הנשיאה חיות: חוסר סבירות קיצוני בהחלטת המינוי, בשל הרשעותיו החוזרות של דרעי והפרת התחייבותו לפרוש מן החיים הפוליטיים. אין צורך להתערב בחקיקה, הגם שנפל בה פסול.
השופטת ברק-ארז: אין צורך להגיע לסבירות, בשל כך שיש השתק. די בחוסר תום הלב וחוסר ההגינות בהפרת ההתחייבות של דרעי, מניעות אישית שלו. אין צורך להכריע בשאלת תיקון החוק, הגם שייתכן שאכן יש בו בעייתיות.
פוגלמן: מצטרף לחוסר הסבירות (שחלק מבחינתה הוא התנהגות דרעי סביב הסדר הטיעון), אין צורך לדון במניעות-השתק, או בשאלת תוקף תיקון החוק.
השופט שטיין: אין מקום לדון בחוקיות החוק, אך קמה מניעות והשתק אישי נגד דרעי, ולכן החלטת רוה"מ לא יכולה לעמוד. אך אין לקבוע שהסיבה לביטול המינוי היא חוסר סבירות.
השופט עמית: אי סבירות קיצונית, אי צורך להזדקק לתיקון החוקתי.
השופטת וילנר: מכלול העובדות בעניין, כולל התנהגותו של דרעי מובילות למסקנה כי יש להתערב בהחלטת מינויו (מעניין: לא כותבת 'סבירות' או שורש ס.ב.ר בכלל, אך כך נראה מהתוכן).
השופט כבוב: אי סבירות קיצונית, מסכים גם עם השופטת ברק-ארז לגבי המניעות. אין מקום להתערב בתיקון החוק, הגם שניתן לעשות זאת.
השופט מינץ: מצטרף לברק-ארז וטיעון המניעות. המינוי לא חורג ממתחם הסבירות בנסיבות. אין מקום לביקורת חוקתית על חוקי יסוד.
השופטת ברון: מצטרפת לטיעון אי הסבירות. יש פסול בהתנהגות דרעי, אך לא מכריעה אם יש מניעות.
השופט גרוסקופף: עילות הסבירות והמניעות אינן סותרות אלא חיות זו לצד זו, אף אם כל אחת לא נקיה מספקות, שתיהן יחד עומדות נגד מינויו. אין מקום כעת להתערבות בחוק היסוד, אף שניתן עקרונית.
השופט אלרון: יש לדחות העתירות, אך להורות לרוה"מ לפנות ליו"ר ועדת הבחירות לבחון האם חל קלון על דרעי (פעולה לפי החוק שחל קודם תיקונו).
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.