חברים נשרפים בסמוך, חלק נהרגו. אחרים נפצעו. אחד מאבד יד, אחר רגל, שלישי איבד את הראייה.. צרחות אימים. פחד מוות. לילה עזתי חשוך ושחור, החילוץ מתמהמה והירי נמשך. גם הפוסט טראומה תימשך לכל החיים.
קורא עדויות מזעזעות ומפורטות משדה הקרב בעזה, ותוך כדי קופצת כתבה ובה פנינים חדשות מפי הרב הראשי יצחק יוסף. האיש טוען ש"13,000 טילים זרקו עלינו, וניצלנו רק בזכות לומדי התורה"... ועתה נשאלת השאלה: מדוע אותה תורה טובה כדי להציל אותנו מהטילים האיראניים, אך לא טובה כדי להציל אותנו מטיפשותו של הרב?
ובכן, יש תורה ויש תורה. יש תורה שהיא קיום העולם ויש תורה שהיא נזק לעולם. התורה של סוחר ההלכות שהולבש שימלה מוזהבת בחסות קומבינות של אביו ובאדיבות משלם המיסים, שייכת לקטגוריה השנייה.
ולכל המזועזעים מדבריי אומר שהעובדה שהאיש אגר לאורך חייו הרבה ידע תורני לא הופכת אותו לקדוש, ובוודאי לא מקנה לו חסינות מביקורת. בדיוק לאנשים כמוהו יועד הכינוי "חמור נושא ספרים", ובדיוק על אנשים כמוהו אמרו חז"ל "תלמיד חכם שאין בו מידות, נבילה יפה הימנו"..
הנ"ל נכתב על ידי אחד המשתתפים בקבוצה של 'שיטת חכמי ספרד האחרונים'
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.