הערות והארות

 

בהתייחס למדור "הערות והארות" אדר. 

הסופר האנונימי שלעג על חסידי ברסלב, שמנשקים

 את הכסא של רבי נחמן זי'ע, צריך לחזור להבית המדרש!

במדרש שיר השירים פרשה א' סימן כ': "ובית מדרשו של רבי אליעזר היה עשוי כמין ריס, ואבן אחת היתה  שם, והיתה

מיוחדת לו לישיבה. פעם אחת נכנס רבי יהושע, התחיל מנשק אותה הכסא, ואמר: הכסא הזאת דומה להר סיני,  וזה שישב עליה דומה לארון הברית".

בספר "חיי נפש" של רבי גדליה קעניג ע'ה, אודות החיוב של התקשרות לצדיקים אמתיים, יש המון מקורות חז'ל בנושא.

[דרך אגב,  ברלנד אינו  ברסלבר, ואפילו בעבר  הוא לא היה, והתואר "רב" אינו שייך לו!]

ישראל דייוויס

==================

עמית סגל: אם מתעלמים לרגע מהשתיקה המוחלטת של בנט מול תקיפת אבישי בן חיים וכתבי ערוץ 14, החסימות בנווה אילן ועוד, הרי בנט מבין פה שהוא מרגיז מאוד את הימין. האם זה ניסיון לתקן את נזקי האמירה שבן גביר לא פסול ושצריך ללחוץ על סמוטריץ׳ שייכנס לממשלה הבאה?

==================

בימים האחרונים אחד מליצני השמאל פרסם תמונה עתיקה מהכותל המערבי שם רואים שהגברים והנשים יחד. וטען שהחרדים הקצינו.

ויפה הכו על קדקדו שהציונים של פעם עשו מלחמות נגד הבריטים שלא הסכימו להציב מחיצה בכותל... (ויש הטוענים בתוקף שזו הסיבה הטבעית שגרמה למאורעות תרפ''ט) מה שמוכיח שמעולם לא הדת ולא הלאום עניינו את הפוקרים הללו, רק כוחי ועוצם ידי והפקרות כנגד כל קדוש ויקר ולהפר כל סדר הגיוני.

מתוך כך נזכרתי שהעלית פעם תמונה עתיקה מתוך בית הכנסת ישועות יעקב במאה שערים שרואים שם נשים יושבות בתוך בית הכנסת...

 וכמובן התמיהה עלתה מאליה האם פעם היו יותר שמורים ולא היו עסוקים בהרהור, או שדווקא כיום אכשור דרי לתיקון מה שפעם היו חלשים.

בדיוק למדנו את הסוגייא בסוכה שם המקור לחובת המחיצה, ופתחנו את שו''ת אגרות משה (חלק או''ח א, סימן לט) שם מוכיח שהיא חובה מדאורייתא, אך נותן שם סייג חשוב, שכל החובה היא בעת קיבוץ המון רב.

ומוכיח את זה ממה שמצינו בקידושין נב ותוס' שם שחנה נכנסה במשכן שילה ועמדה בתוך ד' אמותיו של עלי הכהן, וכך ההלכה שמותרות נשים להכנס גם כשאין הכרח, וגם כשיש הרבה אנשים שם. כי כל החובה בזה היר בשעת קיבוץ גדול דווקא, עיי''ש.

ובזה מובן היטב למה בזמנו במאה שערים נכנסו, ולא נמנעו מלהתפלל ברחבה הצרה של הכותל גברים ונשים יחד, (וכך הייתה המציאות במירון) כי לא הייתה מציאות כמו היום של קיבוץ גדול והמון עם רב.