רשעות ואכזריות ואפס חרדיות!!!!

מאז יומי הראשון חינכו אותי שאנו החרדים מהווים סמל לעם ישראל, ההתנהגות שלנו שונה משל האחרים הכוונה למזרחיסטים ולחילונים, וגם אם לעיתים קשה, אנחנו ההוכחה כי הכל אפשרי, במיוחד כאשר עוסקים במידות רעות ובבין אדם לחבירו, חובתנו להוכיח שזה אפשרי להתעלות גם כאשר זה נראה כי אי אפשר, וככל שאנו מוכיחים כי אנו מעל, ועשינו מעל לצפוי אצל אחרים, לא רק שקידשנו שם שמים, העלינו את עמנו וסביבתנו במאות מדרגות מעל

סכסוכי זוגות אינו דבר חדש, זה היה מאז ברא הקב"ה אדם על הארץ, אדם שלומד את מציאות החיים יודע כי הכל צפוי, וכי תפקידו להוכיח כי למרות הכל הוא מעל ויעשה את מה שצריך לעשות למרות שיהיו מי שיטענו כי הוא צודק וכי הצד האחר הוא העושה את העוול. עוד למדנו, כאשר זוגות שהשלום בית ביניהם עלה על שרטון, הם מגיעים לדין תורה, ועוד בטרם הם יפתחו את הפה אתה כבר יודע כי צד זה יאמר על הצד האחר את הכי גרוע, זה טבע האדם ואנו לא נשנה אותו

ובכל זאת, כאשר מחלוקת פורצת - וכמעט בכל יום במקום אחר - האם אין לדבר סוף, או שמגיע רגע מסויים שצריך לעשות חושבים ואף לעשות כמה צעדים לאחור והכוונה כאן לכל צד. בכל מחלוקת כזו, כל צד משוכנע שהוא הצדיק והשני הרשע, ולא נשכנע זה את זה, וכאשר הכוח בידי צד, ייצר הנקמה הוא גדול וחזק, וישנם גם מי שמנצלים את המצב לא רק לנקמה גם לדברים אחרים ביניהם סחיטת הצד האחר, והשאלה היא האם מותר לנו להתנהג כמו כל הגויים, או ברגע של אמת עלינו לומר עד כאן, יושבים לצד שולחן ומתפשרים ולא טוענים כולה שלי. כל מי שנושא ראש על הכתפיים יאמר בהגיון כי גם למחלוקת יש סוף, ואין טעם למשוך את כל החיים במחלוקת שאחרים אולי נהנים ממנו, הזוגות בפרשה הזו הם הקרבנות

סכסוכים מן הסוג הזה טבעם שהם יוצאים לרחוב במיוחד כאשר קשורים בענין כמה משפחות, ובכל זאת ההיקף מצומצם יותר. כאשר מרחיקים עד להיתר מאה רבנים זה עולה כמה רמות והדברים מקבלים תנופה אדירה, ובימים אלה מתמודדים אנו עם פרשה שהחלה לפני עשר שנים, התפתחה, עד שהבעל המעגן קיבל 'היתר מאה רבנים', ומכאן כולם יש להם דעה בנושא, זה סבור שצד זה צודק והאחר הצד האחר, ושימו לב, החברים של צד זה עם זה, והחברים של הצד האחר עם צד זה, ובמקרה שלנו הייתה תקופה שהתומכים באשה היו מצד הזאלונים הסאטמארים והתומכים בצד הגבר היו מצד האהרונים הסאטמארים, זה הפך להיות מלחמת קהילות, דבר המעיד כי אין עוד אמת וצדק במאבק, אלא כל צד מבקש לראות את הצד השני מתקפל ומוכה

מה שקרה, כמה רבנים פקחו עיניים וקלטו כי רימו אותם. גם אם יש מי שעדיין סבורים כי הנימוקים ל'היתר מאה רבנים' היה צודק, מתברר כי המעגן אין לו כל עניין בלהגיע להסדר, הוא רוצה להוציא מיליונים מהצד האחר ולהמשיך לעגן את אשתו ועד סוף ימיה, ובנימוק של נקמה (ראה פוסט אחר בעניין). מה שמדהים, כי אלו שמצדיקים את הנקמה כלל לא מעלים על הדעת שלא ככל הגויים החרדים, וכי אנו חייבים להוכיח כי אנו באמת מה שאנו אומרים כי אנו, ובמצב כזה למרות הכל, מגיע הרגע שעושים סוף לענין

אסור לשכוח, הצד של האשה הניח מיליונים במזומן שהיה בידי רבנים ואף הביאו לבית הדין שאמור היה לעשות את הגט, ולמרות שסכום עתק במזומנים היה על השולחן, קפץ מי שתבע עוד מיליונים עבורו ועבור כל מי שטיפלו וסייעו למאבק במשך השנים, וככה שוב הענין התפוצץ. לפני שבאו לבית הדין היה סיכום על הסכום שצריכים להביא והסכום היה, ובכל זאת לא הסכימו לתת גט

נתעלם לרגע מן הפרטים, מפני שבנושא הנידון זה לא משנה. האם אלו הם פני החרדים, האם אנו כגרועים שבאומות? האם איננו מבינים כי במצב כזה ובחילול ה' שאין דומה לו, ולאחר נאומים מכמה רבנים, אין טעם יותר ואסור להמשיך במחלוקת לפחות כלפי חוץ, חותמים על שטרות להתייצב לדין תורה ונותנים בינתיים את הגט. מושיבים קבוצת רבנים שתחליט לא מי הצודק אלא מה עושים עתה עד לדין תורה בענין. ברגע שמוסרים את הגט הוכחנו כי אנו מעל לגויים אנו שונים מהם, ומהווים דוגמא לעולם. אבל מתברר מתוך מה שאני לומד בפרשה הזו, כל מי שמוכיח כי הוא מסוגל ויכול להיות רשע ואכזר יותר הוא זה שגאה בצד שלו ועושה הכל שלא יגיעו לסיום הפרשה, ומוכיחים שוב ושוב כי אנו החרדים יודעים להטיף לאחרים על שבירת המידות על וויתורים ועל התנהגות למופת, אבל כאשר אנו יכולים לסחוט אדם רק מפני שהוא עשיר, הכל זז הצידה, מרבים בחילול ה' וממשיכים להוכיח כי אנו נקמנים ואכזרים, ואיננו שונים מן הגויים

אוי לנו לאן הגענו, כאשר רבנים יפתחו את הפה בעניינים כאלו, נציג להם את המציאות, כי למרות שכבר עברו עשר שנים מן המחלוקת לא עושים כלום לסיים אותה. הרבי מקרית יואל עשה את שלו נאם ואמר דברים ברורים, אבל על דבר אחד ועיקרי הוא לא דיבר על שבירת המידות רעות, וכי למרות שצד זה או אחר חושב שהוא צודק, חייבים לעשות סוף לזה לא רק מפני שיש כאן סכנת חרם כי אסור להיות נשואים לשתי נשים בו זמנית, אלא השחתת המידות של הצדדים שזה גרוע הרבה יותר

מצד אחד אומרים לנו כי האברך המעגן הוא אדם כל כך עדין, ומצד שני האכזריות שלו היא כל כך קשה עד כדי סדיזם ממש, מתברר שוב כי בעולם החרדי הכל חיצוניות, ברגע של אמת הפנים האמיתיות מתגלות

חיים שאולזון