לפני כחמש שנים התקיים בכנסת כנס של 'השדולה החילונית' על 'ההדתה בצה״ל'.
הנושא היה נראה לי מעניין אז החלטתי להגיע ולהקשיב.
נכחו שם ארגוני שמאל רדיקלי, ביניהם: 'הפורום החילוני', 'שדולת הנשים', 'המרכז הרפורמי לדת ומדינה', 'התנועה הקונסרבטיבית' ושאר ארגוני 'הקרן לישראל החדשה'. וכמובן, סגנית היוהל״ם שסיפרה לכולם על שיתוף הפעולה בינה לבין שדולת הנשים וכבדיחה ציינה שהיא צריכה לקבל חצי משכורת מהם. מיותר לציין שנוכחותי הייתה חריגה מאוד בין המשתתפים.
המושג 'הדתה בצה״ל' לא מכוון ל'כפייה דתית', אלא ל'נוכחות של דתיים בצה״ל'. בכנס הזה כולם דיברו על כך שהנוכחות המוגברת של דתיים בצה״ל תביא להדרת נשים ולכן צריך לערבב נשים וגברים יחד ולכפות זאת על הדתיים, אחרת תהיה הדרת נשים ולא תהיה מח״טית קרבית ולא אלופה בפורום מטכ״ל.
אחרי שעתיים של דיון הגיע שלב התייחסויות הנוכחים. רק לאחר שציינתי בפני עוזר יו״ר השדולה, חה״כ עמר בר לב, שאני רב צבאי במילואים קיבלתי את רשות הדיבור כראשון המתייחסים.
ציינתי בפניהם שבאתי להציל אותם מהמונולוג רב-המשתתפים ועכשיו הם ישמעו דעה שונה.
אמרתי שאני מסכים עם נציגת המרכז הרפורמי שצה״ל צריך להחליט - או לוחמות או לוחמים חרדים, כי אי אפשר לערבב את שניהם יחד (גם לדתיים אסור, אבל זה כבר סיפור אחר). באותו רגע חה״כ תמר זנדברג התעצבנה, לקחה את המיקרופון ואמרה ״אנחנו נגייס חרדים ונשים ביחד״.
אמרתי לה ״את רוצה לעשות להם חינוך מחדש״, והיא חזרה על דבריה.
עד כאן הסיפור.
א. לתפיסת עולמי הדתית, ראוי שהחרדים יתגייסו לצה״ל ויהיו שותפים לעול המצווה החשובה הזו. שום מגזר לא פטור משירות (את שקדני התורה לדעתי יש לפטור משום שהרוח גם בונה את העם והמדינה). אלו דברים פשוטים. עכשיו נותרה השאלה: איך עושים זאת?
אבל לפני כן, חשוב שנדע מי לא רצה לגייס חרדים. אי אפשר להתחיל את הסיפור מאמצע הספר.
ב. ראשית, מי שלא רצה לגייס חרדים זה הצבא בעצמו. גיוס חרדים זה כאב ראש של תשתיות מורכבות. גם הלחץ מארגוני הנשים מחשש להדתה גרם לרמטכ״לים להיכנע לאג׳נדה פרוגרסיבית במקום לטפל בבעיות כוח אדם (יש מסמך המלצה של 'המכון למחקרי ביטחון לאומי' שלמען השוויון צריך לגייס נשים ולא חרדים). כלומר, השמאל ביחד עם צה״ל לא רצו לשלב חרדים. הלחץ הופעל גם על ועדת חוץ וביטחון לקצר את שירות הלוחמים כדי להגיע לשוויון עם לוחמות (במקום להאריך את השירות שלהן).
המצב הגיע עד כדי זיוף נתוני גיוס חרדים על ידי גורמים בכירים בצה״ל בשיתוף אכ״א ודובר צה״ל (חפשו ברשת). היה נוח להם להציג לציבור מצג שווא של גיוס חרדים, למרות שבפועל כלל לא התרחש (אגב, מי שזייף קודם ומי שלא שיתף פעולה - הודח).
ממשלות ישראל לדורותיהן לא רצו לגייס חרדים. זה הסתדר להן עם חוסר הרצון של צה״ל לגייס חרדים, יחד עם נוחות של ראשי המגזר החרדי לא להתגייס. ״זה נהנה וזה לא חסר״.
ואז החלה מלחמה אמיתית, לא עוד סבב קצר, ופתאום עוד קונספציה התנפצה לה לרסיסים. מה עושים כעת?
ג. במהלך השנים הצטבר חוסר אמון בין המגזר החרדי ובין מוסדות המדינה, בדגש על צה״ל, הבנוי על פקודות וכפייה (ככה צבא מתנהל).
תרמו לכך האג׳נדות הפרוגרסיביות של בכירי צה״ל נגד המגזר הדתי לאומי בקיצוץ זקנים, שילוב אגרסיבי של לוחמות, זלזול בפקודות הדת ועוד. רמטכ״לים שיקרו לרבני ישיבות ההסדר והפרו הבטחות. ואם זה לא מספיק, בימים אלו מונחים שני בג״צים נגד הרמטכ״ל - אחד לשילוב לוחמות בכל יחידות החי״ר והשני להכנסת חמץ בפסח לבסיסי צה״ל.
הרבנים הדתיים בעצמם לא יודעים איך להתמודד מול שטף הבעיות האלו.
ולכן חשוב למסגר את האירוע - יש כאן בעיית אמון.
איך פותרים את בעיית האמון ובעיית כוח האדם?
ד. בעיית אמון לא תיפתר על ידי כפייה. נקודה. למרות הכאב הגדול והמובן. תארו לכם שיחוקק חוק שכל זוג שהתגרש חייב לגור ביחד כדי למנוע עוול מהילדים.
חוץ מבעיית אמון, יש כאן גם פער תרבותי גדול מאוד. מישהו מדמיין בחור חרדי הנלקח בכוח ומשתלב במסגרת צבאית? זה כמו לשלב בכפייה בחור חילוני ללימוד תורה אינטנסיבי בישיבה. הכפייה תסייע? אם יחוקק חוק לימוד תורה זה יגרום לחילונים להתקרב או לשנוא את התורה?
״אבל 76 שנה מדברים איתם על הצבא וזה לא עוזר?? אז נמאס לנו לחכות!!״ אתם בטח תוהים.
אבקש מכם שוב לקרוא את סעיף א. לא דיברו איתם 76 שנה על גיוס לצבא. גם לא גנץ ולפיד. הדברים ידועים ומפורסמים. היה נוח לכולם שהם מוותרים על אופייה של המדינה ומנגד לא מתגייסים ולא שותפים בהוויה הישראלית.
השאלה היא האם אפשר להסתגל לשינויים תרבותיים ולבנות אמון?
התשובה היא כן, אבל לא בכפייה, ולא בבוז ושנאה (כמו הקמפיין הנוכחי), זו דרך קצרה שהיא ארוכה.
חשוב לדעת שבימים אלו יש אנשים טובים שבונים צעדים בוני אמון לשילוב חרדים, הרחק מהתקשורת. זו דרך ארוכה שהיא קצרה.
סיפור אישי - באמצע המלחמה הגיע אלינו למפקדת הגדוד חייל חרדי מישיבת פונוביז׳ (למד שם 6 שנים). שאלתי אותו מה קרה שפתאום החליט להתגייס, והוא סיפר שהוא וחבריו לא יכלו לשבת בצד בזמן שעם ישראל נלחם. אך הוסיף ואמר שאחרי קמפיין השנאה של חוק הגיוס הרבנים נתנו הוראה לא להתגייס כי הרגישו שיש כאן מלחמת תרבות. כלומר, ללא הקמפיין - החרדים היו מתגייסים יותר ויותר.
ה. תהליכים
בציבור הדתי לאומי גדלים במשך עשרות שנים על הביטוי ״קמעא קמעא״ (לאט לאט), כלומר - הגאולה בנויה בתהליכים איטיים ושורשיים ולא יעזרו צעקות 'עכשיו!'. הדברים נכונים לא רק להתקרבות למסורת ישראל, אלא אף להתקרבות החרדים ללאומיות. הדברים מתרחשים. אני משוחח הרבה עם חרדים ואחרי המלחמה השיח שלהם הרבה יותר לאומי. זהו תהליך שמתרחש בצורה טבעית. לכן קמפיין הגיוס בכפייה היה כל כך ציני ומרושע. הוא האט את תהליך הגיוס שלהם. אך התהליך לא ייעצר, הוא ימשיך, למרות השנאה.
ו. הערה לפני סיום
כואב לי מאוד לראות את הנופלים יום יום. גם אני הולך לחלק מההלוויות והשבעה. אבל יש לי צער גם שחלק מהמגזר הדתי לוקח את הכאב הזה לקמפיין 'גיוס עכשיו של חרדים' בלי להבין שהדברים יקרו בתהליך. תרבות ואמון לא משתנים תוך יום. זה ילדותי ממש לחשוב כך.
אני מבין את מצוקת כוח האדם, מבין גם שרוצים להחזיר את החטופים עכשיו, מבין שיש גם בעיית חימוש וגם מבין שרוצים התיישבות עכשיו. אך צריך להחזיק את כל החשבון.
לפני המלחמה שוחררו 174 אלף לוחמי מילואים (במסגרת תפיסת 'צבא חכם וקטן') ואפילו אותם לא מצליחים לגייס עכשיו!
צריך לבנות חטיבות ואוגדות ולרכוש ציוד לחימה. אז גם אם רוצים לגייס עכשיו חרדים, אין היכן לשים אותם (אגב, לא ברור לי למה הקמפיין לגייס אותם מתייחס רק ליחידות קרביות ולא גם לפרקליטות הצבאית, לדובר צה"ל ול-8200).
גיוס החרדים יהיה, בהדרגה, מתוך צעדים בוני אמון, מתוך בניית מסגרות מותאמות ובלי איומים.
לפני סיום, בואו נכין את הקרקע לקמפיין התקשורתי ביום שהחרדים יתגייסו (מוזמנים לגזור ולשמור):
יחל קמפיין ש'הצבא נחטף על ידי משיחיים', 'צבא וינטרים', צבא פוליטי, עם קריאות שאסור לחילונים להתגייס לצבא כזה (כמו שיש עכשיו נגד המשטרה). הסרבנות תמוסגר כמשהו ערכי כמו ערב המלחמה. יגידו שחילונים לא צריכים להתגייס למלחמת המצווה של הדתיים וצריך לסגת מעזה ודרום לבנון, עדיף סבבים אינסופיים וכן שחטיבות החי״ר ויישובי הספר ישלמו מחיר דמים בגבולות, מאשר שליטה שלנו על עם זר וכיבוש משיחי. יוגשו בג״צים לשילוב נשים ביחידות החרדיות ועוד.
ואז הדתיים יבינו שקמפיין גיוס החרדים לא היה בגלל בעיית כוח אדם אלא בגלל משהו אחר, וככה אנחנו זזים מקמפיין לקמפיין כשהשמאל מנווט את ההגה ואנחנו נשארים בתודעת הגלגל.
עד שנשתחרר ממנה.
כך היא גאולתן של ישראל, קמעא קמעא.
ז. בנימה אישית. אני מודע לקושי הרב בקבלת דבריי. קשה להקל את העומס הרב המוטל על משפחות אדירות הנושאות בעול לאחר מאות ימי מילואים. ליבנו איתכן.
הדברים מיועדים לבירור הכללי, לא רק הפרטי. אך דעו לכם משפחות יקרות, שצרור לא ייפול ארצה, דווקא בגלל ההשקעה והמסירות שלכן, שכרכן יהיה כפול ומכופל. לא רק בעולם האמת, גם פה בע״ה.
הזכות העצומה שלכן עוד תשמש כאנרגיה עוצמתית מלאת הוד לבניית דורות לאור מסירותכן האצילית.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.