רגעי השבוע - פרשת שלח
הכניסה המפתיעה לשער טיטוס / מחשבות על עם הנצח ליד 'מזרקת טרווי' / עד היכן כיבוד אב ואם? / מזמורי תהלים ליד ארון הקודש ברומא, ברחובות ירושלים ובחופה מעל אגם בארצ'נו
א. זה השער
מתחנת המטרו 'בולוניה' שבשכונת 'פיאצה בולוניא' ברומא, נסעתי בקו B חמש תחנות. ה'קולוסאום' נראה מיד במלוא הדרו, עם היציאה מתחנת המטרו הצמודה אליו. אומנם לא במלוא הדרו במובן הפיזי, שכן חלקו הגדול נהרס במהלך השנים בשל רעידות אדמה הרסניות ושוד עתיקות, אך הקולוסאום מהווה עד היום סמל בלתי רשמי של העיר רומא ושל קיסרות רומא.
עמדתי נפעם מול גובהו של המבנה, העמודים האדירים והקשתות הרחבות, מנסה להציץ פנימה כדי להבין כיצד בנו בעת העתיקה לפני כאלפיים שנה בניין כה אדיר, שהכיל על פי הערכות בין 40,000 ל-70,000 צופים שישבו כאן באמפיתיאטרון הגדול ביותר שנבנה אי-פעם, ונחשב בשעתו וגם כיום, לאחת היצירות הגדולות של ההנדסה והאדריכלות הרומית.
חיפשתי ומצאתי את דרכי לכיוון שער טיטוס שנמצא בסמוך, ליד ה'פורום רומאנום', שהכניסה אליו ואל שטח השער, מצריכה המתנה ארוכה בתור ארוך ממעלה הגבעה ועד קרוב לקולוסאום. לא הזמנתי כרטיס מראש, החום כבד ולא היה לי פנאי כדי להמתין את הזמן הדרוש לכניסה. מה גם, שאותי מעניין רק דבר אחד: המנורה בשער טיטוס.
את שער הניצחון הקדיש הקיסר דומיטיאנוס לאחיו טיטוס בשנת 82 לספירה - שתים עשרה שנה לאחר הניצחון על היהודים במרד הגדול, שהסתיים בשנת 70 לספירה, שנת חורבן ביהמ"ק השני. בחלקו הפנימי של השער מופיע תבליט מפורסם, המתאר את תהלוכת השלל והביזה מירושלים.
פסעתי מהצד, מנסה להתקרב ככל שניתן, נצמד אל הגדר הגבוהה שמתוכה, והצצתי אל השער העומד על תילו קרוב ל-2,000 שנה, אחת משכיות החמדה של האימפריה הרומית. בודק ומנסה להבין איפה התבליט המפורסם של המנורה.
מהצד הפנימי פונה אליי גברת, הנראית ונשמעת אחת ממנהלי המקום, והיא מרמזת לי להגיע אל פינת הגדר. בהפתעה היא פותחת דלת, ומזמינה אותי לבוא בעקבותיה הישר אל השער. עד שאני קולט את המחווה היא כבר מציעה לי לצלם אותי על רקע השער. ביקשתי ממנה כמה דקות כדי להתבונן בתבליט שעשו מתוך מה שראו במנורות שהיו ב'בחצרות קודשנו', כי הרי המנורה הגדולה בה הדליק הכהן הגדול בכל יום את הנרות, שעמדה בתוך בית המקדש - הייתה כידוע מנורה אלכסונית וכאן בתבליט היא עגולה.
'גרצ'ייה' - תודה אמרתי בהתרגשות, מתוך מה שהספקתי ללמוד באיטלקית.
ב. עם הנצח
"ברומא התנהג כרומאי" - ניסה מקומי להסביר לי, עת ראה אותי לבוש כיהודי וציציותיי מתבדרות ברוח, השבתי לו שאומנם כבר אמרו חז"ל "אזלת לקרתא הלך בנימוסיה", אבל נימוסים - כן, ואילו ויתור על סממנים יהודים - לא. מתוך הניסיון ברוסיה, דווקא ההליכה בבגדים היהודים מתוך גאווה ושמחה יהודית - מכבדת ומרוממת.
כיכר 'פיאצה די ספאניה' עמוסה בתיירים, מעליה ממוקמות מדרגות ספרדיות מפורסמות וידועות למי שיודע, עד שלוחמי צדק שונים ומשונים הטביעו שעה קלה לפני כן את כפות ידיהם עם צבע אדום על עשרות המדרגות - אסון אקולוגי תרבותי, שהצריכה את המשטרה להגיע בהמוניה ואת עובדי העירייה לנקות את החרפה במהירות, לאכזבת התיירים שהבינו כי לא יוכלו היום להצטלם על המדרגות עצמן, אך מתנחמים במזרקת 'בארקצ'יה' הקטנה שלמרגלותיה.
משם ביקשתי להגיע אל 'מזרקת טרווי', הגדולה שבמזרקות ומאתרי התיירות הבולטים ברומא, כדי לראות מאות נבערים מדעת הזורקים מטבע לתוך המזרקה, באמונה שזה יעזור לעם ויחזרו יום אחד שוב לרומא... קצת הסתבכתי לאן לפנות, וגם הפעם הלבוש היהודי בא לעזרתי. איש עסקים מכובד פונה אליי בבליל שפות, בקצת אידיש ומעט עברית, הציג את עצמו, סיפר על החנויות שיש לו באזור והסביר לי לאן לפנות ואיך להגיע ליעד הבא.
העיר מלאה בעתיקות, גדושה במקומות היסטוריים, כאן גשר עתיק מאוד, ופה בניין מלפני שנים רבות. רומא - בירת מדינת איטליה, הייתה בעברה הבירה של הרפובליקה הרומית, ואחר כך של האימפריה הרומית ששלטה על רוב אירופה ומסביב לים התיכון. במשך שנים רבית היא שימשה כמרכז תרבותי, כלכלי, פוליטי ותיירותי ברמה עולמית, ומאז היותנו ילדים, למדנו על הרומאים הרשעים, על הקיסרים של רומא, וכמובן על טיטוס הרשע שהחריב את בית המקדש השני.
כשאני משוטט לי בעיר היסטורית זו, מבקר בגטו היהודי, בבית הכנסת הגדול והמרשים, נפעם מהבניינים וסיפורי ההיסטוריה אני חושב כמה שרומא הייתה בשיאה, כוחה היה בלתי נתפס, ומה שנשאר ממנה היום זה בעיקר היסטוריה. איפה הרומאים של פעם ואיפה היהודים של היום?... היהודים שנרדפו, נהרגו ברציחות שונות ומשונות על ידי הרומאים ודומיהם שהיו בטוחים שהם בכוחם הרב יחסלו חלילה את הגזע היהודי מהעולם - התאכזבו כמו אחרים לגלות, שהעם היהודי הוא עם הנצח, וזאת בזכות התורה הקדושה, שהיא חיינו ואורך ימינו!
ג. מצוות עשה גדולה
סוגיה ושאלה מפורסמת מופיעה בתלמוד: "עד היכן כיבוד אב ואם"?! על הגבולות למצווה זו דנו רבות בפוסקים. אך לדרגה כל כך מיוחדת ומכובדת של כיבוד הורים, כפי שזכיתי לראות מקרוב השבוע יחד עם עמיתים וידידים רבים - היה בזה מן החידוש וההתרגשות.
החתן ר' לוי יצחק מרוסיה. הכלה למשפחת ראסקין מקנדה, וחתונתם שהייתה לכאורה אמורה להתקיים כפי הנוהג במקום מגוריה של הכלה, נערכה השבוע ביום שלישי באיטליה, לכבודו של סב החתן השליח הרה"ח המפואר ר' משה לאזאר שליט"א, מרבניה הוותיקים של המדינה ומקים עולה של תורה במילאנו, אשר שימש כמסדר קידושין בחופה שנערכה בחצר טירה עתיקה בעיר בראצ'יאנו למרגלות אגם ה'ברצ'אנו', כשעה נסיעה מרומא בירת איטליה.
הרב שליט"א, הדואג תמידין כסדרן לכבוד הוריו שיחיו במסירות בלתי רגילה, קיבל את הסכמת המחותנים להעתיק את החתונה למקום מגורי ושליחות הוריו היקרים, בכדי שיזכה גם בבן זה, שאביו הדגול ישמש כעורך החופה, יום אחד לפני הגיעו לגיל 90 שנה, לאורך ימים ושנים טובות.
לטירה עתיקת יומין שנבנתה לפני למעלה מ-600 שנים, הגיעו מרוסיה ומרחבי תבל, עשרות נגידים וידידים, תומכי ומחזיקי תורת ויהדות רוסיה, כדי להביע במיוחד בימים אלו - בהם נשמעים לצערנו בארץ הקודש קולות נגד לומדי התורה - את הערכתם והוקרתם ללומדים, מאות ואלפי מוסדות החינוך במדינת רוסיה, שהקים הרב הראשי של הרב בערל לאזאר שליט"א.
מאות שנים לאחר שריפת התלמוד באיטליה, חוותה השבוע המדינה אירוע מרגש, שרומם על נס את תחיית יהדות רוסיה בדורנו, וקול התלמוד והחסידות נשמעים בו ללא הפסק, בעידוד ותמיכת השלטון וראשיה, העומדים לימין מאות הרבנים שלוחי הרבי, הניצבים בעוז ובגאון בהנהגת בעל השמחה שליט"א, למען כל יהודי באשר הוא במדינת רוסיה.
קצרה היריעה לתאר את שעותיה המרגשות של החופה וריקודי השמחה בחתונה, בהם רקדו זה לצד זה, נגידים וידידים, בני משפחה וחברים, אירוע שנמשך עד קרוב לעלות השחר, עם אורחים רבים שהגיעו מכל קצווי תבל, שלמדו פרק חשוב במצוות כיבוד אב ואם, אותה מכנה הרמב"ם כ'מצוות עשה גדולה'.
ולתמונת השבוע שלי: ערבות יהודית עולמית
חיילים איטלקים עומדים מחייכים ליד ג'יפ צבאי, שקידמו אותי כמו את שאר המתפללים בברכה, בכניסה לבית הכנסת "בית שמואל" בשכונת 'פיאצה בולוניא' ברובע החמישי בעיר רומא, בו מתפללים בני הקהילה שעלו מטריפולי לאיטליה בשנות השישים והשתקעו בקרבת אזור זה, ויחד עם שאר יהודי לוב מהווים נתח מרכזי מיהודי רומא ואיטליה בכלל.
בין לבין הכרתי את חיים רקח, יהודי ססגוני שכובע ברט נצחי על ראשו, קולו מחוספס, ידיו חסונות וכמו טריפולטאי אמיתי, הוא רגוע ומרגיע, זורם ומחייך, וגם יודע המון. בהמשך ראיתיו מוסר שיעור קצר לאחר התפילה, ובשיחות שנפגשנו קצת, סיפר על עלייתו לארץ ישראל, לימודיו בכפר חב"ד, הפעמים הרבות שזכה להיות אצל הרבי, ועד שהגיע לפני עשרות שנים לרומא. איש מתוק ונעים שיחה, שופע היסטוריה ומידע לאן ללכת, איפה לבקר ומה לעשות בעיר העתיקה והמעניינת, תוך שהוא מרעיף שפע מחמאות לשליח בשכונה, הרב מנחם מענדל לאזאר, האהוד על כל בני הקהילה ואורחיה הרבים.
השליח ציבור בתפילת שחרית בבית שמואל סיים את חזרת הש"ץ, 'תחנון' לא אמרו, לפני המנהג המקומי לא לומר ארבעים יום לאחר הכנסת ספר תורה שהיה יום לפני הגעתי לאיטליה. אחד המתפללים מחלק דפים ובהם שלושה מזמורי תהלים ותפילה. חיים רקח פותח את ארון הקודש, מסיט את הכיסוי של ספר התורה הראשון, ויחד עם שליח הציבור, אומרים כל המתפללים כעת מזמורי תהלים למען השבויים בארצנו הקדושה.
לפני מספר ימים פגשתי בביקורי בירושלים את הרב יוסף יצחק סלונים, השליח במרכז ירושלים וממלא מקום אביו ברבנות מרכז ירושלים. בכל דקה פנויה הוא ממלמל מזמורים מתוך ספר תהלים קטן שהחזיק בידו. "מאז מה שקרה בשמחת תורה, לקחתי על-עצמי לומר כל יום את כל ספר התהלים למען החטופים בעזה", אמר לי לתמיהתי על עיסוקו הרב עם התהלים שבידו.
שני טורים של כיסאות עמדו מול החופה הגבוהה על רכס ההר שמעל פני אגם ה'ברצ'אנו', שטיח אדום מפריד בין צד הגברים ולנשים, עליו יעברו בדקות הקרובות החתן עם האבות, ובהמשך הכלה עם האמהות. על כל כיסא, קאפיטל תהלים עם אחד מתוך כמאה ועשרים השבויים. "ברגעים נעלים אלו נזכור להתפלל למענם" אומר בהתרגשות רבה אביו של החתן - הרב הראשי הרב בערל שליט"א, ומזמין את רבה של רומא לומר יחד עם הציבור מזמור תהלים.
מהצד אני מביט בגברת לנה טרופנוב וספיר כהן, שבעצמן שוחררו בנסים מהשבי, וכעת מייחלים לשובו של בן משפחתם אלכסנדר. בכל התקופה הזו הם מקבלים סיוע מהרב שליט"א, ואף הוזמנו במיוחד על-ידו להשתתף בחתונה, כדי לרומם את נפשם ולעודד את רוחם, עד לבשורה הגדולה בע"ה בקרוב בשחרור יקיריהם.
גוט שבת!
שייע
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.