דפים

יום רביעי, 30 באוקטובר 2024

העיסוק בפרשת "הגיוס" אינו אסטרטגי אלא טאקטי

 

מאת פישל קדוש

העיסוק בפרשת "הגיוס" אינו אסטרטגי (שהרי אף אחד אינו מתכוון לגופו של עניין ואיש אינו מאמין בגיוס), אלא טאקטי – והוא לגמרי כלי פוליטי בקרב בין הימין לשמאל, שמנסה בעזרתו לנצל את מצוקת הציבור הדתי לאומי שמקיז נהרות דם.
מצב דברים זה מחייב את הפוליטיקה החרדית להגיב בהתאם: לא להשיב אסטרטגית, ב"עקרונות" וכו' – כי אלה אינם על הפרק, אלא בכלים טאקטיים של תגובה מדוייקת, שתתקבל על לב הדתיים לאומיים, שהם זירת הקרב.
האמירה המרכזית שתופסת: אנחנו רוצים להגביר את הגיוס (והוא אכן הוגבר עד שהפוליטיקאים שלחו ידיים ארוכות), אבל זקוקים לערובות ברות קיימא ובלתי הפיכות שהגיוס לא ינוצל להפיכת החרדים ללא חרדים וגם ללא דתיים. 
תשובה אמיתית, וגם מפוייסת, אמפתית ומתכתבת מדוייק עם כאבו של הציבור הדתי לאומי, על שעשרות אחוזים מבין המתגייסים כדתיים חוזרים כדתל"שים, והשקעה אדירה בחינוך יורדת לטמיון תוך מכאוב אישי למשפחות. 
לצערנו לא יקרה, כי אותם גורמים -אפלים, אך בעלי השפעה- שעושים שימוש -ציני- בגיוס, לא רוצים את החרדים בצבא כשהם נשארים חרדים (כי אז הצבא יהפוך למנוף שיבה אל היהדות כפי שראינו בכינוסים הגדודיים ההמוניים בפתח עזה), אלא מכוונים להמשיך להשתמש בצבא ככלי להצלת ההגמוניה השמאלנית האנטי דתית, מה שבעבר נקרא "כור ההיתוך", כשבוגרי החינוך הדתי משמשים חלקי חילוף לשמאל ששורותיו מתדלדלות, וגלגלי השיניים של השרות הצבאי (תחת פקודה) טוחנות הדק היטב את חרדיותם ודתיותם של החיילים.  
במקום להשמיע דברים מתריסים ופוצעים, אפשר להתלכד סביב אמירה זו שתוציא את הרוח ממפרשי התעמולה השמאלנית.    
על כך נאמר: "כשם שמצווה על אדם לומר דבר הנשמע, כך מצווה על אדם שלא לומר דבר שאינו נשמע".

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה

שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.