ר' משה וולפסון זצ"ל - שריד לדור שהיה ואיננו!!!

אחד הדברים הכי מעניינים ששמענו ומצאנו שוב בפטירתו, שכולם טוענים כי הוא איש שלהם. הסאטמארים ביקשו להוכיח מדרשותיו כי הוא היה חסידו של רבי יואל, בסקווירא נשבעו כי הוא חסיד סקווירא, ובסטולין מעידים כי נפשו היה של חסיד סטולין, בחב"ד מוכיחים בוידאו אחרי וידאו איך שהוא היה חסיד חב"ד שרוף, והליטאים זועקים כי הוא היה המשגיח של ישיבת 'תורה ודעת' הליטאית, ושימו לב, בהלווייתו מצאת וראית את כולם, כל אחד הרגיש נוח במחיצתו, ומה שמפליא, איפה מוצאים עוד אדם אחד שכולם טוענים כי הוא איש שלהם, כי דרכיו היו על פי דרכם ושיטתם, ואיך זה שיהודי בדור זה הצליח להתאהב על כולם, ולהוכיח כי למרות הפוליטיקה הקשה והבדלי ההשקפות והשיטות הוא היה איש של כולם

בשביל זה צריך ללכת הרבה אחורה, במי שחיו לפני מאה שנה ויותר, גם אז היו הרבה מחלוקות בין גישות ושיטות, אבל יכולת לראות את הרב קוק מצד אחד ורבי יוסף חיים זוננפלד מן הצד האחר יושבים באותה אסיפה ומכבדים זה את זה, גם ולמרות שהיו עולמות אחרים. כך היה עם הרבה מגדולי התורה שלמרות שהשקפתם הייתה אחרת, הם כיבדו זה את זה. אבל היו גם כאלו שהצליחו לכבד את כולם ולתת לכל אחד מהם את ההרגשה כי הם מאמינים בדרכם ואף חיים על פי אמונתם

היה זה אחד המספידים שציין כי הרב וולפסון זצ"ל היה 'נאשער' כזה שלקח מכולם משהו, הוא חיפש את הטוב בכל מקום ריכז אותם אצלו. יכולת למצוא אצלו את כולם יחד, הוא ריכז את הטוב של כולם לאכסניה אחת, הקים קהילה משלו וכזו ששונה משל אחרים, מפני שהיה בה הרבה עבודת ה', תפילות ארוכות והרבה השקעה במציאות הרוחנית של האדם שלה הטיף כל חייו, כאשר יחד טיבל את כולם נתן לכולם להרגיש שגם הם חלק מדרכו ושיטתו בחיים

שימו לב, הוא היה אחד מגדולי התורה מי שבדרך כלל מחפשים את חתימתו, והוא הצליח לברוח מכל פוליטיקה ומכל מחלוקת, הוא ביקש לעשות צעדים אחורה לאותם ימים שיכלו לחיות יחד זה עם זה, ומאחר וזה לא היה שייך יותר, הוא עשה הכל שלפחות אצלו יטעמו את טעם החיים של פעם

הכרתי אותו לפני יותר מחמישים שנה. פעם הראשונה שראיתי אותו היה בתשל"ג בחתונה משפחתית בניו יורק, הוא היה חבר טוב של חמי זצ"ל הם היו חברותא של שלישיה, רבי משה וולפסון זצ"ל, הבעל מנגן הידוע ממודזיץ רבי בן ציון שיינקר זצ"ל, וחמי הרב חים מאיר ליסטוקין זצ"ל, לאחר חתונתם הם נשארו חברים ובין הרב וולפסון וחמי הקשר היה חזק עד כדי שהשתתפו בשמחות של כל אחד, ולאחר חתונתי כשבאתי בתשל"ג לחתונת גיסי בארצות הברית, שם פגשתי אותו לראשונה, כך נוצר הקשר שהתפתח מאוחר יותר. הרב וולפסון וחמי היו מאנשי הדור הישן אורח חייהם היה אמת, תמימות, ראו רק את הטוב שבאחר, מעולם לא הוציאו מפיהם מילה רעה על יהודי כלשהו, חייהם היו רוחניים בכל תחום, ואהבו כל יהודי

היו לי הרבה הזדמנויות לשבת עמו, במיוחד בשנים שבני ר' אברהם ישראל שיחי' נקשר בידידות אישית עמו, זה לא היה קשר של רב ותלמיד אלא קשר אישי חזק, עד כדי שטיפל בו בעיקר בבריאותו, דאג לצרכיו בתחומים שאחרים לא יכלו, לקח אותו אליו למיאמי בחדשי החורף על מנת להרחיקו מן הקור של ניו יורק, וכפי שמעידים בני המשפחה שהוא האריך את ימיו במה שעשה בשבילו. קנה לו בית, ועוד בית ליד ביתו בשביל בני משפחתו, ובנה לו בית כנסת לצד הבית, הביא כל שבוע מניו יורק מנין מאנשיו שיתפללו על פי הנוסח שלו ובשעות והזמנים שלו, כשהייתי בחורף במיאמי הייתי מתפלל אצלו ואף הוזמנתי לאכול אצלו מלוה מלכה עם בני משפחתו ושם שמעתי ממנו סיפורים מאוד מעניינים. הוא היה מכבד אותי בכלים של גדולי ישראל מן העבר, מזלג מן הצדיק הזה וכפית מן הצדיק האחר, ומה שהיה מעניין הוא אכל על פי המקורות

שמתי לב כמה פעמים כי במוצאי שבת על שולחנו 'בארשט', שאלתי האם זה מנהג, והוא אמר לי על אחד מגדולי אדמור"י קרלין  שאמר כי מי שאינו אוכל בארשט במוצאי שבת פסול לעדות. יצויין כי הרב וולפסון שימש כעד בכל השמחות בסקווירא. - בסקווירא טוענים כי הוא היה חסיד סקווירא, הוא היה קרוב מאוד אליהם. יצויין כי את הטהרה שלו עשו בסקווירא ואף נערכה הלוויה של אלפים בסקווירא

הוא אהב את נוסח קרלין. ההשפעה של החברותא עם ר' בן ציון שיינקר החדירה בו אהבה גדולה לניגונים, ונוסח היה חשוב לו מאוד, הוא הנהיג בבית מדרשו את נוסח קרלין, וכאשר אני כותב על כך אני נזכר בסיפור שהיה בינו לבין אחד מזקני קרלין ר' ניסן פילצ'יק זצ"ל שבאותה תקופה הם גרו כולם בווילימסבורג לפני שעברו לבורו פארק

היה זה במוצאי שבת בסביבות 11 בלילה, ר' משה וולפסון יצא מבית הכנסת והלך לביתו וממולו יצא מבית הכנסת של קרלין ר' ניסן פילצ'יק, והוא צעק לעברו ר' משה איך האב פאר אייך א  בשורה טובה (ר' משה יש לי בשבילך בשורה טובה) הוא שמח לשמוע בשורה טובה ושאל מהי? ור' ניסן פילצ'יק אומר 'אין זעקס טעג פון היינט וועט זיין שבת' (בעוד ששה ימים מהיום יהיה שבת), ככה דיברו באותם שנים יהודים מן הזמן ההוא

הרב וולפסון היה מדבר בעמקות, בשלש סעודות במיאמי השתתפתי הרבה פעמים, ואף כיבד אותי בברכת המזון בכל פעם שהייתי שם, המונים שהיו בחדשי הקיץ היו באים לחדר הגדול שבני שיחי' סידר לו שם התפללו ואכלו סעודה שלישית, הוא היה מדבר לפחות ארבעים וחמש דקות ולעיתים שעה ויותר דברים עמוקים הקשורים בפרשה, היה זה תענוג לשמוע אותו

כשהייתי יושב אצלו ושומע אותו הייתי מתבייש בעצמי ושואל היכן מוצאים יהודים כאלו בדורנו, ספריו ושיעוריו ובכל מה שעסק ראית כי מדובר במי שהוא מעל למה שאתה שומע ורואה בזמננו, הוא ריתק בהסברה שלו, ועל כולם גרם לאדם להבין שאפשר להיות את מה שמשוכנעים שאין במציאות בדורנו

הוא חינך דור לעבודת ה', למי שאוהבים להתפלל שעות, השקיע בהבנת התפילה, ולא אשכח את ה'קידוש לבנה' עמו, במיאמי. היה זה לאחר שהשתחררתי מבית הרפואה שם עברתי ניתוח על סיבוך שהסתבכתי בשל ניתוח אחר בניו יורק וב"ה הרופא הישראלי במיאמי ביטש קלט מה זה ושחרר את הסיבוך וחזרתי לכוחותיי, הייתי אז שבועיים בבית בני שיחי' עד שכל הבדיקות הראו שהכל בסדר, וכאשר הבראתי באתי להתפלל מעריב אצל הרב וולפסון, קידשו את הלבנה בחודש שבט תשפ"ב, איזו שמחה ואיזו יחודיות באמירת ה'קידוש לבנה' ובמיוחד הריקוד לאחר קידוש לבנה, ראית איך שיהודי שהיה אז בן 97 משקיע כוחות הרבה יותר מצעירים שלכאורה להם הרבה יותר כוחות. אותו כבר אז הובילו בידיו להבטיח שחלילה לא יפול, ועמד על רגליו הרבה זמן ובאיזה שמחה

לכתוב עליו מן האוסף שלי במשך של כל כך הרבה שנים הדף יכלה והסיפורים לא יכלו, אבל חלק אחד וקשה המלמד כל כך, אכתוב, מפני שיש בזה לימוד מדוע לא להתחשב במלעיגים, ולעיתים דווקא אלו יבנו אותך ויעשו הכל שתצליח ודוקא מפני שלועגים

כאשר הרב וולפסון פתח את קהילתו בבורו פארק רבים לעגו כינו אותם 'מוני'ס' על שם הקהילה 'אמונת ישראל', חשבו שיהיו רבים שיפרשו כי לא ירצו שיכנו אותם בשם הזה. אבל שימו לב מה קרה, הרב וולפסון המשיך בשלו ומתוך אמונה כי המקום מיועד לכל מי שרוצה להיות עובד ה' בצורה ובדרך הזו, ובזכות אותם אלו שלעגו, הוא הצליח להתפתח שהיום יש לו סניפים במונסי, בירושלים, בביתר ועוד מקומות, המציאות שלו היא זו שניצחה את מי שלועגים מכל דבר

את אהבתו לארץ ישראל קשה לתאר, הוא היה נוסע במשך שנים לארץ, וכל מה שהיה בארץ ישראל היה מחבב כאילו ארץ ישראל בביתו. לא אשכח לפני שנתיים אכלתי אצלו מלוה מלכה ואיזו שמחה הייתה בלבו כאשר שמע כי הכנרת ב"ה מלא וכי אין זו שנת בצורת

הוא השאיר קהילה גדולה, הזקוקה עתה לתפילות, להמשיך אותו קשה להאמין שיהיה מי שיצליח, להיכנס לנעליו לא שייך, אלו גדולות מדי על כל מי שימשיך, ובכל זאת המציאות הזו הקיימת, והתקווה שהממשיכים ישכילו לנווט נכון את הדרך שהוא האמין בה, ויצליחו להרחיב עוד יותר את מה שבנה ועשה למען האמונה שהייתה כל כך חשובה לו, לזה הם צריכים הרבה סייעתא דשמיא

כשניחמתי את בנו שיחי' אמרתי כי אם הייתי אני המספיד הייתי מספיד את הדור שאבדנו, הרב וולפסון היה האחרון לשרידי אותו דור שהיה ואיננו

הוא היה צלול עד לשניה האחרונה בחייו, בכל השנים למרות שסבל מכל כך הרבה עניינים שעימם התמודד וב"ה הצליח להתגבר עליהם, בשבת הוא לא הרגיש טוב ובמוצאי שבת לקחו אותו לבית הרפואה ושם הלך לעולמו

הפעם האחרונה שלי היה קשר עמו היה כמה שבועות לפני פסח, נסעתי למיאמי לברית אצל ניני, שם כיבד נכדי את הרב וולפסון להיות הסנדק, ואף אמר את הברכות וקריאת השם כאשר אני הייתי ה'הסנדק מעומד' (עמידה לברכות), ומשם לאחר הברית, חזר לבית הכנסת התפלל מנחה, ואז נסענו יחד לשדה התעופה ובמטוס פרטי נסעתי יחד עמו חזרה לניו יורק

מדובר באבידה גדולה לכלל ישראל בכלל, ובפרט למי שהיו קרובים אליו טיפלו בו במשך שנים, ובמיוחד לבני שיחי' שהיה קשור עימו בקשר נפשי, עשה למענו במשך שנים להבטיח שיוכל להמשיך את עבודתו בקודש ודאג להבטיח בכל מקום גם בחדשי הקיץ שיוכל להתפלל היכן שיוכל לעשות זאת בדרכו. הוא היה נוסע בקיץ למונסי לבתו, גם שם סידרו לו בית כנסת, הוא לא ידע מי עשה זאת, אבל תפס מהר מי סידר זאת. בני שיחי' נסע יחד עם המיטה לארץ ישראל הוא נטמן בבית העלמין העתיק בטבריה לא הרחק מר' מענדל וויטבסקער זצ"ל ועוד גדולים אחרים מן הדורות הקודמים

מי שהכירו את הדורות הקודמים קולטים ומבינים איזו אבידה הוא לדור שלא יודע איך נראו אנשים גדולים באמת

חיים שאולזון