בסאטמאר בלי מחלוקת אין טעם לחיים!!!

איני יודע אם מישהו פעם חשב לעצמו איך היה נראה העולם בכלל והעולם החרדי בפרט בלי מחלוקת, האם היה טעם לחיים. תארו לעצמכם שכולם מאמינים אותו דבר, מתפללים אותו נוסח הכל אותו דבר, ואין כל סיבה לריב, אותו רבי לכולם ואותן מוסדות הכל אותו דבר מבלי שיש איזה דתן ואבירם באמצע, האם היה טעם לחיים? או אולי דווקא מפני שיש מחלוקת היא זו הנותנת חיים לחרדים בכל העולם בכל הקהילות ובכל המקומות

ויכוח ישן נושן הוא האם היה קיום לעולם היהודי בלי מחלוקת, האמת היא כי ביסודו של העם היהודי הקב"ה ידע כי מדובר בעם של מחלוקת ומראש חילק את העם ל-12 שבטים, 12 נשיאים, 12 דגלים, נתן לכל אחד שיהיו לו את מה שהוא זקוק בשביל לחיות יחדיו, אף פעם לא הבנתי את הדברים לעומק עד לפני יותר מארבעים שנה כשהתחלתי לכהן ברבנות באמריקה ונקלעתי לתופעה שקשה היה לי להבין, מעולם לא ראיתי את זה קודם. בית הכנסת בנוי מנשיא בית הכנסת שמתחלף בכל כמה שנים, בארד (הנהלה) של כשלשים חברים ולעיתים יותר, סגן נשיא לבית הכנסת ולעיתים שניים ושלשה, ואחר כך ישנם מועדונים לכמה נושאים, שבכל אחד מהם נשיא וסגנים, אפילו ל'קידוש' בשבת בבית הכנסת יש 'פרעזידענט' נשיא וסגני נשיאים, דואגים שלכל כך הרבה יהיו 'תוארים' אפילו השטותיים ביותר. לא אשכח איך שנאלצתי להחזיק את עצמי שלא להתפרץ מצחוק כאשר מי ממתפללי בית הכנסת הציג את עצמו כסגן נשיא ה'קידוש קלאב', הוא התהלך עם בטן מלאה מרוב הנאה על התואר שלו, שם למדתי כי זו השיטה האמריקאית, וזו הסיבה מדוע בתי כנסת של מאות חברים יכולים לחיות יחד, בדרך כלל במקומות אחרים פרט אם יש אדמו"ר או ראש ישיבה משהו שיכול להחזיק את הציבור יחד, אבל במקומות שאין את אלו, פורצות מלחמות בין הציבור, דבר שקורה גם היכן שיש אדמורי"ם ורבנים גדולים

קשה היה לי להבין איך סאטמאר עם ציבור כל כך גדול מחזיקים מעמד עם 'פרעזידענט' או 'ראש הקהל' כפי שהם קוראים לזה אחד, למדתי שגם שם מספקים לרבים תוארים או ג'ובים, ובכל זאת המלחמות הפנימיות היו שם תמיד אפילו בזמנו של ר' יואל. הרבי הוא הכח המאחד ששומר על כולם במסגרת אחת, אבל פרט לכך, כמה שאוהבים אלו את אלו ה' ישמור ויציל

לא אגולל כאן את כל ההיסטוריה של סאטמאר, אדלג עליה ואתמקד כאן במה שקורה בימים אלה, ולאו דווקא בגלל מה שקרה בבית הקברות שלהם, כאן נציין שאני כותב 'בית קברות' ולא 'בית החיים' מפני שהטובים בסאטמאר לא רוצים להיקבר שם מבקשים להיקבר בניו ג'רסי בשל המריבות שם, הם לא רוצים להיקבר היכן שיש מחלוקת. שלשה מן המחותנים שלי הם מחסידי סאטמאר והחשובים שבהם, ושניים מהם לא רצו בשום אופן להיות קבורים היכן שיש מחלוקת ונקברו בבית הקברות של סאטמאר בניו ג'רסי

המחלוקת בין האחים התפרצה בכמה תחומים ואחת מהם היא על ההתרחבות בוילימסבורג ובקרית יואל, המאבק בימים אלה הוא על מחירי הקרקע, בעוד שהזאלוני קבע 300 דולר לסקווער פוט, האהרוני קבע 600 לסקווער פוט, מדובר בגורם מכריע במחירים הכואבים מאוד למי שצריכים לשלם הרבה, אבל גם על זה אדלג כאן אני מבקש להגיע לנקודה הכי צורמת כואבת, והיא השאלה מדוע כל צד נכנס לקישקעס של השני ובונה ליד האח ולא מתרחק מן האיזור על מנת שכל צד ינהל את ענייניו לבד

כאן יש לשוב להיסטוריה, האבא והאמא של האחים ביקשו זאת, שאהרן יהיה אדמו"ר רק בקרית יואל וינהל שם את ענייניו, וזלמן לייב רק בווילימסבורג, אבל למי שהספיק לשכוח, הראשון שרץ והקים בית כנסת בווילימסבורג לא הרחק ממרכזו של האח זלמן לייב היה אהרן מקרית יואל, ומאז אומרים הזאלונים, כי אם לאהרן מותר, אז מותר גם לנו, ובימים אלה הזאלוני בנה בית כנסת ענק בקרית יואל ומתרחב שם בהיקף גדול דבר המשפיע על עתיד כוחו של האהרוני במקום. עד כה הוא שלט באיזור ובכל ערב בחירות הפוליטיקאים היו באים אליו זקוקים להוראתו למי להצביע, עכשיו כאשר יש לזאלוני כח במקום והוא יחליט לתמוך במישהו אחר, האהרוני מאבד את כוחו, מפני שהוא לא יכול לספק את הקולות שהיה מספק קודם

זעמם של האהרונים בקרית יואל הוא על שזלמן לייב חודר חזק לקרית יואל, והזאלונים אומרים, שכל עוד אהרן מתרחב בוויליסבמורג זכותם המלאה לעשות כך בקרית יואל, כאשר כל צד מנהל עכשיו מוסדות משלו בכל מקום

השאלה היא, האם זה צריך להיות כך, או שעדיף היה שלום מלא. אז כאן הנקודה הכי קשה. מצד אחד טוב יהיה אם האחים ישלימו ביניהם לפחות כלפי חוץ שתיפסק המחלוקת מדובר בגורם חינוכי שהורס את החינוך הסאטמארי, אבל מאידך שלום בלי מחלוקת זו לא סאטמאר, אז יש על מה לריב ב"ה, אבל האם בשל כך צריך לעשות שטויות, לעכב שיירות של אדמורי"ם ודומיהם, ברור שלא. מה שאפשר לומר בוודאות מלאה, סאטמאר אינה מסוגלת לחיות בשלום מלא, מפני שאז אין כל טעם לחיים שלהם, בלי המחלוקת הם לא קיימים ולא שווים, פרט אם יש להם אוייב משותף כפי שעושים במקומות אחרים ושומרים על השלום הפנימי

חיים שאולזון