לקראת גוג ומגוג בגור, אני חושב על שני אנשים:
סול ורדיגר ואלי בלימן.
שני מיליארדרים אגדיים שהיו יכולים להישאר אגדות היסטוריות.
הם היו יכולים להיות גיבורי עלילות, כוכבי אגדות, מטרות צמר גפן של רצנזיות לא ארסיות.
הם יכלו להיות ברשימה של תמר׳ל האגדית, של משפחות קמינר ופריבס מורשא, או אייזנר מלודז׳, של האחים חנצ׳ינסקי, יענקל רוזנקרנץ ובני פישהוף.
לשניהם יש את כל הנתונים, הרבה מעבר לכסף (לחמוש_הלוזר, למשפחת הכט ולמוישה אקשטיין - אין!), אבל ברגע האמת, בשנת תש״פ, הם חשבו שהם מהמרים על הסוס המנצח, היה נראה להם שהפרישה מגור היא שחזור של מרד הקצינים בארדואן בשנת 2016.
והם נכשלו בהימור בענק!
הגר״ש אלתר כיום הוא דמות מיתית במגזר החסידי בארץ ובעולם. היא כנראה בין עשרת הדמויות החרדיות-תורניות הכי מוכרים מחוץ לעולם החרדי.
וגור?
גור מאבדת בקצב מסחרר את מעמדה בחברה החרדית ובציבור החסידי.
גור נערכת, וכולם רואים זאת בעיניים, להתפוררות לרסיסים.
גור תתפצל לארבע כמעט בוודאות, ואם האבא לא יפצל אותם באופן יזום בצוואתו, הנסורת תהיה גדולה מחומר הגלם.
בעוד שבשבעה על זיידאלע מסיגעט, נחשפנו איך נלחמים משפחות אצולה.
נזכרנו איך היה זה בשנת תשס״ו, והרשלי נפטר. בפטירתו עזבו על החצר בהושע כל האגדות שהסתובבו שם, מאיצ׳ה מאיר מורגנשטרן ועד הרבי מבישטנא. החצר המתרוקנת עמדה על כמה חסידי נדבורנא מדוד חזן וכמה הונגריי השכונה שסאטמר ברחוב יואל היה להם המוני מידי.
ה״פרנסה-טיש״ בסוכות, שעד ממש לאחרונה היתה אירוע של 10 שעות תוססות, עם ביקורים של רוב אדמורי נדבורנא וקרעטשניף בארץ - הפכה לנקודת ביקור בדרך לשמחות בית השואבות של קרלין וה״תולדות״.
על שאריות עצמות הערינג האלו - החליטו להכתיר את זיידאלע באמריקה, ודחקו את ניסאלע שהוכתר בארץ להיות רבי בלי גבירים, והשאול נפתח בין האחים.
כשזיידאלע עלה לארץ, השאול כבר לא הספיק להכיל את האש המתלקחת.
לוויתו של זיידאלע השבוע התעכבה שוב ושוב, משום שניסאלע רכש את חלקות הקבורה במערת קרעטשניף ונדרשו מאמצי תיווך אדמוריים בין האח המת לאח אחי, כאילו ונכתב ״בית״ חדש נוסף לשיר ״ליבי ובשרי ירננו לקל חי״…
כשהלוויה יצאה סוף סוף, במהלך ההספדים הציבור צעק ״מזל טוב״ בעת הכרזת ה״ממשיך״, כאילו אין מת מוטל לפניהם ואין דב אייכלר שקורע את הטוויטר לשמור על כבודו.
מלחמת אצילים. אין ספק.
ואיך תראה מלחמת הכפריים בגור? שה׳ ישמור.
הציבור החסידי יביט בפטירת הרבי מגור כמו בחשיפת קלעים, מאחריו יעמדו שחקנים לא מיומנים, לבושים בתחפושות לא מקצועיות וידברו בקול צורמני דיאלוגים עלגים.
ענן של צרימת אוזניים יעלה מן הבמה, והציבור החסידי כולו ישפיל עיניים, יסתכל זה לזה במבוכה, ויגיד לעצמו:
אויש. אפילו להנות מחורבנה של החסידות הדורסנית הזו הם לא נותנים לנו…
ואז!
סול ורדיגר ואלי בלימן - יבינו סופית:
הם צריכים לבחור:
לאיזה רסיס חסר חשיבות הם מצטרפים? על בושות של איזה קוזק הם יאלצו לחפות? קלסטרונו של איזה רבי חסר חשיבות יהיה תלוי על סלון ביתם ובמשרדם וכל מי שיבוא אליהם לביזנס או לצדקה, יגנוב מבטים ויעשה ״לא נעים״, והם ירגישו כמו גביר עם יבלת בקצה האף: אי אפשר להתעלם אבל לא נעים להסתכל, וכולם מבינים מי תופס את תשומת הלב.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.