מתכון לאסון

‏הלוחם שנהרג בג'בליה, איזו השפעה יש לו על זהות שופטי העליון?

‏והלוחם בסמטאות חאן יונס, איזו השפעה יש לו על סמכויות ביהמ"ש העליון?

‏ובהתחשב בזה שסמכויות השופטים בלתי מוגבלות ובסוף מעצבות במישרין ובעקיפין את כל תחומי החיים, איזו השפעה אמיתית יש ללוחמים על הוראות הפתיחה באש? על סוגיות כמו הרס בתי מחבלים? על אובדן הרוב היהודי בגליל? או על מדיניות ההגירה של ישראל?

‏שיטת משטר שבה לאנשים שמשלמים את המחיר על ההחלטות השגויות, ונשלחים לחזית לתקן את ההחלטות השגויות, אין כמעט אמירה בעיצוב ובבחירת מקבלי ההחלטות דה-פקטו, היא לא רק שיטת משטר רקובה מבחינה מוסרית, היא שיטה שתקשה עלינו מאוד לשרוד את האיומים שאנו עומדים בפניהם.

‏הנתק שבין הסמכות לאחריות גורם לכך שמקבלי ההחלטות בגבעת רם הם האחרונים לשלם את מחיר פסיקותיהם, ולכן האחרונים לתקן ולכוון מחדש את דרכם.

‏במדינה רגילה זו פריבילגיה שספק אם הציבור יכול להרשות לעצמו. במדינה עם איומים קיומיים זה מתכון לאסון שיגרום לשביעי באוקטובר להחוויר