רגעי השבוע - פרשת בחוקותי, חזק ומברכים סיון
להיות רחוק ולהרגיש קרוב / השמחה שגדלה והתרחבה בכל הארץ ונמשכה מספר ימים / אבידת תפילין שהובילה ראש ישיבה לעודד אלמן צעיר / המקובל הקשיש ששיגר מכתב לרבי
א. כדאי רבי שמעון
"מחבר הפיוט 'בר יוחאי' כלל לא שהה בארץ ישראל, והביטויים שלו כלפי רבי שמעון בר יוחאי - הם בלשון נוכח: מהחרוז הראשון 'בר יוחאי נמשחת אשריך' ועד לסיום 'אשרי יולדתך'. לעומת זאת, מחבר הפיוט הנוסף, 'ואמרתם כה לחי', אותו נוהגים לשורר בכל מקום בל"ג בעומר - מדבר בגוף שלישי, על-אף שחיבר זאת במירון ליד קברו של התנא".
כך פתח ואמר לי יהודי ירושלמי חכם, עת פגשני במוצאי שבת שעבר ברחובות ירושלים, והבין ללבי שבמקום להיות כעת - ליל ל"ג בעומר במירון, אני כאן בירושלים, ונתן לי להבין, כי העיקר הוא הרגש שבלב, ולא משנה איפה נוכחים בפועל.
כמו בכל שנה, הזדרזתי זה מכבר ורכשתי כרטיס טיסה לארצנו הקדושה לכבוד ל"ג בעומר - יום ההילולא של התנא האלוקי רבי שמעון בר יוחאי זיע"א, וגם לאחר ששמעתי את ההחלטה הממשלתית על ביטול אירועי ל"ג בעומר באתרא קדישא מירון בעטייה של המלחמה, המשכתי לקוות שיתרחש נס והכל ישתנה. אבל השנה הקב"ה רצה אחרת. כמו רבים הרגילים לעלות ולשמוח מדי שנה בשמחתו של רשב"י, ואינם מסוגלים לעלות על בדל מחשבתם כי השנה ייאלצו לעמוד מרחוק במקום מגוריהם ולהתקשר עם רשב"י במחשבות ערגה ובלימוד תורתו - התעצבתי לשמע הבשורה.
אין ספק שמדובר במצב לא פשוט, ובכל רגע נתון יכולה לפתע אזעקה לנסר את חלל האוויר, ולאן ינוסו בבהלה מאות ואלפים?! תקופה מורכבת וקשה כזו בארצנו הקדושה לא זכורה לי כלל, כאשר מצד אחד יותר ממאה שבויים מוחזקים עדיין בידי החמאס ימ"ש בדרום, ומלחמה עיקשת וקשה מנשוא נערכת בה יום-יום; ומאידך בצפון - יורים מחבלי החיזבאללה ימ"ש טילים על בתי היישובים היהודיים, ותושבי אזור הגליל הכולל את כפר מירון - חיים תחת אזעקות כמעט מדי יום.
השתתפתי במעמד הדלקת נרות ב'מרכז מעייני ישראל' בירושלים, רקדנו ושמחנו ככל שניתן, ולמחרת בבוקר השכמתי קום ונסעתי לקברו של שמעון הצדיק בצפון ירושלים, שהוא המקום היחיד שנמצא לגביו מסורת בת מאות שנים של עלייה המונית ביום ל"ג בעומר, ובמיוחד בשנים בהן מפאת המצב המתוח עם הישמעאלים לא התאפשר לעשות את הדרכים שהיו בחזקת סכנה בדרך למירון, ואף זכורני שנה אחת בילדותי, עת בן משפחתי לא יכול היה לנסוע מפאת חולשתו למירון, הציע לו אמו"ר שיחי' שניסע יחד לשמעון הצדיק ואחר-כך המשכנו בעצמנו למירון.
שמעון הצדיק היה משיירי כנסת הגדולה, אשר שימש ככהן גדול והנהיג את העם במשך 40 שנה בתחילת תקופת בית המקדש השני. את המערה והקבר שבו, חידש ותחזק במשך שנים רבות דודי-זקני הרב הצדיק רבי יוסף אליהו דייטש זצ"ל, ומזה למעלה משלושים שנה ממשיך דרכו בזה בנו הרב משה שיחי'. בימי חלדי הגעתי רבות למקום בימי חול ומועד, וכך התנחמתי בל"ג בעומר השנה, ושימחתי את נפשי אצל שמעון הצדיק כמו אצל רבי שמעון בר יוחאי.
ב. אצל רבי שמעון
ממחשבה למעשה, לאחר השתתפות בתהלוכה הגדולה לכבוד ל"ג בעומר ברחובות ירושלים, זכיתי להשתתף בהדלקת מדורה נוספת ועריכת סעודת הילולא רבת משתתפים ובאווירה נעלית.
דווקא בגלל העיתוי בו לא ניתן להגיע לחגוג את ההילולא במירון בעקבות המצב הביטחוני, הורגשה אווירת החג בכל מקום הרבה יותר מכל שנה. ולא רק זאת, אלא שהשמחה נמשכה הרבה מעבר ליום אחד. ואם בעבר, עם שקיעת החמה של ל"ג בעומר, המוזיקה הייתה נפסקת בחצר ציון רשב"י - נוהג שכבר חלף ומזה מספר שנים הותר הדבר ועמוק לתוך הלילה של מוצאי החג, עדיין מנגנים ורוקדים - הרי שבשנה זו, החגיגות נמשכו גם שלושה ימים אחר כך.
לצערי הרב, גם השנה ההתנהלות על הר מירון על ידי המשטרה וכוחות הביטחון לא התאימה לאווירת המקום, ובעיקר לאנשי המקום. מאבק בלתי מכובד ניהלו נגד אלו שבכל זאת לא יכלו להישאר בביתם והופיעו בדרך לא דרך, לאחר שעות של הליכה בחום הכבד, ובהגיעם למקום שכה נכספה נפשם, זכו לקבלת פנים קשה מאוד מהשוטרים, המקבלים הוראות ממפקדים שלא מבינים לרוחם של יהודים חרדים, ולא נוהגים בסלחנות כפי שמתנהגים עם מגזרים אחרים בישראל.
לאחר שעות של מאבקים, התייאשו כנראה השוטרים, ובהוראה מגבוה נעלמו כלעומת שבאו. או אז, באו אלפים מכל רחבי הארץ, הורים לילדי 'חאלאקע' הגיעו עם בגדי שבת, והשמחה הייתה רבה, בלתי ניתנת לתיאור.
בסיוע של ידיד יקר מאוד ממוסקבה, זכיתי והבאתי אוטובוס גדוש עם נוסעים חשובים, שנפשם סחפה אותם לבוא לרבי שמעון. לאחר תפילת ערבית ואמירת תהלים ברגש רב, עלינו על גג הציון, על העמוד השני של ההדלקה מעל ציונו של התנא רבי אלעזר בנו של רשב"י, יצקנו שמן זית על בדים שונים, הוספנו נרות, והתכבדתי בשם הציבור להעלות את השלהבת הגדולה לכבודו של בעל ההילולא, לקול זמירות הנאספים שנתנו קולם בשירת בר יוחאי ושאר ניגוני החג במשך שעה ארוכה.
כמיטב המסורת במירון בכלל ובל"ג בעומר בפרט, כל המשתתפים כובדו בהמשך במאכלים משובחים, מתוך הודיה להקב"ה שגם השנה זכו להגיע מירונה ביום נשגב זה, בזכותו של התורם היקר ממוסקבה החפץ בעילום שמו, אבל הקב"ה היודע כל תעלומות, ישפיע עליו שפע עד בלי די, בזכות הדבר הגדול שהשכיל לעשות.
ג. קשר של תפילין
אתמול כתב לי ידיד חשוב על סיפור ששמע בקשר לבן משפחתי. הסיפור אומנם קצר יחסית, אך כולו השגחה פרטית נפלאה ומתאים לפרסום בבמה זו. מאידך חששתי שמא הוא לא נכון כלל או רק בחלקו, ולכן יגעתי למצוא את פרטיו. לא קל היה להשיגו, הוא עסוק במסירת שיעורים, בשיחות עם תלמידים, אך ב"ה מצאתי אותו ושמעתי ממנו את כל פרטי הסיפור. ממש ממקור ראשון.
"ביום שישי לפני שבועיים, בני שחגג 'בר מצווה' נסע מביתנו אל תלמודו באוטובוס ציבורי של חברת אגד, כשתיק התפילין החדש איתו לתפילה במניין עם חבריו. במהלך הנסיעה נרדם, ורק בתחנה הסופית של מסלול קו זה, התעורר לקול קריאת הנהג שמצאו ישן.
מרוב בהלה הוא נחפז לרדת, עבר לצד השני ועלה על אוטובוס שנוסע לכיוון מקום הלימודים שלו. רק בהגיעו לתפילה נזכר שהתפילין החדשות והיקרות שלו אינן איתו, ונפשו נסערה עליו מאוד".
כאן אני עוצר את שטף דיבורו, ומנצל את ההזדמנות לאחל מזל טוב לבן-דודי היקר, הרב יהודה אריה דייטש, ברא כרעא דאבוה רב שכונת 'רמת שלמה' בירושלים הגאון רבי מתתיהו, לרגל חגיגת בר-המצווה לבנו היקר, שכמו אביו הדגול, גם הוא פה מפיק מרגליות טובות ונעימות, בשיעורים ודרשות, תשובות וחיזוק לכלל ולפרט.
"התקשרנו למחלקת האבידות של חברת אגד, והם ענו שרק לאחר שלושה ימים הם מקבלים מציאות שנמצאו ומטפלים בהם. בינתיים הגיע הבן הביתה והניח את התפילין שלי. לפתע צלצל הטלפון ומישהו שואל אם הגיע אל משפחת דייטש, ואם יש לנו בן כשמו של בננו זה. כשעניתי כן, שמעתי קול רווחה גדול. 'יש לי את התפילין של הבן שלכם ואני רוצה לבוא לביתכם ולהחזירו' אמר בעודו מתנשף.
'מי כבודו?' שאלתי והוא עונה: 'פינקל מבית ישראל'. 'זה המשגיח הנודע של ישיבת מיר, הרב בנימין פינקל? שאלתי בקול נרגש, והוא השיב בחיוב! נדהמתי. 'אני מחפש אתכם מזה מספר ימים ולא מצליח' אמרתי לו, וכעת היה תורו להיות נדהם.
"בעבר שימשתי כמגיד-שיעור בישיבה לצעירים מסוימת בשכונת גבעת שאול שבירושלים", החל הרב פינקל לספר לי, "וגם לאחר שהתמנתי לתפקיד הרם בישיבת מיר, אני נוסע פעם בשבוע למסור שיעור באותה ישיבה כבעבר. הבוקר בא אליי תלמיד עם תפילין שמצא באוטובוס. ביקשתי אותן ממנו בכדי לקיים את מצוות 'השבת אבידה', שכבר זמן רב לא זכיתי לקיימה. לקחתי את ספר הטלפונים של ירושלים, והתחלתי לטלפן מה'דייטש' הראשון. אתה כבר מספר 53 שאני מתקשר... ואני מודה לה' שאני זוכה כעת לקיים את המצווה'. 'אך מדוע אתה מחפש אותי?' שאל הרב פינקל.
והרב דייטש נענה: "את חגיגת בר-המצווה של בני דחינו לשבוע הבא בעקבות פטירת גיסתי - אשת אחי הצעיר שנלקחה לעולמה לפתע פתאום. זמן רב אני מחפש אתכם להזמינכם לחגיגה שתיערך בעוד מספר ימים, בכדי שתפגשו את אחי האלמן ולחזקו, כאחד שבעצמו עבר טרגדיה כזו של פטירת אשת נעורים בגיל צעיר, ויש לכם לבטח את המילים הנכונות לנחמו על שברו הגדול. והנה ה' הנה לידי וכבודו מטלפן אלי בעצמו"...
ולתמונת השבוע שלי: הדרך של רבי שמעון לפטור את כל העולם
שעת צהרים של יום שני, ניחוחות מדורות ל"ג בעומר עדיין באוויר, ואני זוכה להתלוות לביקור נדיר של הרב הראשי הרב לאזאר שליט"א בביתו של הרה"צ רבי יעקב מאיר שכטר, עת הגיע הרב לביקור בזק בארצנו הקדושה.
באחד הבניינים בשכונת 'שמואל הנביא' הוא מתגורר אצל אחד מנכדיו המסורים, בקומה עליונה עם נוף מרהיב של ירושלים. מקורבים ואורחים שונים צובאים על הדלת של הרב הקשיש, אך רק מעטים זוכים להיכנס אליו באופן פרטי.
הרב שכטר, מנהיגם של חסידי ברסלב ומראשי ישיבת המקובלים 'שער השמים', יושב בראש השולחן ולומד מספר תיקוני זוהר, מקבל את פני האורח בפנים זוהרות ומושיבו בסמוך לו בראש השולחן.
השיחה שהייתה תורנית ברובה נמשכה כחצי שעה, במהלכה חזר הרב שליט"א ביאור מהרבי על מאמרו של רבי שמעון בר יוחאי שאמר על עצמו 'יכול אני לפטור את כל העולם מן הדין', שלכאורה לא מובן איך אפשר לפטור יהודי שעבר עבירה ושמגיע לו עונש הכי קשה? ומבאר הרבי, כי רבי שמעון בר יוחאי מתקשר עם כל יהודי, אפילו זה שנמצא במצב הכי נמוך ברוחניות ולכן יכול לפטור גם אותו.
המארח הרב שכטר הגיב מיד בחיוך, שביאור זה הוא ממש 'חב"דסקע תורה', ורק הרבי יכול לתת כזה הסבר.
בין הדברים גילה הרב שכטר, ששיגר פעם מכתב לרבי עם בקשה לתפילה על בתו שהייתה חולה באותם ימים, והמשיך בשיחתו בהתעניינות על פעילות שלוחי הרבי ברוסיה.
כשהרב לאזאר דיבר על כך שרואים איך שנשמה של יהודי שמתעוררת לפתע, זאת מפני שהניצוץ שבו בפנים בוער תמיד ופתאום פורץ החוצה - התלהב מזה מאוד הרב שכטר, כדרכם של חסידי ברסלב שורשיים.
השיחה המרתקת נגעה בעוד כמה נושאים ציבוריים וכלליים, בין לבין סיפר על לידתו בירושלים העתיקה (לפני כ-93 שנים!), על סבו שנולד בעיירה ברוסיה, והודה על העזרה של הרב שליט"א לחסידי ברסלב באומן.
עם סיום המפגש, הגיש הרב שכטר לרב לאזאר שניים מספריו החדשים, וכשפניו שמחים ומאירים הודה כמה פעמים על הביקור, ולא הסתפק בכך, אלא קם מלוא קומתו וליווה את הרב שליט"א עד לפתח הבית מתוך כבוד רב.
גוט שבת וחודש טוב!
שייע
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.