אצל השמאל והסאטמארים נמצא דמיון מעניין, הם שמחים כאשר נהרגים או מתים מי שאינם נמנים עליהם. בסאטמאר כאשר שומעים חדשות לא שמחות השאלה הראשונה שהם שואלים על מי הם נמנים. וכאשר שומעים כי אינם סאטמארים הם אומרים 'אבי נישט ביי אידן' ויכולים לחיות עם זה, זה לא מזיז להם. אותו דבר אצל השמאל, ומביא אני לכם כאן ציוץ של שמאלן שמעיד, שכאשר הוא שמע שחיילים נפלו היה לו קשה הוא חשש שמא הם שמאלנים. אבל כששמע כי מדובר ב'נצח יהודה' היכן שאין כל חשש שיהיה שם שמאלן, הוא חש הקלה
לפני כמה ימם ציין חסיד גור שמאלני ציוץ מחריד הוא שמח שנהרגו חמשה חרדים ימניים, הוא נעצר וככל הנראה יעמוד לדין, הוא כתב את מה שכל שמאלן חושב, כשהוא שומע כי נהרגו ימניים ועוד חרדים, זה עושה להם את היום הם מלאי שמחה, יהיו פחות בוחרים ימניים, זה רווח נקי בשבילם
פעם - עוד לפני סאטמאר - היינו עם יהודי. כאשר יהודי נפגע כאבנו כולנו. מאז שקמו שמאלנים וסאטמארים אין עוד יהדות יש מפלגתיות, אם אתה נמנה על המחנה שלי כואב לי עליך, אם אתה נמנה על מפלגה אחרת זה לא מזיז וישנם מי ששמחים שזה קורה
בתקופת מלחמת חסידים מתנגדים היו כאלו כששמעו שחסיד נפטר הם רקדו ששו ושמחו. גם היום אני מסופק אם מתנגד אמיתי כואב את מותו של מי שאינו מתנגד, ולא אתפלא אם אשמע שעוד יש כאלו. ישנם מתנגדים שעדיין עסוקים עם החרם על החסידים אלו כאשר שמועים כי חסיד מת הם כנראה שמחים. למזלם הרע החסידים מתרבים, המתנגדים דאז קיוו שכולם ימותו במיוחד אחרי החרם שלהם, אבל לא רק שלא מתו הם התרבו במספרים כאלו ודווקא המתנגדים התבוללו בהשכלה ונפלו נותרו מהם מעט מאוד שומרי מצוות, ולולא החסידים שילדיהם מילאו את הישיבות הליטאיות לא היה נשאר כמעט זכר מהם
חיים שאולזון
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.