והשכול לאחר איבוד משפחתה הקרובה, עלתה לארץ ישראל והקימה בית יהודי מפואר עם מאות צאצאים כ"י. וכעת ממרומי גילה, היא מלווה בצער את כלתה, אשת בנה הגדול והאהוב הגאון רבי שרגא צבי הכהן שליט"א.

 

זכיתי השנה לשהות בחג הפסח בארץ הקודש, ועל-כן נסעתי לנחם את גיסי, שישב 'שבעה' לצד אביו ואחיו שיחיו, בדירה בה גרה אמו המנוחה עם בעלה יבחלט"א, זה כשישים שנה. בית שספוג בקדושה וחסידות, והמון תורה. בין הארונות העמוסים בספרים רבים, מכין אבי המשפחה את שיעוריו העמוקים, אותם הוא מוסר בישיבות 'חזון נחום' ו'טל תורה' שהוא הקים ועומד בראשם לאורך ימים ושנים טובות. זרם התלמידים האוהבים הבאים לנחם - מעידים יותר מכל, כמה הערכה וכבוד יש להם לבית הזה בכלל, ולראש הישיבה בפרט.

 

סיפורים רבים על אהבת תורה וחסד שמענו מגיסי ומאביו, אך אחד מהם תפס אותי יותר מכל, סיפור מפעים ופלאי שקרה מספר ימים לפני כן:

 

"אתה בטח מכיר את האשה המשתתפת בכל אירוע משפחתי שלנו" - אומר לי גיסי. ואני מאשר, שאכן מאז נישואיו של גיסי לאחותי תחי', אשה זו היא חלק בלתי נפרד מהמשפחה, ובכל אירוע היא מופיעה כאחות או דודה קרובה, מסייעת בארגון המקום, מגישה ומסדרת. וכעת הגיע הזמן שאשמע מה הקשר שלה אל משפחת כ"ץ מבני ברק.

 

"אמא שלי ע"ה, שימשה במשך עשרות שנים כמנהלת בית ספר. לפני כחמישים שנה הגיעה ללמוד אצלה תלמידה צעירה, שלא הייתה לה הורים ומשפחה דואגת, ואמי קירבה אותה ללבה ואל ביתנו. בכל השנים הרגישה זו כמו בת של אמא. היום יש לה כבר נכדים, ממש משפחה לתפארת, המרגישים חלק ממשפחתנו ולשם דוגמא: הם מקבלים מאבי 'דמי חנוכה' בכל חג חנוכה, כמו שהוא מעניק לכל הצאצאים הביולוגיים.

 

עם הידרדרות מצב הבריאות של אמי ע"ה, טלפנתי אליה כדי להזמינה אלינו לבית לחג הפסח, 'אני רוצה להמשיך את המסורת של אמא שהיא מזמינה אותך לסעודות החג' - אמרתי לה, והיא הסכימה. בבוקרו של ערב שביעי של פסח היא מתקשרת, ומספרת כי אחיה היחיד נפטר, והיא יוצאת להלוויה שלו"...

 

פלא פלאים, איך משמים גלגלו שהיא תוכל להתאבל על פי ההלכה גם על האשה שגידלה אותה כמו אמא. עם הבגד הקרוע כפי שההלכה קובעת, היא הגיעה מהלוויית אחיה, הישר אל ההלוויה של הרבנית כ"ץ ע"ה, והצטרפה לשבת 'שבעה' על אחיה - בבית ועם בני המשפחה בה אומצה וחונכה, מתאבלת שבעה ימים בדיוק מיום אל יום. ובכך נתקיים באופן מופלא ומיוחד מאמר הגמרא: "ללמדך, שכל המגדל יתום בתוך ביתו, מעלה עליו הכתוב כאילו ילדו"!

 

 

ב. חלמא טבא 

 

"תברך אותי להיות שמח ולשמח אחרים" - זו הייתה משאלתו של אברך צעיר שהתיישב לצדנו ב'סעודת המשיח' בה השתתפתי בערבו של שביעי של פסח, בבית הכנסת חב"ד ברחוב אוהב ישראל בעיר ביתר. באווירה נעלית ובהשתתפות כלל בני הקהילה היקרה והמאוחדת, לצד אורחים מגוונים ושכנים קרובים, שטעמו וראו כי טוב.

 

"תכיר את חברי 'וֶולְוַוה' קירשנבוים" פנה אליי ידידי הסופר ר' אריה ארליך, לאחר שאותו אברך ביקש מהמסובים לידו שיזכה בשמחה ושיוכל לשמח את סביבתו. זיהיתי את וולווה מכמה סרטונים שראיתי במספר הזדמנויות. "אנו קרובי משפחה" אמרתי לו. השמות של הסבים והסבתות הועלו על השולחן, והפאזל הושלם תוך מספר דקות. "כך זה אצל כל שני ירושלמים שנפגשים, ואם לא מצאו עדיין קשר משפחתי, הם כנראה לא דיברו מספיק"... מסכם וולווה בחיוך את הנושא הקצר.

 

ארליך, כעורך ראשי של השבועון הגדול 'משפחה', גם עושה 'פודקאסטים' מגוונים עם אנשים מרתקים, ובין השאר הוא וקירשנבוים חברו יחד לשיחות נוסטלגיה ירושלמית בשפת האידיש העסיסית השגורה על פיהם. אלו צברו פופולאריות רבה, ובין לבין, קירשנבוים משמח אלוקים ואדם. הוא מאפיין את המושג 'סבר'ה ירושלמי' אמיתי, שהעקיצות השמחות מכסות על טוב לב והתמסרות לשני, מה גם שיש בו גם את הגֶנים של משפחת 'גוטפרב', כך שהתמהיל מושלם מטוב לב ואופטימיות.

 

ולכל זאת, התווספה לו זווית טובה מאז נשא את בתו של הרב בן-ציון קופרשטוק ע"ה.

 

אנו עומדים כעת כשבועיים לפני ל"ג בעומר, וזיכרונות צפים בי מר' בן-ציון היקר, שבתקופת ה'קורנה' נפטר לפתע בגיל 63 לאחר שנדבק בנגיף, שבועות מספר לפני ל"ג בעומר, לחג שכל-כך אהב והתמסר אליו בכל מאודו וכוחו, במסגרת ארגון 'הילולא דרשב"י' שעמד בראשו ופעל רבות מאוד במשך שנים רבות למען העולים מירונה.

 

ר' בן-ציון יזם ללא הרף רעיונות לנוחות הציבור, וביצע אותם בפועל. צבע ושיפץ, תיקן וסידר, חילק אוכל ושתייה, דאג לניקיון, וללא לאות השקיע במקום הקדוש יותר מאשר אדם עושה לביתו. חסרונו ניכר בשטח בכל השנה, ובל"ג בעומר במיוחד, וחבריו המסורים שיבלחט"א עושים זאת הלאה בחרדת קודש ומסירות גדולה.

 

"השווער שלי ר' בן-ציון היה ליטאי ממשפחת ליטאים, ואני רוצה לספר לך סיפור חב"די מופלא שהיה בביתו" - כך פנה אליי לפתע וולווה ומספר:

 

"לפני שנים רבות, ראתה חמותי שתחי' לפתע את הרבי מליובאוויטש בחלומה במשך שלושה לילות רצופים אחד אחר השני, והיה זה לפלא גדול. אומנם פעם אחת היא הייתה עם בעלה בארה"ב, ועברו לקבל את ברכת הרבי ואף זכו לקבל מידיו דולר לצדקה, אך כל קשר לחב"ד לא היה להם. בעצת בעלה, היא פנתה לאביו - חמיה הגאון רבי יצחק נתן קופרשטוק, שהיה ידוע בירושלים כצדיק גדול וגאון מופלג.

 

האב שאל אותה אם היא בהיריון, וכאשר השיבה בחיוב, ציווה עליה למהר לבית היולדות. שעה קלה לאחר הגעתה, היא ילדה בן, ובבריתו נקרא שמו בישראל: "מנחם מענדל". כך שלא תתפלא איך שמו של הרבי מתנוסס לתפארת בבית משפחה ליטאית"...

 

 

ג. וקשרתם לאור

 

הרבי האמצעי נ"ע היה מבקש מחסידיו לנסוע לעיירות, ולחזור בפני היהודים מאמרי חסידות. אחד מהחסידים שהיה מקפיד על ההוראה, נכנס באחד הימים לחדרו של הרבי, וסיפר לו על הצלחתו. הייתה לו רטוריקה וכושר הבעה מוצלח, ובשל כך קיבל משובים טובים מהשומעים, מה שגרם לו פה ושם לגאווה. שאלתו לרבי הייתה, האם עליו להפסיק, בכדי שלא ייכשל בחטא הגאווה.

 

ידועה תשובתו המפורסמת של הרבי: "אַ ציבעלע זאל פון דיר ווערן, אבער חסידות זאלסטו חזר'ן!" - עליך אפילו להפוך לבצל, ובלבד שתוסיף ותאמר דברי חסידות!

 

ישנם מספר הסברים לכוונתו של הרבי. לכשעצמי פירשתי מענה זה: לא אכפת לנו מה אתה מרגיש. התמודד אתה עם בעייתך, אך אל תמנע בעקבות כך את התועלת הגדולה בהשמעת דברי החסידות לציבור הרחב.

 

החודש בדיוק לפני עשר שנים, קיבלתי על-עצמי החלטה טובה חדשה, והיא שלא לשוח דברי חולין בעוד התפילין על ידי וראשי. לא בתפילין של רש"י ולא של ר"ת. 

 

התקנאתי במשך שנים רבות בילדיי היקרים שיחיו, שמאז החלו להניח תפילין - כנהוג חודשיים לפני הגיעם לגיל י"ג שנים - שומרים הם מאוד ב"ה שלא לדבר שום דיבור כל עוד עטורים הם בתפילין.

 

הקרדיט לכך מגיע לדודי היקר הרב שלום הלוי הורביץ, בעת שביקרנו בביתו בשכונת קראון הייטס, כאשר הגעתי עם בניי שיחיו, כל אחד בתורו, להתחלת הנחת התפילין בבית חיינו 770. בכל אותם ביקורים היה הדוד מקריא מתוך מכתבים ששיגר אליו מירושלים אביו - הסבא ר' פנחס ע"ה, לקראת חגיגות בר-המצווה של בניו, בהם הוא מבקש מהם פעם אחר פעם, לשמור לא לדבר עם תפילין!

 

דברים שיצאו מהלב לפני עשרות שנים, נכנסו לליבותיהם של הילדים, המקפידים על-כך - כל השנים לאויש"ט, וכאמור, לפני עשור שנים, נתקיים בי 'והשיב לב אבות על בנים', והלכתי אף אני בעקבותיהם. 

 

לא ממקום של גאווה חלילה אני מספר זאת, אלא אולי אוכל בע"ה להשפיע על מאן דהוא שעדיין לא נוהג כך ויקבל על-עצמו הנהגה נפלאה וחשובה זו. 

 

ההחלטה הייתה נראית לי בהתחלה כקשה ביותר. הרי מעיקר הדין אין זה איסור, רק שיש מקום להחמיר על פי הקבלה והחסידות, כי עניין גדול להקפיד שלא יהיה היסח הדעת מהתפילין.

 

התברר לי מיד שזה הרבה יותר קל ופשוט, ודבר טוב גורר לדבר טוב נוסף, להשקיע יותר בתפילה, לענות אמן וברכו בבהירות ובקול, וכל התפילה מקבלת פנים אחרות. 

 

ובכל פעם שהיה נדמה לי שחייבים לענות או להגיב, לטלפון דחוף, או בקשה כזו או אחרת - ובכל זאת לא הגבתי בעקבות ההחלטה התקיפה שלקחתי על עצמי - התברר לי בהמשך שרק טוב יצא מהשתיקה עם התפילין. 

 

וכך כותב הרמב"ם בהלכות תפילין: "קדושת תפילין קדושתן גדולה היא, שכל זמן שהתפילין בראשו של אדם ועל זרועו, הוא עניו וירא שמים ואינו נמשך בשחוק וב'שיחה בטילה', ואינו מהרהר מחשבות רעות, אלא מפנה לבו בדברי האמת והצדק"!

 

 

ולתמונת השבוע שלי: ושם נעלה ונראה

 

רבות שמעתי בילדותי מאותם אלו שזכו להגיע לכותל המערבי בחג השבועות שלאחר הנס הגדול במלחמת "ששת הימים", כאשר שריד בית מקדשנו שוחרר מידי הערבים, ושוב יכול היה עם ישראל להתרפק על אבני הכותל ולהתפלל, קרוב ככל שאפשר, למקום הכי מקודש בעולם. 

 

בזעיר אנפין, זה מה שהרגישו עשרות אלפים ביום אסרו חג פסח. לאחר הפסקת האש עליה הכריז טראמפ בארה"ב, ואיומי הטילים מאיראן הופסקו, שוב נפתחו מקומות קדושים רבים שהיו סגורים מזה כחמישה שבועות, ורגליהם של רבים מאוד הודרו בכאב רב ממקומות ציבוריים אלו. 

 

השמחה אפפה את כל הגוונים הרבים שהגיעו. טיפין-טיפין הלך זרם האנשים וגדל ככל שהידיעות התפרסמו: הכותל המערבי נפתח לציבור! הציבור הצביע ברגליו, מנייני תפילות נעמדו בזה אחר זה, וההתרגשות הזכירה נשכחות. 

 

אך מה שהיה מקומם היא החלטת שופטי בית המשפט העליון של מדינת היהודים שהתכנסו שבוע לפני זה, בעיצומה של שבת קודש, והורו לפיקוד העורף לגבש מתווה שיאפשר הפגנה בכיכר הבימה עד 600 איש!

 

תוך שהוא מתערב בהחלטה של דרג מקצועי, ומלבד שבג"ץ הפר בעצמו את קדושת השבת, הכריחו השופטים גם את צה"ל להשיב לבית המשפט בעיצומה של השבת, ולבסוף הודיעו השופטים על היתר התכנסות של 600 איש לצורך הפגנה - בעוד הכותל ושאר מקומות הקדושים נותרו סגורים.

 

שופטים בורים ומתנגדים למסורת ישראל אישרו התכנסות של מאות מפגינים אנרכיסטים בכיכר בתל אביב, בניגוד להנחיות פיקוד העורף, ובלבד שיכולו להפגין - צעד נוסף המעיד על ניתוק חמור, יהירות ושחצנות של יושבי מגדל השן.

 

בלתי נתפס וכואב מאוד הוא, לראות אנשים המרגישים מורמים מעם, פוגעים פעם אחר פעם במסורת ישראל, רודפים את לומדי התורה, פוסקים בכל הזדמנות נגד תורת ישראל, רומסים את השבת ומתנהגים בבריונות לכל מה שקשור ליהדות אותנטית מקורית.

 

וכבר אמר שלמה המלך בספר "קהלת": מקום המשפט שמה הרשע. רבים ניסו בכל הדורות ובתקופות שונות, למנוע את גידול עם ישראל השומר תורה ומצוות. בכל דור מתחלפים האנשים ומשתנות השיטות. אך נצח ישראל חזק מכל אלו, ובכוח מסירות הנפש לתורה ותפילה, מתגברים על הכל ועושים מה שיהודי צריך לעשות, והכל בכדי לקרב את הגאולה במהרה. 

 

 

גוט שבת וחודש טוב!

שייע