סימנים של ירושלמי וכנגד ארבעה בנים - חלק ב':

 

חלק ב': מלון 5 כוכבים ומחשבות על הבית בקידוש

מלון 5 כוכבים של חסד

אני בידידות עמוקה עם איש החסד חילו פאזן ובעל הבית ב"היכל ישעיה", שסוחב על הגב חובות מטורפים בשביל השיפוץ המפואר הזה, כדי להגיש לאנשים את הכי טוב שיש כל יום מחדש. לא גובים שם סנט, המחיר היחיד שתשלם שם זה לא לדבר בלשון עברית רח"ל!

המקום שוכן בבית הישן והקדוש של הרבי מסאטמר זצ"ל. אני מודה לבורא עולם שהספקתי לראות את הבית המקורי ולצלם שם לפני השיפוץ. זה לא נראה סתם הכנסת אורחים, זה מלון 5 כוכבים. גם העיצוב המפואר וגם רמת האוכל האיכותית – קשה להאמין שזה בחינם.

בליל שבת נכנסתי וראיתי שולחנות ערוכים בטוב טעם: ענבים, יינות משובחים, סוגים של דגים ומטבלים – כל מה שבן אדם יכול לחלום עליו. ראיתי שם בחור ירושלמי חתן, לבוש בכאלאט ירושלמי מצוי ובכובע סופר שטוח. שאלתי אותו: "למה אתה לא הולך לאכול אצל היהודים המקומיים? הם רק מחכים לאורחים ופה אנשים לבביים, כאן הרי לא לונדון?". הוא ענה לי בשיא הפשטות שהוא רוצה לאכול עם הידיים, בלי להיות מחויב להכין איזה דבר תורה לבעל הבית, הוא רוצה להיות חופשי אחרי שבוע "עבודה".

מחשבות על הבית בירושלים בשעת קידוש

ליד שולחן אחד עמד יהודי מכובד עם כוס קידוש שאני מכיר מירושלים. בן אדם עם ילדים נשואים וחתנים בבית שמש, אבל פה הוא נראה כאחד האדם. הוא עומד ליד השולחן עם הדגים, החלות והסלטים, עושה קידוש בשקט ובדביקות. הלב שלו בטח בבית בירושלים, בדירת שני חדרים עם מרפסת קטנה. הוא בטח חושב על הבחורים שלו שסיימו עכשיו את השבוע בישיבה ואין להם למי לספר החוויות והחידושים בסוגיא, ומתגעגע לסלטים של זוגתו הנשואה לו כבר 28 שנה.

שאלתי אותו בדרך לנטילת ידיים: "למה אתה לא הולך למשפחות פה?".

הוא ענה לי: "אברהם לייב, אין לי סבלנות לחכות לכל הזמירות ולזה שבעל הבית יואיל בטובו לעשות קידוש, ושכולם ישבו על מקומותיהם". לי זה נראה שהיה לו תירוץ אחר: קשה לו לראות משפחות שלמות יושבות "כשתילי זיתים סביב שולחנו" כשהוא פה נודד רחוק מהילדים שלו. פה בציבור הזה כולם במצבו, בבחינת צרת רבים חצי נחמה.