מאת הרב ישראל אהרן קלצקין
בס"ד, ערש"ק ויחי, ח"י טבת תשפ"ד.
לידידיי ומכריי קוראי ומתענגי הגליון 'מעדני הפרשה'.
חלום ישן מזמזם במוחי שנים רבות, לשבות שבת אחת בעיירה סקוירא, לחזות בהנהגתו המלכותית של הרבי שליט"א ויחד עם זה, להתבונן בציות וכניעת חסידיו הנאמנים, שהרי 'אין מלך בלא עם'.
שבת שעברה יישמתי את החלום, היה שווה, וכמובן שצריך להקדיש מאמר מיוחד לשבת כזאת, שהרי הרבה תובנות ומסרים יש מהשבת וחשוב להביע את התרשמותי ולשתפכם בזה.
אך מכיון שישנם קוראים שכתבו לי שהמתח הנפשי לא בריא בשבילם וביקשו שאתאמץ ואשלים את הסיפור שנמשך זה השבוע החמישי, עד הסוף ולא להשאיר אותם שבוע שלם במתח, על כן אנסה ונראה אם הדבר אפשרי, שהרי יש לי עוד כמה דברים לעשות לכבוד שבת קודש ואת הגליון סיימתי אמש בשעה 2.20 באישון לילה.
קיצור החלק השני בסיפור: התפללתי מעומק הלב שהקב"ה יזמין לי את 'האיש' בה' הידיעה שיש לו טינה עלי, שאדע את מי לפייס, ה' כיוון אותי ללכת להתפלל ב'סאטמאר' ברח' יואל (תמיהני אם הם בנו את זה בכוונה ברחוב 'יואל' דוקא?)
עם כניסתי למקוה אני רואה את 'חצקל' מסיים ויוצא, חצקל הוא הבן אדם שבעיני, אחד האנשים שהכי פגע בי וכעת הוא מופיע מולי במלא הדרו ועליבותו וחולף על פני במבט אטום שאינני יודע אם זיהה אותי בכלל או שככה מבעו?
לו הייתי עדיין מחוץ לדלת המקוה, הייתי חושב אולי לנסות לתפוס איתו שיחה לפני המקוה, אבל כיון שכבר הייתי בפנים וכבר שילמתי את דמי הכניסה ובנוסף לכך, אני משער (מהיכרות) שכמעט בטוח שהוא יאטום את אזניו ויחמוק ממני, לכן נשארתי בפנים, הזדרזתי להיטהר ויצאתי לפוליש שלפני המקוה, שזה גם חדר הקפה.
ייאמר לזכותם, ביודעם שזה מקום בילוי, הם התקינו ספסלים בפוליש לרווחת הציבור, הרי ידוע שהרבי מסאטמר זיע"א לכתחילה הורה לבנות פוליש גדול ליד כל בית כנסת, שיהיה בהרחבה לאלו 'וואס אלטען נישט ביים דאוונען' (תרגום חופשי: אלו שהם לא בקטע של תפילה עכשיו).
אני רואה את חצקל יושב לו על הספסל משוחח עם מישהו באופן עירני, מחזיק כוס קפה בידו ומתענג על כל שלוק (זופ באידיש), זה מזכיר לי את החסיד שהיה מאחל לעצמו: 'המקוה שיהיה חם כמו הקפה והקפה גדול כמו המקוה'.
כעת הסקתי שהוא לא זיהה אותי מקודם, שאם לא כן הוא ודאי היה ממהר ונוטל איתו את הכוס קפה וחומק מהשטח.
ניגשתי ועשיתי גם לי כוס קפה והמתנתי בצד עד שסיים את פטפוטיו עם היושב לצידו וכאשר קם לצאת התלויתי אליו וניסיתי לפתוח עמו בשיחה, ואמרתי לו: 'הנותן מתנה לחבירו צריך להודיעו', (בהמשך הסיפור תבינו) אך הוא החיש את צעדיו וסימן לי בידו על פיו 'נו, לפני התפילה?'.
הבנתי את הרמז, עליתי בעקבותיו, ראיתי את המנין שהוא נכנס וגם אני נכנסתי שם להתפלל.
ראיתי שהוא אומר 'קדיש יתום' וביררתי, הצטערתי לשמוע כי ל"ע שיכל את בנו זה עתה בהשאירו בית עם יתומים, כעת גם הבנתי שזה עוד יותר רגיש, ואם הוא לא מספיק ממורמר בחיים בטבעו, כעד בודאי זה שבעתיים ואני צריך להיזהר עוד יותר.
המתנתי עד סוף התפילה וראיתי אותו מקפל הטלית ותפילין וחומק החוצה, דלקתי אחריו אך הוא החווה לי בידו שהוא ממהר שהוא ולא עכשיו הזמן.
נסעתי עם רכבי לכתובתו כדי להקדימו, אך לא ראיתיו, נקשתי בדלת ואין קול ואין עונה.
חזרתי לרכבי וישבתי בנקודת צפייה, שלא אפספס אותו ובינתיים עבר שם אברך נחמד ונכנס איתי לשיחה, כשסיפרתי לו את מי אני מבקש, הוא הסביר לי כי לשוא אני טורח, אין סיכוי לשיתוף פעולה מצידו. והאברך הרים את ידו ומראה על כף ידו ועל שערותיו, כלומר: 'כשכאן יגדלו שערות'.
אולי אתה יודע מישהו שיש לו השפעה עליו? שאלתי. האברך חשב וענה: יש לי את המספר טלפון של בנו, הוא מלמד בת"ת סאטמר, הוא בחור נורמלי, תנסה לדבר איתו.
התקשרתי אליו מיד, שאלתי אותו אם הוא מכיר אותי, הוא ענה 'קצת, אבל בעיקר ממה ששמעתי עליך', קבענו להיפגש ליד הת"ת בשעת הפסקת הצהרים.
כעת אמור להגיע הסיפור הגדול, מה היה לי עם חצקל? כמה צער ועגמ"נ הוא היה השליח משמים לגרום לי? ולמה הוא אומר לכל מי שמוכן לשמוע, שאני בכלל אימללתי אותו?
באמת רציתי לסיים את זה היום, אבל זה בלתי אפשרי, תסלחו לי, אשתדל בשבוע הבא בעזהי"ת.
זהו כתובת האימייל באם יש לך בקשה ממני או הערה.maadoney@gmail.com
נ.ב. בהפטרתנו מסופר על סוף חיי דוד, שע"פ הזוהר כלל לא היו לו שנים, אלא קיבלם מאדם הראשון, הרה"ק מבארדיטשוב כותב בספרו 'קדושת לוי' שהאבות הקד' החסירו משנותיהם ונתנו לו את שנות חייו, למה דוד היה צריך כפול שנים? ואיך זה מרומז בזמר של 'י-ה רבון עלם' ששרים בליל שבת?
יעקב נצטער על יוסף כ"ב שנים, מידה כנגד מידה על שיצחק נצטער בגין יעקב כ"ב שנים (בבית לבן ובדרך).*
אך לא הוסבר מדוע הגיע ליצחק אותו צער של כ"ב שנים? ואיך שילמו השבטים יוסף כ"ב שנים?
יוסף, שאף הוא נחשב לחלק מהמכירה, איך שילם בעצמו כ"ב שנים מחייו, מידה כנגד מידה?
כל זה ועוד בתוככי הגליון 'מעדני הפרשה' שכולו מעדנים חדשים והוא מצורף למנויי הגליון.
בברכת שבת שלום ומבורך
ישראל אהרן קלצקין
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.