מאת זועק
מה שמחרפן אותי ביעקב אשר וביצחק פינדרוס הוא שהם נתפסים לפסוק אחד מהתורה, למנהג אחד ביהדות- ושמים אותו כחזות הכל. יעקב אשר מתגאה שהוא שר 'אשת חיל' לאשתו, אבל בתחקיר המטפלות שערכנו פרסמנו סרטון בו הוא צווח בגסות על מטפלת חרדית שבאה לוועדה. הפרוטוקול מלמד על מילים נעימות פחות. שהופנו אל נשים נוספות בדיון. גם פינדרוס מפחד רק מהפריצות בעריות של החילונים. הוא לא יזכיר את האב, הרב הצדיק, מוהל שאנס את ביתו, לא יזכיר את שאול חיון שאנס את ביתו, את מלכה לייפר, את הנערים החרדים מבית שמש שאנסו פעוטה בת שנתיים וחצי. ההומואים הם אלה שטורדים את מנוחתו. הם המסוכנים. לשיר 'אשת חיל' זה מאד מרגש- אבל לא מבטיח כבוד לאישה. לא זכויות. אני מכירה גם נשים חרדיות שסובלות מאלימות רוחנית ודווקא הרגעים האלה, שהוא שר את 'אשת חיל' ומתכוון להרוס לה את השבת שהיא אוהבת הם רגעי הפחד והסיוט שלה. איך כתוב בהמשך הפיוט: "תנו לה". אל תדברו בשמה. "תנו לה" להתבטא ולהגיד מה מכבד אותה ומה חסר לה ומה הייתה רוצה לקדם ולשנות.
ויהללוה בשערים מעשיה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.