הצד השני בפרשת ויזניץ של ר' מנדלי - מה באמת קרה שם?

 לְמַעַן יֵדַע הַכֹּל אֶת הָאֱמֶת הַמְלֵאָה בְּעִנְיַן סִיפּוּר הָאַלִּימוּת הַלְּכָאֹרָה שֶׁל הַמֶּנְדֵּלִיסְטִים — זֶה כָּל הַסִּיפּוּר.

באותו ערב התקיימו שתי חתונות: אחת של הפורשים ואחת של קהל המנדליסטים. כנהוג, האדמו״ר עורך את החופות לחתנים ולכלות השייכים לחצר. לפני כל חופה, המשפחה, הילדים והמוזמנים מסתדרים סביב אזור החופה. קיימת כניסה נוספת לאולם, דרכה יכולים אנשים לעבור, כשהכניסה הראשונה, בזמן החופה מיוחדת למשתתפי האירוע בלבד. בנוסף, ישנו גשר שממנו יוצא האדמו״ר מביתו הצמוד לאולם, בדרכו לחופה.

אחד מהפורשים — אדם הידוע גם כתולה מודעות משמיצות נגד האדמו״ר ברחבי הארץ — החליט לעמוד דווקא במסלול היציאה שבו האדמו״ר צריך לעבור. העירו לו מספר פעמים לפנות את הדרך, אך הוא, מתוך פרובוקציה מוצהרת, סירב לזוז.

אדם שניגש לעברו משך אותו לצד באמצעות האבנט, ואז הפורש החל להכות. ברגע שהחל לתקוף — הרגיעו אותו בתקיפות הנדרשת כדי לעצור את ההתפרעות. חשוב להדגיש: לא דרכו לו על הראש, לא נגרמו לו חבלות של ממש, ולא נשקפה לו שום סכנת חיים. עובדה היא שפחות מ־24 שעות לאחר מכן כבר התראיין לטלוויזיה ללא כל סימן לפגיעה. הוא לא היה פצוע, לא היה צורך להצילו — רק הזיזו אותו ממקומו כדי למנוע נזק ולשים סוף לפרובוקציה.

זה כל הסיפור. זו ה״אלימות״ שעליה נעשה כל כך הרבה רעש. וגם אילו לא היה מדובר באדמו״ר — בכל אירוע ציבורי, אם מישהו היה עומד בכוונה בדרכו של אדם חשוב או גורם מאובטח, היו מזיזים אותו בדיוק באותה הדרך.

אומנם מישהו מביא סיפור על אלימות שנעשתה על ידי אנשי החצר נגד בובוב, אבל הם לא כותבים שקדם לזה בחורי בובוב שעמדו בזמן שהאדמור בחוץ אמר קידוש לבנה וצעקו מנדלי שייגץ. מדברים על מה שהיה בישיבה הספרדית, אבל הם לא מספרים שהם זרקו על האדמור ועל החסידים מהחלונות שקיות מלאים מים שהתפוצצו להם על הראש. תמיד רואים רק ומביאים רק כאילו את האלימות של חסידי רב מנדל.

המנדליסטים אינם אלימים, אך גם אינם מוכנים שירמסו אותם או שינסו לבזות את מנהיגם ברבים. ואני מקווה הפעם שראשי החסידות והאדמו״ר לא יבליגו, לא ימחל ולא יעבור על כך לסדר היום — אלא יתבעו לדין כל מי שהיה שותף להסלמה, לשקר ולהשמצה.

יש בעיה עמוקה וחמורה בחסידות ויז'ניץ  שיכון. למעלה מחצי מן החסידים כבר עזבו את החצר. חלק גדול מבני הנוער התדרדר ויצא לתרבות רעה, וגם רבים מן הנשארים — אינם חיים כיום כחסידים ממש. בסופו של דבר נותר קומץ קטן בלבד של חסידים רציניים ונאמנים.

רבי מנדל, מיד לאחר פטירת אביו, עשה צעד שמעטים היו מסוגלים לעשות: הוא עזב את הכל. השאיר את כל המוסדות, כל הנכסים וכל המערכות — בידיו של אחיו. הוא לא לקח אפילו פרוטה אחת. אף שהאב כתב אותו במפורש כממשיך החצר, הוא ויתר על הכול מרצונו, מתוך שלום ואחדות.

הוא לא רק עזב — הוא התחיל לבנות הכל מאפס. בלי מוסד אחד, בלי נכס אחד, בלי בסיס כלכלי, בלי תמיכה מערכתית. ובכל זאת, הוא שמר על כבוד החצר המקורית, השתתף תמיד בכל שמחות אחיו, בכל המעמדים, בכל האירועים — בכבוד ובענווה.

ואז, מחוץ לשיכון, הוא החל לבנות את חצרו. בעמל, בניקיון כפיים, במסירות — והוא הצליח. הצליח מאוד. הציבור זרם, המוסדות התרחבו, החסידים התרבו, והחצר הלכה וגדלה משנה לשנה.

אז מדוע מציקים לו כבר חמש עשרה שנה?

מדוע ממציאים עלילות, מפיצים שמועות, יוצרים פרובוקציות ומנסים לפגוע בשמו?

התשובה פשוטה: הם אינם מסוגלים לקבל את ההצלחה שלו, את החסידים האמיתיים, הנאמנות המוחלטת והאהבה לרבי 

בעוד שחצרו של רבי מנדל הולכת וגדלה, הולכת ומתחזקת, מושכת אליה עוד ועוד חסידים על אף כמה עשרות פורשים שלא התאימו לחצר, החצר של אחיו, בראשות הרב ישראל, הולכת וקטנה. הולכת ונחלשת. הולכת ומאבדת את כוחה, את אנשיה ואת עתידה,, במיוחד לאחר הרבה פאשלות שכל הציבור החסידי סבל ממנו, כמו אלעד וכו' 

כשקומץ קטן של חסידים מסתכל מהצד ורואה איך אדם שעזב הכול, ויתר על הכול, לא נלחם על כבודו ולא לקח דבר — מצליח לבנות מעמד רוחני, מוסרי וחסידי איתן גדול יותר חזק יותר חסידי יותר— הקנאה מתחילה לדבר.

והקנאה, כמו תמיד, מולידה עלילות.

============

ועוד דבר חמור יש להדגיש: אותם אנשים שהטיפו שנים ש"אסור ללכת לערכאות", בחרו לפתוח כתבה בטלוויזיה החילונית — ועוד בערוץ 13 — כאילו זה מעשה קדוש ומותר לכולי עלמא. חילול השם פומבי, בפריים־טיים, לפתע נהפך אצלם לדבר נעלה.

הם לקחו חוברת שהם עצמם המציאו לפני שנה או שנתיים — פשקוויל שנקרא " זנבות מנחם" או שם דומה — מלא בדברים שטותיים מבהילים שהם כתבו במו ידיהם. עכשיו הם משתמשים באותו חומר שהמציאו, כביכול כספר של מנדליסטים, ומצטטים ממנו בכתבה נגדם. כל בר־דעת מבין שלא היו מעלים על הדעת להוציא ספר בשם כזה, ולא לכתוב בו שטויות כאלה.

זה כמו להוציא ספר עם שם " חובות ישראל" 

אבל אצלם, בשביל להשמיץ, בשביל לשון הרע, בשביל לעוות שמות ולהמציא עלילות — הכל כשר ומותר. המצאות, שקרים, עלילות וחילול השם — ובלבד שיוכלו לפגוע, להכפיש וליצור תדמית שלילית