האלימות והצביעות החרדית

הם לא רוצים להודות למרות שבכל שני וחמישי שומעים על אלימות בחברה החרדית, פעם כאן ופעם כאן, ותמיד נשמע מי שיצעקו אבל לא מי שצעק במקרה הזה יצעק במקרה האחר, לכל אלימות ישנם הצעקנים שלהם, מפני שיש להם כאן אינטרס. לא האלימות מפריעה להם, אלא כשזה קורה אצלהם. כאן מקור הבעיה מדוע מתקשים לפתור אותה, אבל לא רק זו, יש משהו עמוק הרבה יותר, חונכנו על השמחה שרבים אצל האחר, החרדים שמחים לראות בחורבנם של קהילות אחרות, הם לא אוהבים כשזה קורה אצלם

השבוע שוב הנושא עלה לכותרות, ושוב הזועקים נגד האלימות הם האלימים בעצמם. קחו את ויזניץ שהם היו השחקנים הראשיים השבוע, לפני כמה שבועות נשפך דם בויזניץ בביתר, ובהוראה מגבוה מבית הרבי, והם שתקו, תקופה ארוכה לקח עד שהצליחו להרגיע, ועד שלא שפכו דם ממש לא נמצאו מי שינסו לעשות שם סדר, והם אלו שמטיפים מוסר לאחרים

אותו דבר בגור, קבוצת הפורשים סובלים סבל נורא של אלימות מגור נדל"ן, הם עברו אלימות מן הקשים ביותר שידעה היהדות החרדית, והם צועקים. אבל אזכיר לצועקים, כי הם שתקו כאשר גור הייתה אלימה לפני שפרשו. אותו דבר בבעלזא עם מחנובקה ואותו דבר במקומות אחרים, הרשימה היא מאוד ארוכה אצל החסידים והליטאים, אני חי את התופעה מן היום הראשון שלי בחיים, ולפחות חמישים שנה עברתי על בשרי את המצבים האלו ויודע מה זה ומהיכן זה נובע

בניגוד לעבר שזעקתי נגד התופעה, אני מבקש הפעם לעסוק בעומקה של התופעה מהיכן היא נובעת ומדוע לדעתי אין פתרון למצב הזה. החינוך החרדי הוא חינוך אלים, ולאו דווקא אותם שנים שהמורים בחיידר היכו את הילדים, ב"ה היום מפחדים מהמשטרה ולא עושים זאת יותר ובודאי שלא בהיקף של אז, כוונתי לחינוך של הקהילה שאנחנו ראשונים ולפני כולם, הרבי שלנו הוא הקדוש והגדול מכולם, מזלזלים באחרים, ומאמינים כי האחרים קרובים ליהדות, אבל אינם חסידים באמת או ישיבתיים אצל הליטאים, כל אחד מאמין שרבו והשקפתו הם הקובעים, ואם זה אחרת אצל האחר, הוא כבר בכמה דרגות מתחת

קורה משהו שלא שמים מספיק לב אליו, כל קהילה מכירה בחסרונות של הקהילות האחרות, מכירים את החולשות של האחרים, את כל הסיפורים המכוערים על האחרים. ואם ישמעו משהו על הקורה אצלם ישתיקו ולא יאפשרו לדבר על כך. עבורם, הרבי שלהם שיכול להיות בעל מידות הכי מושחתות, הוא בעיניהם 'צדיק יסוד עולם'

החדירו בחסידים את ה'מיין רבי' שהוא הדבר החשוב ומעל הכל, מתגאים ברבי גם אם הוא אפס אחד גדול, הקשר הקהילתי והפנימי מחייב להסתכל על האחרים לא שלמים. גם אם יראו דברים טובים אצל האחר, יתכן בהחלט שיודו בכך, אבל זה לא מספיק בשביל להכיר באמת שלהם

חיים אנו במסגרות שבכל מקום המנהגים אחרים וה'אמת' היא אחרת ושונה. ה'אור' אצל זה' הוא ה'חושך' אצל האחר. לפני הרבה שנים זה היה בין חסידים למתנגדים, אבל במשך השנים זה חדר בתוך העולם החסידי, והליטאים בתוך ובין הישיבות והקבוצות והיום המפלגות, שמחים לשמוע על כשלונם של האחרים, כאשר מכים בויזניץ במקומות מסויימים אחרים שמחים. ככה גם כשזה קורה בגור בבעלזא בעבר הלא כל כך רחוק ובמקומות אחרים

הנה עברנו עכשיו מחלוקת בפונוביז', כולם המתינו לפסקו של הבורר, המחבלים התפללו לחורבנם של השונאים, והשונאים התפללו לחורבנם של המחבלים, וככה קורה עתה בויזניץ, החסידים מ'שיכון' מתפללים לחורבנם של המנדליסטים, וכן להיפך, ואותו דבר בגור, מתפללים לחורבנם של הפורשים מהם, גוזלים מהם את ילדיהם ועושים כל מה שרק יכולים להרוס אותם, וככה אצל הפורשים הם נהנים כשהם שומעים על הפשלות של הנדלניסטים מגור

הליטאים מתפללים לחורבנה של חב"ד, זה לא הולך להם, וכשהם רואים את תמונת השלוחים הענקית שגודלת מדי שנה עבורם זה יום אבל, מספיק גפרור בשביל להצית אלימות ברחוב החרדי, ומה שקרה בימים האחרונים בויזניץ יוכיח. כאשר יושבים אלו לצד אלו בחתונה, מספיקים כמה מילים בשביל שילך מכות

בעיית האלימות החרדית היא שיטת החינוך שהוא רקוב מבפנים. בכל מקום משוכנעים כי החינוך שלהם הוא הכי טוב, ולא קולטים כי הם יוצרים יצורים אלימים, וההוכחה הכי גדולה, כאשר פורצת מחלוקת על נדל"ן או על שם החסידות, או בכל ענין אחר, האלימות קופצת גם במקומות שלכאורה אסור שזה יקרה. בבית הקברות מצאנו איך שבעלזא מכים את מכנובקה ונגידיהם, ובסאטמאר תראו מה קורה אם חלילה הגיעו באותו זמן האהרוני והזאלוני ה' ישמור ויציל. השבוע משה גבאי (פרידמאן) בא לבית הקברות במונרו והייתם צריכים לראות מה שהלך שם

אחת הנקודות הכי קשות שקשה לדבר עליהם ולשמוע אותם, הוא התחרות, הרבי או הראש ישיבה של מי הוא סגנו של אלוקים וקודם לאחרים, קשה להודות בכך, אבל כאשר תשמעו חסיד מדבר על גדלות רבו הוא מעל כל האחרים ואין מי שמעליו. החינוך החרדי הוא מעוות, תפקיד הרבי והראש ישיבה הוא מנהיג ומחנך, ואינו סגנו של אלוקים הוא מעולם לא קיבל תפקיד כזה. בעשרות השנים האחרונות לא מתביישים להצהיר כי הרבי ואלוקים הולך יחד, כך הייתה הכרזה בגור, וככה בויזניץ ובעוד מקומות, הרבי אצלם 'קדוש' למרות שהוא מושחת במידות ובמעשים. גם מי שאינו מושחת, אם הוא לא זועק על חסידיו לא להאמין בו אלא ישירות בהקב''ה הוא מושחת לא פחות מן המושחתים האחרים. החדרנו אמונה שגוררת עימה שחיתות ובעיקר אלימות

גדולי ישראל בקטוביץ בשנת תרע"ב קיוו לעצור את המחלוקת על ידי קבלה כי 'נהרא נהרא ופשטי'' שפירושו שכל אחד ילך בדרכו ויכבד את האחר למרות שהוא שונה ממנו. בעבר חסידויות היו להם דרכים משלהם עבדו על עניינים מסויימים, והרבי'ס לא ראו עצמם גדולים מן האחרים, ההיפך הם שלחו חסידים לשהות אצל האחרים ולשמוע מתורתם. היום אם חסיד של אדמו''ר יבקר אצל אחר והרבי יידע, הוא יבזה אותו ישלח לו 'שום' לעיני כל החסידים - והיה לעולמים למי שיודע - בונים חסידים שהפנימיות שלהם תהיה ביטולו של האחר ואמונה ברבי שלך ורק בו

אם כל זה לא היה קשור לאלימות, טוב שחסיד קשור לרבו ונמצא במסגרת. גם אם לא כולם צריכים את זה, אבל ישנם שזקוקים לזה בשביל להבטיח את עתידם הרוחני. ודווקא כאן נוצרת הבעיה, מפני שלא מצאנו את המבדיל ובעיקר המרחק מן האמונה ברבי לאמונה בה' אחד, וכי הרבי שלך הוא אפס אפסים כשחושבים על המרחק שבינו לבין הקב"ה. ככל שמאמינים שהוא קרוב מאוד, לא צריך הרבה בשביל להאמין כי הוא משנה למלך כפי שהכריז הרב שכטר מירושלים על הרבי מברסלב בשיחתו בפורים כי הרבי שלו הוא המשנה של הקב"ה

כל עוד לא נשנה את דרך החינוך וההתקשרות לרבי'ס, לבנות מחיצות ומסלולים רחוקים מהם להקב"ה, האלימות תימשך, מפני שלא יתכן שלא יקבלו את דעתו ומעשיו של סגנו של הקב"ה. רק כאשר יבינו כי הרבי שלך הוא אדם גדול מבחינת ערכו בעולם הזה, וכי אתה בעצמך יכול להיות קרוב יותר להקב"ה ממנו, אם תאמין בה' אחד ורק הוא ואין בלתו, תוכל לקבל דרכים אחרות, תקלוט שהקב"ה מראש בנה את עם ישראל 12 שבטים לדעת שלכל אחד דרך משלו ותפקיד אחר ואין זה סותר, וכי כולם שווים בפני הקב"ה, ואף אחד מנשיאי השבטים הוא סגנו של אלוקים. לשם כך היה אז משה רבנו שלו היה תפקיד מיוחד ושליחות מיוחדת ויחידה, ומאז לא קם כמותו, והרבי'ס אינם משה רבנו גם אם חסידים שוטים זועקים שהרבי הוא האלוקים ובמצב יותר טוב רק סגנו

כאשר עוסקים באלימות חרדית אסור לשכוח, כי אחד הדברים הכי שנואים אצל הקב"ה היא הצביעות, מי שטוען נגד אלימות במקומות מסוימים ולא בכל אלימות הוא צבוע, וכל עוד שלא נפסיק עם הצביעות הזאת, האלימות החרדית תימשך לא יהיה לה סוף

חיים שאולזון