ממתק לשבת

 

ממתק לשבת פרשת מטות מסעי תשפ"ד

בסוף שנת 1967 יוסף קבליב ועוד כמה מהחברים בצבא נסעו בג'יפ בגולן ועלו על מוקש, שני חבריו נהרגו ועוד שניים נפצעו קשה, הוא עצמו איבד את רגליו, הוא אומר שהקושי שלו היה בזה שאיבד לא רק את רגליו אלא גם את כל מהותו, אנשים הסתכלו עליו בצורה מוזרה, חבריו לא הרגישו נוח לידו  וכל חייו השתנו.

בשנת 1976 ארגן הצבא מסע לניו יורק לקבוצה של נכי צה"ל, יוסף היה חלק מהקבוצה, במלון בו הם התארחו היה חסיד חב"ד כששמע שהם שם הוא התרגש מאוד וארגן להם ביקור אצל הרבי, הם הגיעו לרבי והרבי נתן שיחה מיוחדת בעברית לקבוצה הזו, הרבי אמר להם שכשאדם חלילה איבד איבר מגופו או נפגע בצורה כזו או אחרת זה עצמו מראה שהקב"ה נתן לו כח מיוחד להתגבר על המוגבלות ולהתעלות יותר מאשר אנשים רגילים ויש להם כוחות שאין לאדם רגיל ולכן אמר הרבי אני מציע שלא יקראו לכם נכי צה"ל אלא מצוייני צה"ל כי לכם יש יכולות שלאחרים אין, כשהרבי סיים את השיחה הוא עבר אחד אחד, לחץ את ידיהם ואמר לכל אחד משהו מיוחד, יוסף מספר שבמשך השנים הרבה אנשים דיברו איתו ולחצו את ידו אבל תמיד הרגיש מבט של רחמים, של כאב, כשהרבי ניגש אליו אמר לו "תודה" והוא אומר המילה הזו ריפאה אותי, כל השנים מאז הפציעה שלי חיכיתי שמישהו יגיד לי את המילה הנכונה הזו, עשית למען עם ישראל, תודה. וכשהרבי אמר לי את זה הרגשתי שהגיע מרפא לכאב הגדול שלי.

הרבי מאוד הקפיד תמיד להשתמש בשמות הנכונים לכל דבר כמו למשל לבתי חולים הרבי ביקש שיקראו בתי רפואה ואפשר לראות שהרבי הצליח להנחיל את זה, כיום בארץ קוראים לבית חולים מרכז רפואי, או שירותי בריאות במקום קופת חולים.

לפעמים נראה שלקרוא לדבר בשם נכון זה ענין של סימנטיקה בשביל ליפות את הדבר שיהיה "פוליטיקלי קורקט" אבל הרבי מבחינתו לא אמר את זה כדי ליפות אלא באמת האמין שזו האמת ולקרוא לדבר בצורה חיובית זה המבט האמיתי והנכון.

בפרשת השבוע אנחנו קוראים על שבט ראובן שמבקשים ממשה רבנו להישאר בעבר הירדן כי יש להם הרבה צאן ושם יש מרעה טוב, בהתחלה משה לא מקבל את זה, ושואל "האחיכם יצאו למלחמה ואתם תשבו פה?" אבל הם עונים שהם כמובן יילחמו לצד עם ישראל ורק אחר כך יחזרו וכך אכן עשו, אחרי המלחמה הם עוברים לצד השני של נהר הירדן והפסוק אומר שבני ראובן בנו את חשבון ואלעלה ואת קריתיים והתורה מונה כמה ערים שהם בנו וכותבת "מוסבות שם" מסביר רש"י ששמות הערים האלו היו שמות שהאמוריים קראו על שם העבודה זרה שלהם ובני ראובן הסבו את השמות שלהם, במבט ראשון לא מובן למה צריכים לשנות את השמות, הם כבשו את המקום והם יכולים לגור במקום עם אותו שם? מוסבר על כך שראובן הבינו שלכבוש מקום נוסף מעבר לירדן זה לא סתם לקחת שטח אלא זה בעצם לקדש את המקום ולעשות ממנו חלק מארץ ישראל, ולכן בני ראובן ראו לנכון שהכיבוש האמיתי והניצחון האמיתי יהיה כשיתנו למקומות האלו שמות חיוביים במקום שמות העבודה זרה שהיה להם קודם, שמות קדושים שיבטאו את המהות הפנימית האמיתית של המקום.

זה כמובן מלמד אותנו הרבה על הצורך לדבר נכון להגיד לכל אדם את המילה הנכונה שתרומם אותו ולהשתמש תמיד בביטויים חיוביים בכל תחום בחיינו, יהי רצון שגם בימים אלו של שלושת השבועות נצליח לא רק לבטל את האבל שבהם אלא כשם שזכינו השבוע לראות נסים בהשמדת אויבי ישראל כן נזכה להמשיך ולראות נסים ונפלאות במיגור כל אויבינו, ״וכל החושבים עלינו רעה מהרה יפר ה׳ עצתם ויקלקל מחשבתם״ ויהפכו ימים אלו לששון ולשמחה ולמועדים טובים בגאולה האמיתית והשלימה שתבוא בקרוב ממש.

שבת שלום

הרב נחמיה וילהלם

בית חב"ד בנגקוק תאילנד