איפה אתם כשצריך אתכם,
איפה המכון הישראלי לדמוקרטיה
איפה פרופ׳ קרמניצר
איפה סוזי נבות
איפה אסא כשר
איפה השופטים
איפה שומרי הסף
איפה היועצת המשפטית לממשלה
איפה האקדמיה
איפה חתני פרס ישראל
איפה כלות פרס נובל
איפה הן כל אלה עם הקוקו והסרפן
איפה כלבי השמירה של הדמוקרטיה, איפה העיתונות החופשית.
איפה הם כולם
לאן נעלמו כולם
איך נאלמו כולם
איפה הם האנשים כולם
איך לא נמצא איש אחד שיזעק את זעקת השבר.
איפה הנס ברינקר הילד הקטן
שהציל את העיר משטפון נורא כשתקע את הזרת הקטנה שלו בחור הקטן שבסכר,
איך לא נמצא אצלנו לא מבוגר אחראי ולא ילד קטן עם זרת קטנה שצעק המלך הוא ערום.
וכמו בשיר המכולת יושב לו הנס הקטן עצוב ומיותם והדמעות זולגות מעיניו ללא הפסק כשהעיר נשטפה ונהרסה ונחרבה וכך גם אבדה הדמוקרטיה היחידה במזרח התיכון, אבדה לבלי שוב ונרמסה תחת המגפיים ״התרבותיים״ של מיעוט קלגסי אלים ודורסני שמקפיד לשמוע את הסימפוניה התשיעית של בטהובן לפני שהוא דורס במגף מסומר את זכויות הרוב.
איך נגמרו האנשים כולם
לאן נעלמה הבושה
איך הפכנו לסדום.
וַיְהִי בִּימֵי שְׁפֹט הַשֹּׁפְטִים וַיְהִי רָעָב בָּאָרֶץ..( ספר רות פרק א)
והימים הם ימים שהציבור שופט את השופטים ..,
בשתיקתם של כל אלה ציוו את מותה של הדמוקרטיה.
ויהי רעב בארץ..
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.