ההלויה שהציבה את גדולי התורה בתסבוכת

השאלה מהיכן להתחיל מאלו שהיו שם או מאלו שלא היו, והם יותר מתשעים אחוז מאלו שאם מדובר היה במנהיג מקובל על העולם הליטאי היו רואים אותם שם, הלך לעולמו אדם שהיה בסבך של מחלוקות במשך של לפחות כחמישים שנה משנות חייו, ועם גדולי העולם הליטאי, הוא דרך על כל מי שהאמין כי יהיו בדרכו, בנה עולם חדש בישיבות, קיווה לתפוס את ההנהגה, עד כדי שפרסם פעם רשימה של מי שיהיו גדולי תורה מנהיגי הדורות על פי הסדר שקבע להם, ולאכזבתו הגדולה כל מי שהוא האמין שהם יהיו הגדולים בעתיד לא היו, דוקא אלו שלחם בהם הם אלו שתפסו את ההנהגה

אפתח במי שכן היו ונתחיל בקל מאוד הרב ברגמן שלאחר פטירת חמיו הרב שך הלך עימם נגד גדולי מנהיגי הליטאים, הוא קיווה כי המחבלים יכתירו אותו למנהיגם והתאכזב, וכאשר קלט כי אם הוא רוצה לזכות להנהגה עליו לעשות סיבוב של מאה ושמנים מעלות כבר היה מאוחר מדי, ההנהגה עברה לאחרים ולא עוד בפונוביז', הוא האמין כי תמיד זה יהיה בסביבות המחבלים לא קלט כי דווקא אלו שתמך בהם הם אשר גרמו שההנהגה התרחקה ממנו

הפלא הגדול היה לראות בהלוויה את ראשי ישיבת סלבודקא מרן הגר"ד לנדו ומרן הגרמ"ה הירש מי שלכאורה היו האחרונים ברשימה לראות שם. אז כאן נציין כמה דברים מדוע החליטו לבא, ראשית דווקא מפני שהציבור הזה לחם בהם וירד לחייהם, ביקשו למחוק את סלבודקא מן המפה הישיבתית, הם באו והוציאו את העיניים לאלו שלא האמינו כי הם יהיו גדולי הדור

אבל יש כאן עוד משהו ועמוק בהרבה וכאן נשוב להיסטוריה איך פרצה המחלוקת הגדולה של פונוביז' וסלבודקא. היה זה בעת שהרב שך לחם בחסידים, לאחר הבחירות לכנסת התכוננו לבחירות לעיריות, והרב שך ביקש להמשיך במאבק הזה. הגר"ד לנדו ראש ישיבת סלבודקא לא אהב זאת הוא סבר שצריך ללכת לבחירות יחד ולמנוע מחלוקת, הוא ראה כיצד המחלוקת חודרת לעולם הישיבות, במקום לשבת וללמוד עוסקים בפוליטיקה, הוא כתב מכתב להרב שמואל דויטש - אחיו הגדול של אשר - הם היו אז בידידות גדולה, שם הוא מסביר לו מדוע הדרך הזו לא טובה. אותו שמואל דויטש העביר את המכתב לר' שמואל אויערבך שהכריז מלחמה על הרב לנדו, הסיתו את הרב שך בשל המכתב הזה, ופרצה מלחמה ממש וזאת רק מפני שהגר"ד לנדו הביע את דעתו להרגיע את המחלוקת הפנימית ולא ללבות אותה, ומאז מי שהיו ידידים בעבר הפכו לשונאים ממש עד כדי שירדו לחייו של הרב לנדו בצורה שאי אפשר לתאר

מי שאז לא אהב את המלחמה בהגר"ד לנדו היה אשר דויטש, הוא אמנם החזיק כדעת אחיו שצריך להלחם בהרב לנדו אבל חשש מפילוג בתוככי הישיבות, ועשה הכל להחזיק את הקשר עם ראש ישיבת סלבודקא, מתוך חשש שאלו יצטרפו להרב שטיינמן ועוד אחרים שאותם ביקשו הדויטשים יחד עם ר' שמואל אויערבך להרחיק מההנהגה. הקשר היה לא ארוך, ובכל זאת בשל אותה תקופה שר' אשר דויטש מנע ירידה לחייהם של ראשי ישיבת סלבודקא בשל הכרת הטוב הם באו להלוויה

ומי שלא ראו בהלווייה שזה חייב היה לפקוח עיני עוורים להבין עד להיכן הגיעה המחלוקת הזו, הוא מרן הגרב"ד פוברסקי שליט"א. למי שלא יודע, משפחת פוברסקי סבלה סבל שאי אפשר לתאר בפונוביז'. הרב שך בעזרת שמואליק מרקוביץ והאחים דויטש לחמו במרן ראש הישיבה הגאון רבי דוד פוברסקי זצ"ל עד כדי שבשמחת תורה הוציאו את הסטנדרים והכסאות מחוץ לישיבה והשאירו את ר' דוד פוברסקי לבדו, וכאשר התלמידים שביקשו להתחנף להרב שך נכנסו לישיבה פגעו  פיזית בר' דוד ירדו לחייו והוא צעק לעברם 'מחבלים' שם נוצר השם 'מחבלים', הישיבה התפלגה בין משפחות כהנמן ופוברסקי מן העבר הזה ומרקוביץ ודויטש מן העבר האחר, כאשר מרן הגר"ג אדלשטיין ניצב לצד כהנמן ופוברסקי, ומסכת הטרור בישיבה היא מן המפורסמות, כל אלו נכתבו כרכים על גבי כרכים, ואלו כמובן לא דרכו בהלוויה, ולא רק מפני שלא היו באים, אולי דווקא מפני שהוא רדף אותם היו באים להראות שהם מתנהגים אחרת מהם. הענין כי מדובר היה בסכנת נפשות. שימו לב מה עשו המחבלים ליוסי כהנמן הבן של ר' אליעזר יום למחרת ההלויה בפונוביז'

בעיית משפחת דויטש האחים שמואל ואשר היה האלימות, הם לא רק ניהלו מלחמת הסברה בכל צורה אפשרית נגד מי שלא נכנע לתכתיבהם, הם פעלו באלימות קשה ובכל תחום, ואין זה פלא מדוע רבנים וגדולי תורה שבדרך כלל הולכים להלויות כאלו לא דרכו שם

לגיטימי להאמין בכל 'שיטה' 'השקפה' 'אידיאה', אבל אסור לפעול באלימות. בעיית המחבלים ובראשם משפחת דויטש שהאבא שלהם היה מזכיר הישיבה, היא האלימות שלהם, הם ירדו לחיי כל כך הרבה  אנשים, גרמו להם נזקים בהיקף שקשה לתאר, ואין זה פלא שהדברים התבטאו בהלוויית ר' אשר דויטש

חיים שאולזון