ממתק לשבת

 

ממתק לשבת פרשת שופטים תשפ"ד

באחד מבתי הכנסת היתה מחלוקת קשה. חלק מהאנשים טענו שמנהג המקום לעמוד בקדיש וחלק מהמתפללים אמרו שאבותיהם נהגו לשבת. כך כל פעם שהחזן החל באמירת קדיש התחילו צעקות של אלו על אלו, לעמוד! לשבת! והרב היה ממש נבוך ולא ידע איך לפתור את הבעיה.

יום אחד כשהצעקות כבר היו בלתי נסבלות החליט הרב לעשות מעשה. הוא לקח נציגים משני הצדדים והלכו ביחד לבית אבות שבו היה יהודי בן 104 מוותיקי הקהילה, נכנסו לחדרו ואנשי הקבוצה הראשונה אמרו לו "סבאלה, בבקשה תגיד לנו אם אתה זוכר, נכון בבית הכנסת נהגו תמיד לעמוד בקדיש?"

אמר להם הזקן: "לא, אני לא יכול להגיד שכך נהגו."

מיד קפצו אנשי הקבוצה השניה ואמרו לו: "בדיוק כך אמרנו להם, נכון נהגו לשבת בקדיש?" והזקן אומר "לא, אני לא יכול להגיד שנהגו לשבת בקדיש."

החלו הקבוצות לצעוק אחת על השניה "נוהגים לעמוד!" "נוהגים לשבת!" והזקן מרים את ידו ואומר להם: "כן! כך בדיוק נהגו גם אצלנו שכל אחד צועק על השני"...

בפרשת השבוע אנחנו קוראים את הפסוק: "כִּי יִפָּלֵא מִמְּךָ דָבָר לַמִּשְׁפָּט בֵּֽין־דָּם לְדָם בֵּין־דִּין לְדִין וּבֵין נֶגַע לָנֶגַע דִּבְרֵ֥י רִיבֹ֖ת בִּשְׁעָרֶיךָ"

הפירוש הפשוט הוא שכאשר יש שאלות בדיני דם טמא וטהור, בדיני חייב וזכאי או בדיני נגעים ויש מחלוקת בין חברי בית הדין עולים לבית דין הגדול בירושלים שיכריעו. אבל האריז"ל מבאר את הפסוק הזה על פי דברי המדרש; המדרש מספר שהמלאכים פנו לקב"ה בזמן החורבן ושאלו את הקב"ה: "רבונו של עולם אתה ציוית בתורתך לגבי בהמות 'ושפך את דמו וכסהו בעפר' ולא קיימת, שהרי דמם נשפך כמים ואין קובר! אתה ציוית בדיני נגעים שכאשר יש חשש לנגע, מפנים קודם את כל הכלים מהבית ורק אז הכהן מטמא כפי שנאמר 'ופינו את הבית', ואח"כ 'וטמא הכהן את הבית' והרי בית המקדש עולה באש עם כל מה שבתוכו! אתה ציויתה בבהמות 'אותו ואת בנו לא תשחטו ביום אחד', והרי חנה ושבעת בניה נהרגו ביום אחד! "

אומר האריז"ל שלשאלות אלו מכוון הפסוק כשמזכיר ברמז את הדם, את הדין ואת הנגע, והתשובה לשאלות אלו היא, "דברי ריבות בשעריך"; כאשר יש מחלוקת בין בני ישראל ודברי ריבות בשעריהם, אין מדת הרחמים שורה עליהם ומדת הדין מושלת בכיפה. מה התקנה? וקמת ועלית אל המקום אשר יבחר השם!

על ירושלים כתוב "עיר שחוברה לה יחדיו": ירושלים היא העיר שמלמדת אותנו להתחבר ולהיות באהבת ישראל ולכן עלינו ללמוד להתעלות למצב 'ירושלים', להיות באחדות ואהבה בינינו ואז נזכה לראות את רחמיו וברכותיו של הקב"ה בכל מעשינו.

בשבוע האחרון כולנו עברנו טלטלה קשה כשנרצחו החטופים הי"ד ומטבע הדברים זה חידד עוד יותר את חילוקי הדעות. דווקא זה הזמן להזכיר לעצמינו שגם כשיש דעות שונות אנחנו חייבים לשמור על האחדות כי בסופו של דבר זה הכוח האמיתי שלנו מול כל האויבים שמסביב וביחד ננצח זו לא רק סיסמא.

יהי רצון שבעמדינו בחודש הרחמים והסליחות נזכה לעשות את ההכנות המתאימות ונזכה להיכתב ולהיחתם לחיים טובים ועוד בחודש אלול נזכה לראות את משיח צדקנו בגאולה אמיתית ושלימה בקרוב ממש.

הרב נחמיה וילהלם

בית חב"ד בנגקוק תאילנד