שלום וברכה מורי ורבותי!
"ולפני מי אתה עתיד ליתן דין וחשבון" (אבות פ"ג מ"א), לכאורה, אף אחד מאיתנו לא נותן דין ואחר מכן חשבון, כולנו נותנים חשבון ולאחר מכן דין.
מגיע אדם, דיין, שופט, שיושב מול הנאשם, עושה חשבון של כל העוולות שהוא עשה, ולאחר מכן מכריע ופוסק את הדין.
מדוע בשמים זהו דין ולאחר מכן חשבון?
אחת התשובות המדהימות והיפהפיות היא, שמראים בשמים לכל אחד, מישהו אחר שעושה שטויות כאן בעולם הזה ושואלים אותו: "מה אתה אומר עליו?".
ככל שהוא מפרשן אותו לכף זכות, דנים גם אותו לכף זכות, וככל שהוא מפרשן אותנו לכף חובה, דנים גם אותו לכף חובה.
ועל כל היו אומרים רבותינו בזמן הגמרא הקדושה (שבת קכ"ז ע"ב) "כשם שדנתם אותי לכף זכות, כך המקום הקדוש ברוך הוא ידון אתכם לכף זכות".
אבל רק רגע!
מה ההיגיון שאדם יעשה את כל העוולות שבעולם, יגיע לבית של דין מעלה, יראו לו סרט או הצגה על מישהו אחר, הוא ידון אותו לכף זכות, והנה, נמחקו לו כל העוונות?
הרי הסברנו שהדין וחשבון פירושו שלאחר הדין שמראים לך ואתה פוסק לטובה או לרעה עושים חשבון.
איך פסקת, ולפי זה פוסקים את דינך?
האם זה הגיוני שאדם יעשה ככל העולה על רוחו ואז לפתע פתאום ידון אנשים לכף זכות ויקבל את חייו ואת העולם הבא שלו לשלל?
התשובה היא חד משמעית כן!
לא בגלל שמצוה מכבה עבירה, לא בגלל שבזכות זה שדנת לכף זכות אני אמחל לך על כל העוונות כי אתה חברמ'ן, ממש לא!
יש כאן משהו עמוק הרבה יותר כל מעשה ניתן לפרש לטוב או לרע.
כמעט אין מעשה שהכוונה לא יכולה לשנות אותו למשהו טוב או למשהו רע.
להרים כסף מהרצפה, לרדוף אחרי אדם, לחבק אדם, כל דבר יכול להיות או טוב או רע, מה שמבדיל בין הטוב לבין הרע, זו המחשבה של האדם.
אם אתה מרים את הכסף כדי להחזיר אותו לבעליו, אם אתה מרים את הארנק כדי למצוא מה הסימנים ולמצוא את מי שאיבד אותו, אם אתה מחבק אדם מתוך אהבה, הרי שקיימת מצוה.
אך אם אתה מרים כסף מתוך רצון לגנוב, אם אתה מחבק אדם כדי לחבוט בו או להכות אותו, הרי שאתה עושה עבירה!
הכוונה קובעת את זה!
כאשר אתה מפרשן את החברים לכף זכות, אתה רק מראה עד כמה הלב שלך טהור וקדוש, ועד כמה אתה עושה מעשים לכף זכות, לכן מראים לך את המעשים שלך, ולפי התשובה שלך פוסקים האם זה היה מעשה של צדיק או מעשה של רשע.
בהצלחה רבה לכולנו,
וברוכים תהיו!
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.