מאת פישל קדוש
גנץ מינה את חליוה והיום מגונן עליו מהדחה, ומגלה שנשאר אותו גנץ חדל אישים, ובישראלית: "אפס". הכל בטענה כי תחקירים עושים אחרי המלחמה - לא חליוה, שהוא לא עוד אחד שצריך להחקר "בבוא היום", אלא האשם הראשי, שבמעשיו, זחיחותו, יהירותו, והחשש הגדול: זדונו, המיט את האסון, ולא יעלה על הדעת שיפציע לנו שוב בעמדת המושיע.
ולמה "זדונו", כי חליוה לא טיפש, ואם נוחתות עליו עוד ועוד התרעות ונדלקים עוד ועוד אורות אדומים, והוא לא מוכן לשמוע, זה משקה את החשד שכבר רווח בארץ כמה שבועות, שהסכנה לא באמת הטרידה אותו, שלאיש - שנפגש עם ברק בימי מהומות המיוחסים בקפלן, סגר שיעורי תרה שהיו לפניו באמ"ן ורדף חיילים דתיים (ותיפקד כפוליטיקאי לכל דבר, כולל "עידכון" התקשורת), מתאימה פריצה "מבוקרת", "תחת שליטה", של חמאס, שתסתיים (כפי שחשף עמית סגל) בהשתלטות על ישוב אחד או שניים וכמה הרוגים, שתסייע ליעד העיקרי: הפלת שנוא נפשו: הימין. ואם דיווח של קצינה מקלקל לו את הסצנריו, אז הוא משתיק אותה.
בכל מקרה, גם בלי הזדון, בשונה מנחקרים עתידיים אחרים, הוא לא רק האחראי הראשי על קונספצית "חמאס מורתע", אלא האיש שבידיים הוביל את ישראל לאסון.
אם היה זדון זו בגידה במלחמה בדרגה החמורה ביותר והברנש האפל חייב לעמוד מול כיתת יורים. אם "רק" מתוך זחיחות הוביל אלפי ישראלים כצאן לטבח, הוא חייב להיות מסולק מהצבא בבושת פנים, תוך קריעה פומבית של דרגותיו וביטול הפנסיה התקציבית.
המשך עמידתו בראש אמ"ן במלחמה שהמיט עלינו היא הזיה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.