העולם החרדי נזכר רק לאחר שזה קורה, מדובר באחת הרעות החולות, לוקחים סיכונים מקווים שהכל יעבור בשלום ורק אחרי שקורים אסונות זועקים ועושים וגם שוכחים מהר, הרבה דברים שאנו חיים עימם הם חיי סכנה במיוחד באירועים שיש בהם רבים, נהרגו בהלוויות ונפצעו כל כך הרבה באירועים כאלו ולא רק במירון, וגם פארענצ'עס כבר היה לעולמים שנפצעו ונהרגו, והמציאות שממשיכים כאילו לא קרה דבר, חמור מאוד
השבוע זה קרה שוב והפעם באמשינוב, ככל הנראה מעומס רב מדי התמוטטו פארענצ'עס וכמה נפצעו, ואין זה משנה כמה ובאיזה מצב הם, המציאות שקרה דבר כזה מחייב אותנו לשאול האם לא למדו מן העבר, האם באמת ממתינים עד שיקרה אסון חלילה?
אולי הגיע הזמן שרבנים יאסרו פארענצ'עס מבלי שהם עברו בדיקת מהנדסים הבקיאים בעניינים אלו, ולא לסמוך על פארענצ'עס שבנו החסידים, להבטיח כי לא יקרו דברים כאלו, וגם זה לא בטוח, מפני שמספיק שמי לא מרגיש טוב עומד למעלה ונופל על מי שעומדים מתחתיו ומספר הפצועים יכול להיות גדול
כל פארענצ'עס הם סיכון מפני שעומדים ולא כולם מסוגלים ויכולים, ואין כל ביטוח שכולם ירגישו טוב וחזקים מספיק, ישנם מי שעייפים מאוד כשעולים לפארענצ'עס ועומדים מפני שאין להם ברירה, אף פעם אינך יכול לדעת מה מצבו של האחר, ורק לאחר שחלילה יקרו אסונות של ממש יזעקו, אבל אז יהיה מאוחד מדי
אני יודע שמה שאכתוב כאן לא פופולרי ולא יקבלו מפני שאדמו"ר בלי פארענצ'עס אינו מרגיש אדמו"ר, הוא צריך את זה למחייתו, ככה הוא מרגיש טוב. הנכון היה להרחיב את בתי הכנסת ושיישבו או אפילו יעמדו אבל לא על פארענצ'עס אלא במקומות בטוחים. נכון ששום מקום לא בטוח, אבל מה שכן בטוח כי הפארענצ'עס מסוכנים
חיים שאולזון
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.