אמש בהעלותי על יצועי נזכרתי בדברים שכתבתי במאמר ונזדעזעתי מעצמי ואין לי מושג איך קרה לי המכשול הזה ואני מבקש לתקנו.
ועוד
חטא נוסף על פשע, שהייתי עצל לקום ממיטתי ולעשות מעשה ולרדת מיד לחדר
הספרים ולהקליד את מה שאני כותב כעת, בתחילה השיאני יצרי לתקן זאת במאמר של
שבוע הבא, אך הבוקר שקלתי את הדבר במאזנים וחשבתי, וכי שבוע שלם אשאיר כך
הדבר ולא אקדש שמו יתברך ברבים? וכי מי שאכל שום לא ישטוף פיו ויעשה את
המוטל עליו מיד? אז טוב מאוחר מלא כלום.
ובכך
עויתי: לא כך מתחילים מאמר על 10 שנות גליונות ומאמרים משובבי לב, מי אתה
בלון נפוח להתהדר במה שקיבלת מתנה נטו וה' בחר בך להיות צינור לכל הטוב
השופע הזה שהכל מתנת חינם.
אז כעת אני מנסה לתקן במקצת ואני שב בתשובה שלימה על כך וכך היה צריך להיות השורה הראשונה של המאמר:
אודה
ה' מאוד בכל לבב ובתוך רבים אהללנו, אין די מילים בפי להודות לבוראנו
יוצרנו על כל הטוב והשפע שהשפיע עלי בכלל ועל של עתה בפרט, על שזיכני לשמש
צינור לחדש בתורתו הקדושה, דברים נפלאים וחישובים משובבי לב ובנוסף לכתוב
מאמר קולח שרבים נהנים ממנו.
לית לי מגרמי כלום
וכל מה שיש לי אינו שלי כי אם משלו יתברך והכל שלו ועל כל זה אני מודה לו
ללא הרף, נותן הודאה על העבר ומבקש ומתחנן על העתיד, כה יתן ה' וכה יוסיף
שנזכה עוד שנים רבות וארוכות להודות לו על כל הטוב ולזכור תמיד ללא הפסק כי
הכל מאתו וכל השפע הוא ממנו יתברך ואין עוד מלבדו.
שבת שלום ומבורך
ישראל אהרן קלצקין
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.