אלפים ורבבות חייבים לו - כמה מילים על החזן פינצ'יק ז"ל - נשמה גדולה ואומללה ומי מצא את גופתו

מילדותי אני חובב חזנות, אוהב את החזנים של הדורות הקודמים רואים הבדלים ענקיים בין אז להיום, במיוחד בפירוש המילות, אבל לא על כך אני מבקש לכתוב כאן, אלא על משהו שחייב אני לספר אותו, ובמיוחד היום ביום היארצייט שלו, והכוונה לחזן ר' פנחס פינצ'יק מי שיצר פרקי חזנות אדירים, בעיני מן הגדולים שבגדולי החזנים מן הדורות הקודמים, אין מי שלא שמע 'רזא דשבת' ועוד פרקים אחרים שלו ולא אהב אותם

מי שילמד את היסטוריית החזנים הגדולים לא כולם סיימו את חייהם טוב, במיוחד מי שסיימו את חייהם ללא משפחה. החזן פינצ'יק שתפילתו הייתה כולה נשמה הלך מן העולם ללא זרע של קיימא, ולא רק כך, הוא הלך מן העולם מבלי שאיש הכירו וידע במי מדובר, וכאן אספר לכם סיפור ששמעתי מכלי ראשון בן דוד של אבי ז"ל שמו ר' שלמה שאולזון ז"ל מקורו ממשפחה שאולזון בפילדלפיה והיה גר בניו יורק, אמו הייתה ממשפחת ריבלין הירושלמית הידועה, היה גם בן דוד של ר' מנחם פרוש ז"ל מצד האמהות, הוא היה מגדולי מנהלי החברות קדישא בשתי דורות האחרונים באמריקה, הוא זה שהמציא את הארון עם הקרח שעימה יכלו להעביר נפטרים לארץ, עד שסידרו במטוסים עצמם קירור, בשנים ההם רק עם ארונות שהוא יצר יכלו לקבל רשיון להעביר נפטרים לארץ, אבל לא על כך אני מספר אלא על משהו מדהים שהוא סיפר לי

הוא עסק גם ב'חסד של אמת' כאשר מדובר היה בנפטרים יהודים שלא מצאו קשר למשפחתם הוא טיפל בהם וקבר אותם. והנה ביום מן הימים הוא נקרא לזהות נפטר יהודי, השתמשו בשם הלא יהודי שלו, בזמנים ההם לרוב היהודים היו שמות לא יהודים, או ניקים, ולאחר בירור גילה לתדהמתו כי מדובר בחזן פינצ'יק, כמובן שהוא עשה הכל לדאוג לקבורתו, הוא חיפש בני משפחה עד שמצא וסיפר להם, ואם תשימו לב על המצבה כתוב שהוא היה דוד ובן דוד ולא אבא

הוא זכר את הסיפור הזה, הוא היה המום כאשר מצא את גופתו במצב כזה, הרבה זמן חיפשו מי שיוכל לזהות במי מדובר, זה נחרת בזכרונו, וסיפר לי זאת בדמעות

היום י' בטבת היארצייט שלו, ולכן אני מעלה שורות אלו לעילוי נשמתו. פרקי החזנות שלו היא מן המיוחדים והנערצים ביותר, ספירת העומר שלו, ו'רזא דשבת' הם מפרקי החזנות האהובים והנערצים ביותר בעולם היהודי הגדול. הוא השאיר לעולם פרקים שלעולם לא ישכחו את המתנה שהביא לעולם, ולמרות שסיים את חייו בצורה שכזו, הוא לעולם לא ישכח

אני חייב לו הרבה תודה, אוהב את החזנות שלו ושומע אותם, ונהנה מהם

חיים שאולזון