זה לא אנחנו זה הם - קבוצה שולית

 *על הפריצה לבסיס צה''ל בתל השומר, על הזעזוע, ועל ההתנערות החרדית.*

אחח, כמה אנחנו אוהבים להזדעזע! סוג של התמכרות אפשר לומר. מדי פעם אנחנו זקוקים למנה הזאת של שוק! הלם! של ''אוי ואבוי'', ''מה קרה לנו?'' ''מה נהיה מאיתנו?'' "לאן הגענו?!".

בואו נדבר על הזעזוע השבועי: כולנו נחשפנו השבוע למראות האלימות המזעזעות בבסיס צה"ל. ולא, אני לא מדבר על החשיפה שעוררה סערה של גיא פלג, ולא על הפריצה האלימה בשדה תימן (עוד נגיע לזה). אני מדבר על מראות אחרות, לא פחות אלימות ולא פחות מזעזעות. מדובר בהפגנה החרדית נגד "גיוס בני הישיבות". מאות בחורי חמד ואברכי משי - אשר ביום יום שוקדים על התורה בהיכלי הישיבות ובהיכלי הכוללים, חבושי מגבעות, לבושי חליפות, מלווים בראשי ישיבותיהם - אצו רצו בבוקר יום שני ושלישי אל הבקו"ם בתל השומר.

נשמע קצת תמוה, לא? חרדים. בקו"ם. לחלקכם, אולי זו ידיעה משמחת. זהו שלא. אל דאגה, ואל תתרגשו יתר על המידה. אלו לא באו על מנת להתייצב ולהתגייס, הם באו כדי לקיים מצוות וחובת מחאה - בציווי רבותיהם גדולי הדור, נגד מה שהם מכנים "גזירות שמד".

עד כאן הכל נשמע טוב. מבלי להיכנס לסוגיה הכל כך מורכבת, של גיוס חרדים לצה''ל. אנחנו הרי מדינה דמוקרטית, וכל מחאה היא לגיטימית, גם אם זה נגד גיוס בני הישיבות, זכותם להפגין. אממה, המחאה לא הייתה עוד מחאה. ההפגנה לא הייתה עוד הפגנה. המפגינים באו מוכנים - באש בעיניים. חיש מהר התלקחה המחאה והפכה לאלימה - אלימה פיזית, מילולית, כל סוג של אלימות שאתם יכולים לדמיין.

למה לדמיין? הכל תועד ונעשה לעין המצלמות: המפגינים, בהגיעם לזירה, נשכבו מיד על האספלט הלוהט כדי לחסום את הדרכים לכוחות המשטרה. אחרים תפסו את מקומם מול המיקרופונים של כלי התקשורת לדברר בציניות ולעג נגד ''המדינה'' הציונית. קבוצה אחרת של צעירים אינטליגנטיים יותר ''בעלי השקפה'' שקראו מאמר או שתים בעיתון ''יתד נאמן'' או ''הפלס'' תפסו חילוני מזדמן לשיחה להסביר את משנתם האידיאולוגית: איך אפשר לחיות במדינה וליהנות ממנה עד כמה שאפשר, ומאידך, חזרו על המנטרה "אין לנו חלק ונחלה עם הציונים, מצידנו ישלוט כאן בריטניה, ואולי אפילו חמאס'' אינטליגנטיים, לא?.

והיו גם ''הפטריוטים'' טובי בניה של המגזר - אלו נשלחו לחזית למנוע בכוח פיזי את התגייסותם של ''הנוער הנושר'', אותם בחורים שרק אתמול הממסד החרדי בעט אותם מכל וכל, ירק בהם ובפרצופם, כי את לבושם ולשונם שינו, לא צרפו אותם למניין - החרימו אותם - כי תועבת השם חרם הוא. והנה היום: לצורך פרנסה - ''האלט עם האפ פון אריין גיין'' הם צועקים, ''אתה צריך ייעוץ? רוצה מוקד ייעוץ?'' מי יודע כמה כסף מתגלגל במוקדים הללו? וזה בסדר. אבל איפה הייתם אתמול כשהנער שוטט ברחובות, איפה היה המוקד והייעוץ? אותם ''פטריוטים'' פורצים מתוך דאגה עבורו ולצורך פרנסה את שערי הבסיסים, וטעמם עמם: "עשינו לכם תזכורת ל-7 באוקטובר, שתבינו מה יקרה אם תמשיכו בגיוס חרדים''.

לפני כחודש יצא העיתונאי גלעד שלמור (חדשות 12) לתעד את בחורי הישיבות במסגרת פרויקט תיעודי 'צבא שמיים'', הזכור לכולנו ממשפט שנאמר שם על ידי אחד הבחורים והפך לשיר - ''מבחינתי, למדתי שורה הצלתי חייל, עוד שורה הרגתי מחבל עוד שורה, שחררתי חטוף. מבחינתי העולם הוא סביבי, כל העולם מושפע ממה שאני עושה''. וכך כתב גלעד על הפרויקט: ''התרשמתי מלא מעט דברים בעולם החרדי, אבל בעיקר מהכבוד: להורה, למורה ולמסורת. לא אחת מצאתי את הלב היהודי שלי רוקד ריקודים קטנים לנוכח כל מיני סיטואציות, על אף שהוא נטוע ופועם במרכזו של גוף חילוני למהדרין.''

כשראיתי את התיעודים נזכרתי בסדרה של שלמור, וחשבתי לעצמי איך אפשר להסביר לגלעד ועמיתיו וכל יתר החילונים שצופים בנו, החרדים, את הפער. רק לפני כמה שבועות הוא ביקר באחת הישיבות החרדיות וראה מאות בחורים יושבים ולומדים באהבה ותשוקה, את העוצמה האדירה, את הקול תורה, את כל זה הוא הביא לפריים טיים בערוץ 12, הוא כמעט השתכנע שאין מה לאותם בחורים עדינים לחפש בצבא. והיום? הוא ועמיתיו העיתונאים, וכל מי שצופה באותם תיעודיים אלימים, מה יגידו? איך ניתן להסביר? לא ניתן.

אז להסביר אי אפשר, אז מה עושים במקרה הזה מה שאנחנו רגילים ואוהבים - מזדעזעים! אבל כחרדי להזדעזע לא מספיק, כאן נכנס השלב של ההכחשה, של ההתנערות, מוציאים מהשרוול את הריקוד המוכר - ''זה לא אנחנו זה הם'', מי זה הם? אתם בוודאי שואלים? זה קל: "העדה החרדית" "נטורי קרתא" "קבוצה שולית" "קיצונים" כל פעם יש ''הם'' - אחרים, הפעם מדובר ב''הפלג הירושלמי'' כמה נוח יש את מי להאשים.

הרשו לי לגחך. הם - זה אנחנו אנחנו זה - הם - בני איש אחד אנחנו.

מאז ומתמיד ידע הציבור החרדי הפגנות. הפגנות על צביונה של עיר. מחאות על קדושת השבת. מלחמת קודש וחורמה על ניתוח מתים, וחיטוטי שכבי. תמיד, אבל תמיד יש את השלב בו קמים חברי כנסת, אנשי תקשורת, דוברים מסוימים המייצגים את עצמם מטעם עצמם, והם מתנערים, והנימוק אותה נימוק: ''זה לא אנחנו, זה הם'' ''קבוצה שולית'' "קיצונית" ''הציבור החרדי סובל מהם, ומוקיע אותם''.

אז מי זה הם? מי הם אותם קיצונים? נניח שהם קבוצה שולית בציבור החרדי. נניח. האם זה אומר שאפשר להתנער מהם? רק לפני שבועיים אירע מחזה דומה של פריצה בבסיס צה"ל בשדה תימן. גם שם היה ניתן לצבוע ולמסגר את האירוע האלים, למעשה של קיצונים ולהתנער מהם. אבל, כל אחד יודע שאותם קיצונים ברברים הם חלק מהממשלה, מהקואליציה, וחבריה אף האיצו בהם לצאת לפרוץ בבסיס, וחלקם גם לקחו חלק בפריצה, כך גם כאן זה לא משנה עצם העובדה שגדולי ומנהיגי הדור לא ממש נטלו חלק ופיארו בנוכחותם בהפגנה בבקו''ם. במציאות, בגזירות הגיוס, כולם כל גדולי הדור בדעה אחת שצריך להילחם ולמסור נפש. אותם מפגינים שהשתוללו בבקו''ם בתל השומר לא נחתו עלינו מהמאדים, הם צמחו מתוך החברה שלנו, אותן ישיבות, אותה השקפת עולם.

מה אנחנו צריכים יותר מזה: אותם עיתונאים/דוברים שמתנערים עכשיו ''זה לא אנחנו, זה הם''. כשזה היה להם נוח נפנפו בהם, וכך צייץ אחד מהם רק לפני כמה שבועות ''הציבור החרדי מקצין עמדות לכיוון הפלג הירושלמי''. כך גם בעיתון הבית של דגל התורה ''יתד נאמן'', פרסם לפני שבוע מכתב חריף נגד הגאון רבי דוד לייבל, והתוצאות לא איחרו לבוא, יומיים לאחר מכן, אירוע אלים בביתו של הרב בלב בני ברק. ואכמ''ל.

מַה שֶּׁהָיָה הוּא שֶׁיִּהְיֶה וּמַה שֶׁנַּעֲשָׂה הוּא שֶׁיֵּעָשֶׂה וְאֵין כָּל חָדָשׁ תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ. יֵשׁ דָּבָר שֶׁיֹּאמַר "רְאֵה זֶה חָדָשׁ הוּא", כְּבָר הָיָה לְעֹלָמִים אֲשֶׁר הָיָה מִלְּפָנֵנוּ. (קהלת א, י). אנחנו נמשיך להזדעזע. נמשיך לשחק את המשחק "זה לא אנחנו זה הם"? אבל אולי, הגיע הזמן להתחיל לקחת אחריות על המילים שלנו? על המעשים שלנו? לשחק משחק הוגן, נקרא לזה? מחאה הוגנת? לא, אל תזכירו לאף אחד את השבעה באוקטובר, כי אף אחד לא שכח את השבת ההיא - השחורה, או כמו שמציינים אותו בלוח העברי יום חג שמחת תורה - יום בו נהפך לאבל מחולינו. אם כבר, תזכירו לעצמכם ש'כוחה של יעקב אלא בפה' אלימות, אלימות מילולית, פריצה לבסיסים, זו לא דרכינו. כי אם לא, נמצא את עצמנו שוב ושוב במעגל הזה. מזדעזעים, מתנערים, ושוכחים, ומזכירים.