רגעי השבוע - פרשת חוקת
ההר הגבוה והטיסה שהוחמצה / התור לקבלת שבב תורני למוח / ספר הטלפונים שהביא לפתרון התעלומה / מתנת הגבאי לגבאי שהבטיח וקיים
א. הר האמונה
"רק בהיכנסי אל הטרמינל שבשדה התעופה JFK התברר לי, כי החברה שאיתה אני אמור לטוס - נמצאת בטרמינל סמוך. מיהרתי אל המקום, וכל מה שעשיתי לא עזר לי. השער כבר סגור ואין לי כיצד לטוס. יצאתי ונסעתי לאוהל הרבי. בעוד שעתיים-שלוש ייכנס היום הגדול, ג' בתמוז. כל-כך רציתי להיות באוהל הרבי ביום קדוש זה, והנה, בזכות הטיסה שהחמצתי, אני כאן באוהל הרבי, מחוסר ברירה לכאורה... בדרך טלפנתי לחברת 'דלתא' כדי להספיק את טיסת הלילה. אך הפקיד שלל את האפשרות. 'הכל מלא' אמר לי בהחלטיות".
המוהל, ר' מרדכי-צבי סלמון, גר במונסי ומשרדו בשווייץ, והוא שוהה רבות בטיסות לרוסיה. הוא משתף אותי אתמול בחוויה שעברה עליו השבוע ביום שני - ערב ג' בתמוז.
"עמדתי עם עוד אלפים בתור שהתקדם לאט אך בקצב מתמיד, לכניסה מהירה לתוך אוהל הרבי, ואז אמרתי: 'רבי, אני נוסע בשליחותך למול ילד שנולד להורים שהם שלוחים שלך ברוסיה, אני מבקש ברכה שהכל יסתדר'. יצאתי, לאחר תפילת ערבית שוב טלפנתי לחברת דלתא, הפקידה שענתה אמרה כי בדיוק התפנה מקום... בשעה 1 בלילה כבר התרווחתי על כיסאי הנוח בטיסה שהייתה מסודרת, כולל המשך הדרך שלי, עד לכאן, לזכות למול את הרך הנולד לפני שמונה ימים ועוד כמה בריתות על אם הדרך - הכל עבר חד וחלק, ברוך ה'!
*
בין הניסים הגדולים שנעשו לישראל במדבר, מספרת לנו פרשתנו - פרשת חוקת, על ניסי נחלי ארנון. הם נרמזים בפסוקים: "את והב בסופה ואת הנחלים ארנון. ואשד הנחלים אשר נטה... ונשען לגבול מואב, ומשם בארה".
מביא רש"י בשם המדרש, שהיה שם אפיק נחל בין שני הרים גבוהים וסמוכים, ובו היו אמורים לעבור בני-ישראל. האמוריים ארבו להם במערות שבתוך ההרים, והתכוננו להתקיפם כשיעברו בנחל הצר. מה עשה הקב"ה? "נזדעזע ההר של ארץ-ישראל... ונתקרב לצד הר של מואב... והרגום" - את האויבים שבמערות.
עם ישראל מתקרב אל המקום, מתחיל לטפס על הר גבוה. מן הסתם היו כאלו שהתקשו בהליכתם, יתכן גם ואחרים התלוננו. מה שבטוח הוא, שכל העוברים באותה שעה על ההר, לא ידעו שמתחת כפות רגליהם התרחש נס גדול שהציל את חייהם.
עד כדי כך לא ידעו כלום, עד שהקב"ה אמר: "מי מודיע לבניי הניסים הללו?", עשה ה' נס נוסף ומדהים, ולאחר שעברו חזרו ההרים למקומם, ובארה של מרים ירדה אל תוך הנחל והעלתה משם את גופות ההרוגים... וישראל ראו ואמרו שירה. זו השירה שמופיעה בפרשתנו: "אז ישיר ישראל... עלי באר".
*
ר' מרדכי צבי המוהל מסיים ואומר לי: "רק בזכות כך שהפסדתי את הטיסה הראשונה, זכיתי להגיע ל-ג' תמוז אל הרבי, וכל הדרך עברה עליי ברוגע ובהצלחה. סיפורים כאלו ודומים יש לי למכביר, ורבות הפעמים שראיתי משהו שנדמה לי כהפסד, ובסוף התברר לי כרווח, רק צריכים להאמין שכל מה דעביד רחמנא - לטב עביד".
ב. יגעת ומצאת
סיפרתי בבמה זו לפני מספר שבועות, על שיחה שזכיתי לקיים עם הרב חיים שמרלר בבית הכנסת שהוא עומד בראשו בירושלים. בסיומה העניק לי תשורת הערכה כדי להעביר לידי הרב הראשי הרב לאזאר שליט"א: מארז קטן מעץ מהגוני, ובתוכו USB הכולל שיעורים באידיש ובלשה"ק על כל התלמוד בבלי וירושלמי - שיעורים מוקלטים שלו.
לאחר מכן סיפר לי בחיוך, מה ששמע ממורו ורבו האדמו"ר מצאנז-קלויזנבורג: "אם יום אחד ימציאו אפשרות להכניס למוח שבב עם כל התורה כולה, תור ענק עם המונים יעמוד לעשות זאת, אך מה שהקב"ה רוצה מאיתנו זו 'יגיעת התורה', ולא משהו שמגיע בקלות!".
יחד עם הסיפור שנזכרתי היום, עלה בזיכרוני עוד מפגש עם חסיד אחר של האדמו"ר הזה, שהיה ידוע בגאונותו וביגיעתו הרבה בתורה הקדושה, על אף הייסורים הקשים שעבר בימי חייו, ולא רק לעצמו, אלא פעל רבות למען הפצת תורה והגדלת כוח התורה בכל העולם.
היה זה ידידי הסופר והחוקר ר' בנימין קלוגר מירושלים, כפי שסיפר לי בסעודת השבת, באחד הביקורים שלו כאן בביתי במוסקבה.
ר' בנימין, נולד בתש"ח במחנה העקורים וינצהיים בגרמניה, לשם הגיע האדמו"ר מצאנז לבית הכנסת בין תפילת מנחה לערבית לשאת דרשת חיזוק, ובאותה הזדמנות הכירו הוריו את האדמו"ר ונקשרו אליו. לאחר שר' בנימין התחתן בכסלו תשכ"ח, נסע בהזדמנות הראשונה לשהות במחיצת האדמו"ר. במוצאי שבת לאחר תפילת ערבית בשעה 1 לאחר חצות ולאחריה ההבדלה, הגיע עם אשתו להיכנס לשיחה עם הרבי, אך היה עוד קהל שהמתינו למטרה זו, והגבאי הציע לו שעדיף שיישאר ללינה בקרבת מקום, ולפנות בוקר ייכנסו מהכניסה האחורית – אז האדמו"ר כבר יושב ולומד בחדרו, וכך יוכלו להתקבל ביחידות אצלו.
בהגיעם ראו כי האדמו"ר עומד על הסולם ומעיין בספר. לפתע הבחין בזוג העומד בפתח וירד מהסולם, התיישב על הכסא והשיחה החלה מיד, והייתה זו שיחת הדרכה שנמשכה למעלה משעה. שיחה שבני הזוג לא שוכחים כל ימי חייהם עד היום הזה, כבר נ"ד שנים, לאורך ימים ושנים טובות.
במשך השנים שלח ידידי זה מכתבי שאלות אל האדמו"ר, כגון בנושא של עירוב במחנה צבאי ליד שכם, או בעניין נשיאת כלי נשק ללא כדורים, ובהמשך שאל האם לקבל את תפקיד הספרן בבית הספרים הלאומי. הוא זכה לקבל תשובות להלכה והדרכה, וכולן פורסמו בספריו של האדמו"ר "שפע חיים", ובמיוחד בשו"ת "דברי יציב".
בייסוד מפעל הש"ס הכללי היה ר' בנימין בין ראשוני המתנדבים בארגון ופיקוח המבחנים בסניף ירושלים, והוא מחזיק בתפקיד זה עד היום - מ"ב שנים כשליח האדמו"ר, ומלבד פעילותו במפעל הש"ס הוא גם מחלק בשכונת מגוריו גבעת שאול מדי ערב שבתאת גליון דברי תורה "שפע חיים" על פרשת השבוע - כבר ארבעים שנים רצופות.
הרבי מצאנז זכה להקים דור של גאונים, תלמידי חכמים וחסידים רבים - זכיתי להשתתף בילדותי באחד השיעורים שמסר בירושלים, ולהיות בין אלפי המלווים הכואבים בעת הלווייתו הגדולה בעיר נתניה, ביום ט' בתמוז, השבוע הקרוב לפני 30 שנה. זכותו תגן עלינו.
ג. נקודה יהודית
"אם באמתחתך סיפור מעניין על מבנה יהודי עתיק ששרד עד הנה, או על אוצר יהודי שהתגלה, זה יכול לעניין אותנו לכתבה במוסף 'קהילות' של עיתון 'המבשר'. בתודה מראש, זאב אלפרוביץ".
מעבר לסיוע לכתב השואף לחומר מגוון למדור שבאחריותו, עליי לנצל את ההזדמנות בה אפשר לספר על רוסיה היהודית בעבר כמו בהווה. העברתי בראשי רעיונות להציע לו, ותוך כדי כתיבתם, הרהרתי כי עדיף משהו שגם יתאים לתאריך החסידי הקרוב: חג הגאולה י"ב תמוז.
לקראת 'פורים קטן' לפני כחצי שנה, פרסמתי בבמה זו על פרי תחקירו המעמיק שערך ידידי היקר המחנך כאן ב'חדר', הרב אברהם זקס, לאיתורו של מבנה המלון ששימש כאכסניית הרבי הריי"צ נ"ע בשעה שהגיע למוסקבה לשם גיוס כספים למען יהדות רוסיה באותן שנים קשות, כפי שהרבי מתאר ב"יומן פורים קטן תרפ"ז", בו מגולל את תלאות נסיעה זו והטלטלה הקשה שעברה עליו זמן קצר לאחר שהתארגן בחדרו במלון "סטארא וורוורסקאיא" שבמרכז מוסקבה, לאחר שעות ארוכות של נסיעה ברכבת מלנינגרד.
סיפרתי על-כך בקצרה לר' זאב, ובחושיו העיתונאים חש מיד שיש כאן חומר איכותי ומרתק למדור "נקודה יהודית", בו הוא מביא בכל שבוע דמויות, מקומות ועדויות שונות מכל העולם, מדור המשתלב היטב במוסף המרתק.
עם הכותרת "ספר הטלפונים שהביא לפתרון התעלומה", הוא משתף את שיחתו עם הרב זקס לאחר שקישרתי ביניהם, וביקשתי ממנו לפנות מזמנו היקר כדי לספר על הגילויים שהצליח להעלות במחקריו, כל זה בכדי לתת לצעירי דורנו, הבנה והמחשה על מסירות נפשו של הרבי.
במשך שנים ארוכות ניסו להתחקות אחר מסלול ביקורו זה של הרבי, במיוחד כשהוא עצמו משרטט את נתיבי ההגעה, ההימלטות, התחנות וכל מה שרק נדרש כדי לאפשר לחבר פיסות מידע אלו, לכדי שחזור מסע חתחתים זה. אלא שהמאמצים עלו בתוהו. ככל שהחיפושים העמיקו, המשיכו חוקרי ההיסטוריה להעלות חרס בידם, לא נמצא כל זכר למלון בשם "סטארא וורוורסקאיא". שיחות עם זקנים ומבוגרים הצליחו אולי לקרב אותם לתעלומה, אך בפועל היא לא נפתרה.
מספר הרב זקס לעיתון: "לאחר חיפושים רבים, הצלחתי לאתר ספר טלפונים ישן שעלעול בין דפיו הצליח להביא לפתרון התעלומה. שורה אחת בספר הישן נושן ועב הכרס, הצליח ליישב גם את הסיבה לכך שהתעלומה לא נפתרה עד עכשיו".
מסתבר, כי הבניין שבעבר שימש כמלון מוכר ונחשב, מהווה היום בניין משרדים ממשלתי, ונושא שם אחר. מעבר לפרט האמור, כל שאר הפרטים המתוארים ביומנו ההיסטורי של הרבי הקודם, תואמים אחד לאחד להפליא.
"כבר הייתי לאחר ייאוש גדול, ואז בהשגחה פרטית הגיעה התפנית. גם כשכבר התגלגל לידי אותו ספר טלפונים, לא היתה הוודאות לפתרון התעלומה מובנת מאליה, גם כדובר וקורא את השפה הרוסית על בוריה, זה כמו לאתר מחט בערימה של שחת", הוא מתאר את הפרויקט הבלתי אפשרי להתחיל לעבור שורה-שורה בספר טלפונים עב-כרס שמראש אתה בספק אם מדובר בבזבוז זמן יקר לשווא. אך לאחר מאמצים וחיפושים במאות עמודים, איתר הרב זקס שורה אחת, המעידה על המלון במרכז העיר כשהמיקום בסמוך לקרמלין, מסתדר להפליא עם כל התיאור שמביא הרבי הקודם ביומנו, ותואם לתמונות מתקופה ההיא וגם כיום.
כל אלו ועוד - היו מנת חלקו של הרבי הקודם - רבי יוסף יצחק, שרק חלקים ומעטים ידועים לנו, מתוך מה שנלחם בעוז ובגבורה למען יהודי רוסיה, עד שנאסר, ובנס גדול שוחרר בימים אלו - י"ב בתמוז, לפני 97 שנים.
ולתמונת השבוע שלי: הגבאי האמיץ
בחדר שיעורים שנהפך למרפאה בזעיר אנפין - ולא בפעם הראשונה - שכב על מיטה מאולתרת מר ייבגני. תוך כדי כדי הכנות של המוהל ר' מרדכי צבי, הוא גילה את השם היהודי שהוא רוצה לקבל על-עצמו לאחר הברית: "זה שם של סבא שלי. אני זוכר אותו ואת סבתא מדברים אידיש. שאלות שהלך לשאול את הרב בעיירה שלו. אבל ההורים שלי כבר גדלו אחרת. ואני התרחקתי אף יותר".
מאז נבנה מחדש בית הכנסת במרכז העיר קלינינגרד, על חורבות בית הכנסת שנשרף בליל הבדולח, משמש ייבגני כגבאי בית הכנסת, מכריז את עמודי התפילה, מכבד את המתפללים בכיבודים שונים, דואג להחזרת הספרים, ומנחה בכישרון רב את סעודות השבת וההתוועדויות מדי שבת וחג.
"אם ייוולד לך בן כאן בעיר, והברית תיערך פה בבית הכנסת - אני מבטיח לך למול גם את עצמי"! אמר לשליח הרבי, לאחר שביקש ממנו מספר פעמים שייכנס בבריתו של אברהם אבינו, כראוי לכל יהודי, ובמיוחד הנושא בתפקיד חשוב זה של גבאי בית כנסת.
אתמול - יום חמישי, שעה קלה לאחר הברית לבן השליח, בני הרב אברהם ברוך, הוא קיים את הבטחתו. באומץ רב הכין את עצמו פיזית ונפשית לרגע הגדול.
כובדתי על-ידו לומר את הברכות ולהעניק לו את השם היהודי 'מאיר-אהרן' - כאמור על שם-סבו אהוב, שכנראה פעל מלמעלה ולא שקט, הן להשיבו אל התפילות בבית הכנסת, וכעת שימול את עצמו.
את הברכות אמרתי מתוך פרק השמחות שבספרי החדש 'ספר הגבאי', ובסיום הענקתי לו - כגבאי לגבאי - את הספר המושקע שזה עתה יצא לאור.
גוט שבת!
שייע
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.