להיפרד מגור - לומר לאלימות שלום ולא להתראות

 לייבלה ויינברג

להיפרד מגור

האלימות המוטרפת וחסרת המעצורים של גור היא בס"ה עוד חוליה בשרשרת הפראית של ימי שלטון העסקנים בהנהגה הנוכחית של גור, שטעימות ממנה קיבלנו בימי חולשת הלב שמחה, כשקבוצת קומנדו אלימה התפרצה לביהכנ"ס של פרוש הסבא והכתה אותו עד זוב דם, עד שהרב שך שבא לבקרו בביה"ח הטביע נשיקה על מצחו.

בימים האדומים של בחירות תשמ"ט שוב הראו כנופיות גור את נחת זרועם.

אחרי שהמיטו על העם החרדי את אסון חוק הגיוס כשטירפדו באלימות, הפעם מילולית, את חוק ליברמן, שהיום נתפס כחלום מתוק, יצאו כנופיות גור לסדרת קרבות בנוסח הג'ונגל נגד ראש הישיבה הנערץ של גור ובנו של האדמו"ר הפני מנחם שאתמול היה היורצייט שלו.

בחודשים האחרונים שוב הפציעו בסדרה פראית של איומים בהעלאת השמאל לשלטון, ואתמול עלו לשיא מטורף חדש של אלימות מרושעת וחסרת מעצורים, כשחטפו את תינוקו של פרוש ג'וניור, מעשה נורא וסוג של "גונב איש", והיכו אותו עצמו.

די בכך שבימי ה'פני מנחם' דברים כאלה לא היו כדי להבין  מי היא שכבת העסקנים שמלבה את האלימות ומשסה את פראי האדם.

מסקנה בלתי נמנעת: על הציבור החרדי כולו לקבל החלטה להתנתק פוליטית, ציבורית ומעשית מעסקונת גור, גם אם המחיר יהיה אובדן 0.6-0.7 מנדטים.

הנזק שהחבורה הכוחנית גורמת לציבור החרדי כולו, רב עשרת מונים מאובדן שני שליש מנדט, שהוא מחיר נמוך בדרך להחזרת השפיות והשתחררות מעולה של קבוצה אלימה שמשתמשת בציבור החרדי ככלי לקידום האינטרסים הכוחניים והכלכליים שלה, ועד עתה לא ראתה ממטר והצליחה לכופף את כולנו כדי להשיגם בכל מחיר.

גם מחיר של אלימות פראית.

שילכו לדרכם ויניחו לכולנו.